על פי סעיף 17(א) רישא חלות הוראות סעיף זה בכל מצב בו הסתיים ההסכם בין הצדדים - בתום תקופת ההרשאה, בסיום ההסכם בכל דרך אחרת בנסיבות כלשהן, לרבות ביטולו ו/או סיומו ו/או הפסקתו בהתאם להוראותיו או על פי כל דין, הכל לפי המקרה. מדובר בתחולה רחבה מאד, המחילה את הוראות הסעיף גם על המקרה שבפנינו, לפיו ההסכם המשיך לחול גם לאחר סיום תקופת ההרשאה ובוטל, בהתאם להודעת הביטול שניתנה על פי דין (ללא קשר לשאלה האם ניתן במסגרתה זמן סביר לפינוי). הסעיף קובע כי מעת סיום ההסכם, יעברו לבעלותה של התובעת, ללא תשלום, המבנים, המכלים ויתר מתקני המסוף הדרומי המחוברים לקרקע באופן קבוע.
27. סעיף 17(ב) קובע חריג, לפיו המכלים והמשאבות במסוף לא יחשבו כדברים המחוברים לקרקע באופן קבוע והם ישארו בבעלות גדות, אלא אם הרשות תרכוש אותם לפי סעיף 17(ג).
28. סעיף 17(ג) קובע מנגנון המאפשר לרשות לרכוש מגדות כל נכס או ציוד הנכלל בגדר "נכס עובר", שאינו נחשב כמחובר לקרקע באופן קבוע על פי הגדרת הצדדים. חשיבות סעיף זה נוגעת לקביעת המועד לתחילת מניין התקופה הסבירה לפינוי.
סעיף 17(ג)(1) קובע, כי לפחות 180 ימים לפני שגדות תתחיל לפעול להוצאת נכס שאינו נחשב כמחובר לקרקע (לרבות המכלים והמשאבות - א.ר.) מתחום הנמל, עליה ליתן הודעה בכתב לרשות בדבר כוונתה לעשות כן, במסגרתה תתן פרטים בנוגע לאותו נכס, לרבות תיאורו והמחיר המבוקש על ידה בגינו.
אף שסעיף 17 בכללותו חל בכל מצב בו בא ההסכם לקיצו, סעיף 17(ג)(1), על פי נוסחו, מותאם למצב בו הצדדים יודעים מראש מהו המועד בו יסתיים ההסכם. במצב הדברים שנוצר בענייננו, השכירות על פי ההסכם משנת 1984, על נספחיו, המשיכה להתקיים לאחר תום התקופה שהוסכמה, מבלי לקבוע תקופה חדשה. למעשה, לא ניתן היה להפעיל את סעיף 17(ג)(1) כלשונו, מאחר ובמועד מתן ההודעה על סיום ההסכם, לא היה מועד קבוע לפינוי, אלא "זמן סביר".
גישת הנתבעת, עד לשלב מאוחר של ההליך, היתה שחובתה ליתן הודעה לפי סעיף 17(ג)(1) בדבר הנכסים הקבועים אותם היא עתידה להוציא מתחום המסוף הדרומי, תקום רק לאחר שיוודע לה מועד כניסתו של מפעיל חדש למסוף. מכאן, לשיטתה, על התובעת לצאת תחילה למכרז להפעלת המסוף הדרומי (מכרז בו היא עצמה תוכל להשתתף) ורק לאחר קביעת הזוכה ומועד כניסתו לאתר, ייקבע מועד פינוי והנתבעת תתן לתובעת הודעה בהתאם לסעיף 17(ג)(1) כאמור, 180 ימים טרם מועד תחילת הפינוי.