לפני סיום
24. בלא קשר לתוצאתו המתחייבת של פסק הדין, ברי כי יש שני עניינים הנותרים מחוץ לתחום ההכרעה כאן, אך ראוי להזכירם בהיותר עוכרי שלווה. האחד, חיובו מחויב המציאות של בעל השליטה המדומה בחברה מותיר את התהייה כיצד ינהג המשפט בבעל השליטה האמיתי, המושך בחוטים, ואחריותו לאי-תשלום הארנונה אינה נופלת מזו של בעל המניות הרשום. בענייננו יצוין רק שההליך נסב עם זאת על בן שושן לבדה, בעוד שכהן ז"ל הלך לבית עולמו, ואת עניינו לא ניתן יהיה לברר. השני, הגעת חוב הארנונה של החברה כדי סכום עתק של מעל ששה מיליון ₪, כך שיטת העירייה, בלא שנגבה, והכל לפי העולה מטיעוני העירייה רק מרישומים שאינם משקפים את המציאות, של מחזיקים בנכס ושל בעלי מניות במגוון חברות שסבבו אותם נכסים. כיצד הגיעו הדברים כדי כך לא התחוור בהליך, ויש רק להניח כי העירייה תוסיף ותעשה כמיטב יכולתה למנוע בעתיד פגיעה שכזו בקופה הציבורית.
סוף דבר
25. נכונות אדם להירשם לבקשת אחר כבעל מניות ולהיחזות כבעל שליטה בחברה, שאינה משלמת אז את חובות הארנונה, עלולה להסתיים בנקל בחיובו האישי בחובות אלה. כך גם כאן. התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת 2 תשלם לתובעת 2.5 מיליון ₪, וכן תשא בשכ"ט עורכי דינה בסכום של 40,000 ₪, במלוא אגרת המשפט כפי שנשאה בה התובעת בפועל, ובנוסף לכל אלה גם בהוצאות המשפט שמעבר לסכום האגרה, בסכום כולל של 5,000 ₪. כל החיובים יחד ולחוד עם חיובה של הנתבעת 1 מכח פסק הדין שניתן נגדה זה מכבר.
ניתן היום, ד' אייר תשע"ט, 09 מאי 2019, בהעדר הצדדים.
אריאל צימרמן