51. התובעת טוענת, כי הנתבעת הייתה צריכה לבטל את ההסכם עם חברת אייר, וכי אסור היה להעביר את ההתקשרות החוזית מאייר לוייסלה. לטענתה, הכלל שנקבע בפסיקה, בדבר איסור העברת ההתקשרות החוזית מהזוכה במכרז לאישיות משפטית אחרת, חל גם על מקרה שבו חברה רוכשת את מניותיה של החברה הזוכה במכרז; מה גם, שבענייננו ויסלה רכשה מאייר את נכסיה בלבד ולא את מניותיה, ואייר המשיכה להתקיים כחברה עצמאית. התובעת מוסיפה ומציינת, כי בענייננו חל הכלל האמור ביתר שאת, לאור העובדה שההסכם עם וייסלה היה שונה מההסכם שנכרת עם אייר. עוד טוענת היא, כי בהסכם עם וייסלה נקבע לוח זמנים חדש, הוסדרו תנאים כלכליים שונים, נקבעו דרישות שונות מן המערכת שכללה מערכת שונה מזו שהוצעה על-ידי אייר במכרז, ואף שונו תנאי המכרז לטובת ויסלה בכל הנוגע להעלאת המחיר, לרידוד הדרישות ולהקלות בלוח הזמנים. לגרסת התובעת, לאחר שאייר כשלה בביצוע המכרז, העברת המכרז לוייסלה לא הייתה כדין, ועל-כן "לפחות בשלב זה, היה עליה (על המדינה – י' נ') להעביר את ביצוע המכרז לתובעת, בתור זוכה מס' 2 או לערוך מכרז חדש, בו הייתה התובעת זוכה, בשל יתרונותיה המקצועיים ובשל המחיר שהוצע על-ידה" (סעיף 92 לסיכומים). במקום אחר בסיכומיה, היא ציינה כי עמדו בפני הנתבעת שלוש אפשרויות: "פנייה לתובעת כדי לברר אפשרות למסור לה את העבודה" (קרי – פנייה למציעה השנייה), או "לערוך התמחרות בין מציעים שונים" (דהיינו – למעשה הליך של פטור ממכרז), או "לקיים מכרז חדש" (פיסקה 70 לסיכומים). בנסיבות אלו גורסת התובעת, כי קמה לה עילת תביעה נגד הנתבעת לסעד של פיצויי קיום.
52. לצורך התובענה הנדונה, המתמקדת בעתירה לסעד של פיצויי קיום, אינני נדרש להכריע בשאלת תקינות ההליך שבו העבירה המדינה בשלב החוזי את ביצוע הפרויקט לחברת ויסלה, כחליפתה של חברת אייר, זאת כשנתיים לאחר המכרז וההתקשרות הראשונית עם אייר, כמו גם בשאלות – האם היה מדובר ברכישת מניות אייר על-ידי וייסלה או במיזוג בין החברות, והאם הדבר אִפשר שינוי ההתקשרות החוזית ותנאיה. ההכרעה אינה נדרשת הואיל וכמבואר בדיון בפרק הקודם בעניין השלב החוזי של ההתקשרות עם אייר, אף אם נפל פגם בהתקשרות החוזית עם וייסלה כחליפתה של אייר, התובעת לא הוכיחה כי עמדה לה הזכות לקבל את ביצוע הפרויקט, וכי שלילת הזכות הנטענת מקימה לה עילה לפיצויי הקיום הנתבעים. אף אם הייתה מבוטלת ההתקשרות עם אייר, עמדו לפני הנתבעת מספר אפשרויות: יציאה למכרז חדש, פתיחה בהליכים להתקשרות בפטור ממכרז או פנייה למציעה השנייה במכרז, ובעניין זה נתון לה שיקול דעת רחב. לאור חלוף הזמן של כשנתיים מאז המכרז, והעובדה שהתובעת סגרה את מפעלה, פיטרה את כל עובדיה ונותרה ללא נכסים או משאבים, אין כל בסיס לטענתה כי הנתבעת הייתה בוחרת, מבין כל האפשרויות הנ"ל, להעביר אליה את ביצוע הפרויקט. נהפוך הוא, ממכלול הראיות על מצבה של התובעת, כמי שחדלה למעשה להתקיים, אין זה סביר שהנתבעת הייתה בוחרת להתקשר עמה כמציעה השנייה במכרז; מה גם, שמהראיות עולה כי בנסיבות האמורות לא ראתה בכך הנתבעת משום אפשרות ריאלית. כך גם אין בסיס לטענה, כי גם אם היו יוצאים במכרז חדש, הייתה התובעת זוכה בו. מדובר במשאלות לב בלבד, שאינן הולמות את המצב העובדתי והמשפטי, ואין לבסס תובענה – בכלל, ותובענה לפיצויי קיום – בפרט, על משאלות והערכות שכאלו. זאת ועוד: כפי שכבר צוין בהקשר לשלבים הקודמים של הליכי המכרז וההתקשרות החוזית, דין התובענה לפיצויי קיום אף להידחות על הסף, מחמת אי-מיצוי הליכים בהליך אכיפתי. כאמור, התובעת הגישה בשעתו, ביום 30.8.99, בקשה להעברת הפרויקט לידיה; ואולם, הבקשה הוגשה כחצי שנה לאחר שהודע לה, במכתב מיום 1.3.99, שאייר נרכשה על-ידי וייסלה. כאמור, התובעת חזרה בה מהתובענה ומהבקשה לצו מניעה, משיקוליה, ובכללם שיקולים של המצאת ערובה כספית ונוכח השיהוי שהביא למעשה עשוי. ייתכן, כי אם היה מיצוי של הליכי אכיפה במועד, בין אם על-ידי התובעת ובין אם על-ידי עותר ציבורי, היה בית-המשפט מוצא לנכון להתערב בהחלטה להעביר את הפרויקט לוייסלה. מכל מקום, אינני נדרש להכריע בשאלת נפקות שינוי הקשר החוזי, שכן בכל מקרה לא קמה לתובעת עילת תביעה לסעד של פיצויי קיום – הן בהיבט הדיוני של אי-מיצוי הליכי אכיפה, והן לגופו של עניין. אשר-על-כן, לא הוכיחה התובעת עילת תביעה לסעד של פיצויי קיום אף בעניין השלב השלישי של ההתקשרות, עת המירה הנתבעת, כשנתיים לאחר המכרז, את המשך ביצוע ההתקשרות החוזית מאייר לוייסלה.