5. חברי, השופט ד' מינץ, מציין בחוות דעתו, כי להתרשמותו "המערערת ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, על האמ"מ ועל חשיבותו בעיני המשיבה" (פסקה 9). חברי מבסס מסקנתו-זו על החלטת משרד התיירות משנת 2010, שנשלחה כצרופה לדוא"ל שנשלח מאת המשיבה אל המערערת ביום 29.9.2013, ועל הצהרותיה של המערערת במסגרת החוזה, כי ערכה את כל הבירורים הנדרשים, וכי היא מכירה את התמונה המלאה ביחס למקרקעין נשוא התביעה. אף אם אניח, כגישת חברי, כי המערערת ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, על תכנון עקרוני להקמת אמ"מ, הרי שאין לייחס לה ידיעה על רוב חשיבותו של האמ"מ בעיני המשיבה. אותה הודעה שאליה צורפה החלטת משרד התיירות היתה, כפי שמציין חברי, "לקונית ונטולת הסברים". לא זו בלבד, אלא שתוקף ההחלטה של משרד התיירות הוגבל לתקופה של 3 שנים, ואֵלו חלפו עובר לחתימת ההסכם בין המערערת למשיבה. בנסיבות אלו, אין לראות בהודעה משום ראיה לכך שהצדדים ביקשו להתנות את קיום החוזה באישור הקמת אמ"מ.
6. לבד מן האמור עד כה, אזכיר את החלטת הוועדה לבדיקת תכניות במשרד התיירות מיום 5.6.2014 שבה צוין, כי "לדברי נציגי היזם, הם רואים יותר ביקושים למלונאות מאשר אכסון מלונאי מיוחד, יחד עם זאת הם מבקשים להשאיר את האופציה לאכסון מלונאי מיוחד". חברי, השופט ד' מינץ, גורס כי יש לקרוא אמרה זו לצד הניסוח המקורי של המשיבה, כפי שהובא בדוא"ל שנשלח מטעמה למשרד התיירות: "האכסון המלונאי המיוחד הוא המנוף הכלכלי המאפשר את הקמת הפרוייקט וקבלת הליווי הבנקאי". כשלעצמי, דומני שהודעת דוא"ל זו מלמדת, לכל היותר, על החשיבות שייחסה המשיבה לאמ"מ. אולם ההודעה אינה מעידה על כך שחשיבות זו הובהרה הבהר היטב למערערת, ובאה לידי ביטוי במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים.
7. משמצאנו כי על-פי אומד דעתם המשותף של הצדדים, לא יוחסה לאמ"מ חשיבות קריטית כחלק מתכנית השינוי, נפרש ברוח זו את חיוב ההשתדלות שלקחה על עצמה המשיבה בסעיף 3.5 לחוזה: "המוכרת תמשיך לנקוט על חשבונה בעל (צ"ל בכל – נ' ס') הצעדים הנדרשים על מנת לגרום לכך שתכנית השינוי תאושר". מן הראיות שנפרשׂוּ לפנינו עולה, כי המשיבה לא נקטה צעדים מספקים אל מול משרד התיירות על מנת להביא לאישורה של תכנית השינוי, ועל כן הפרה את חיוב ההשתדלות. המשיבה הסתפקה בהודעת דוא"ל אחת שנשלחה מטעמה למשרד התיירות, שבה הביעה את התנגדותה לשינוי התכנית שהוגשה. הודעה בודדת זו, אינה מספיקה לבדה כדי לומר על סמכה שהמשיבה נקטה "בכל הצעדים הנדרשים". בהתחשב בנוסחו הרחב של חיוב ההשתדלות ניתן לצפות, כי הודעה כגון דא תהא אך הצעד הראשון במסגרת מסכת של שכנוע והשפעה לביצוע על-ידי המשיבה; לא הצעד היחיד.