התובעת טענה, כי אותם 36 חודשים נדרשו דווקא לרשות הנמלים, כדי שתוכל להיערך למצב בו הנתבעת תבקש לסיים את ההסכם. משעומת מר בן עמרם עם טענה זו, הוא השיב כי "אני לא חושב שזו הייתה הכוונה. כל ההתנהלות של ה-36 חודש, זה דבר שנבחן ע"י מהנדסים משני הצדדים והם הגיעו למסקנה, שכדי לבצע העתקה של כל המכלים האלה, 100 וכמה, אני כבר לא זוכר על מה שהיה לפני 20 שנה ועל איזה כמויות, אני לא יודע, אני לא שופט אם זה היה במקום. זה שטח רחב ידיים, מכלים בגדלים שונים, בגובה שונה. זאת אומרת זה לא דבר שאפשר היה לבוא ולהגיד, 'אנחנו מזיזים את זה לאיזשהו צד' ובזה נגמר העניין. היה צריך לעצור את מילוי המכלים, לפנות אותם, לרוקן אותם, להעביר אותם. כל זה לוקח זמן" (עמ' 4, שורות 27 - 34 לפרוטוקול). התובעת לא הביאה לעדות עדים שיעידו על נסיבות חתימת התוספת משנת 1996 ושיקולי הצדדים, עת קבעו תקופה בת 36 חדשים לצורך פינוי המסוף הדרומי. יתירה מזאת, טענת התובעת במישור זה גם לא עולה מנוסח ההסכם. להיפך, ניתן ללמוד מהוראות התוספת, כי הצדדים הגיעו לידי הכרה שפינוי המסוף הדרומי יארך כ - 36 חדשים, ללא קשר לזהות הצד שיבקש להפסיק את ההתקשרות.
נמצא, אפוא, כי ההסכם משנת 1996, ובפרט סעיף 5, מעידים על אומד דעת הצדדים באשר לתקופה שתדרש לנתבעת לפנות את המסוף הדרומי, בין אם הרשות תודיע על ביטול ההסכם ובין אם הנתבעת היא שתודיע על ביטול ההסכם. תקופה זו, בת כ - 36 חודשים, כוללת את המנגנון הקבוע בסעיף 17 להסכם משנת 1984, בשינויים המחוייבים.
33. לצורך הוכחת טענותיה באשר לזמן הסביר הנחוץ לפינוי המסוף, הגישה הנתבעת את חוות דעתו של ד"ר אמיר פרי, מומחה בניהול סיכונים, ואת חוות דעתה של המהנדסת גב' איריס שמר.
34. חוות דעתו של ד"ר פרי עוסקת בנושא הסיכונים התפעוליים והבטיחותיים הטמונים בפירוק המכלים והמשאבות במסוף הדרומי ובהקמת אתר חלופי, לרבות גורמי הסיכון, עוצמתם והשפעתם על הפן התפעולי והפן הבטיחותי בכלל ועל עובדי גדות והסביבה, בפרט.
חוות הדעת עוסקת בהיבטי ניהול הסיכונים התפעוליים והבטיחותיים, כולל בחינה של ארבעה שלבים בתהליך ריקון ופירוק המכלים והמשאבות במסוף הדרומי ובתהליך הקמת אתר חלופי - גורמי סיכון בפירוק המכלים במסוף הדרומי, גורמי סיכון תעבורתיים בשינוע חומרים מסוכנים, גורמי סיכון בהקמת אתר חלופי וגורמי סיכון בהדרכה והכשרה של עובדי תפעול ואחזקה באתר החלופי (למעט קבוצת גורמי הסיכון הראשונה והשניה, יתר קבוצות הסיכון אינן רלוונטיות לענייננו).