8. גם אם נקבל את טענת המשיבה, שלפיה לא ניתן היה לאשר את תכנית השינוי יחד עם האמ"מ, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לחיוב ההשתדלות בכללותו. בצומת הדרכים שבה ניצבה, העדיפה המשיבה לשמר את האפשרות להקים אמ"מ, על-פני הניסיון להגשים את החוזה. בנסיבות אחרות, זו היתה עשויה להיות בחירה לגיטימית. אינני סבור, כי חיוב ההשתדלות היה כרוך מלכתחילה בחובה לוותר על האמ"מ, ולהעניק עדיפות לקסיקלית לקיום החוזה. אולם במכלול נסיבות העניין, הפרה המשיבה את החוזה, בשעה שבחרה לבכּר את טובתה-שלה. מסקנה זו מתבקשת נוכח הדרך שבה פעלה המשיבה: היא קיבלה את החלטתה באופן חד-צדדי, מבלי שעדכנה את המערערת בקשיי מימוש תכנית השינוי במלואה; מיהרה לזנוח את חיוב ההשתדלות לאחר הודעה בודדת למשרד התיירות; וכל זאת, על מנת לשמר את האפשרות להקים אמ"מ, אשר כאמור, חשיבותו במסגרת המיזם לא שוקפה כל צרכה למערערת.
9. אשר על כן, החלטתי להצטרף בהסכמה לעמדתו של חברי, השופט י' עמית, שלפיה הפרה המשיבה את החוזה. אני מקבל גם את אשר הציע חברי לעניין הסעד המתאים בנסיבות העניין – החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, לשם הערכת גובה הפיצוי שישולם למערערת.
ש ו פ ט
הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, א' באייר התשע"ט (6.5.2019).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט