פסק דין
(בעניינה של הנתבעת 2)
שאלת חיובה האישי של מי שנרשמה כ"אשת קש" בתורת בעלת המניות בחברה שחדלה לפעול בינתיים, והותירה חובות ארנונה ניכרים. סכום התביעה: 2.5 מיליון ₪.
רקע
1. בתמצית: הנתבעת 1 (להלן: דרך הנדלן או החברה) הוקמה בידי מר יחזקאל כהן ז"ל (להלן: כהן), בעלה של הנתבעת 2, גב' מלי בן שושן (להלן: בן שושן). כהן ז"ל הלך לעולמו בשנת 2013. כהן, כך טענה העירייה ובן שושן לא טענה אחרת, נהג להקים לצרכיו חברות, תוך שאשתו ואחרים הם הנרשמים כבעלי מניות באותן חברות, למראית עין בלבד. כתב אישום אף הוגש נגד כהן (נספח 10 לתצהיר העירייה) על כי הקים מגוון חברות ("מציצים" ו"ניו אלי" בהטיות רבות שונות), שבחלקן נרשמה בן שושן ובחלקן אחרים כבעל המניות, והכל לצרכי הימנעות כהן מדיווחי אמת לרשויות המס – הכל כך לפי הנטען. כהן נפטר בטרם עת, והאישומים נגדו לא נתבררו. ולענייננו: דרך הנדלן, אחת החברות שהקים כהן ז"ל. בעצה אחת עם אשתו, בן שושן, נרשמה זו כבעלת המניות בחברה: "היינו צריכים", הסבירה בן שושן, ואז דייקה: בעלה הוא שהיה צריך לפתוח את החברה, והוא היה צריך לרשום אז מישהו כבעל המניות בחברה, ורשם את אשתו כבעלת המניות, אף שלא הייתה לה כל זיקה וקשר לחברה או ידיעה על דרך הפעלתה, על הקשר לחברות האחרות שהקים בעלה, או על נכסיה, או הכנסותיה, וודאי לא על הוצאותיה של החברה, כך הודאת בן שושן (עמ' 6, ש' 20 לפרוטוקול מיום 25.11.2018, ו-עמ' 38-34 לפרוטוקול מיום 25.2.2019). ואשר להוצאות, הרי שהוצאה אחת שדרך הנדלן לא ראתה לנכון להוציאה הייתה של תשלומי ארנונה לעירייה. מכאן התביעה.
2. שני חניונים, עתירי שטח, בדרומה של תל אביב: ברח' רענן 1, ובדרך שלמה 2. חברות אחרות (שרק דרך אגב יצוין כי לטענת העירייה אף הן פרי ייסודו של מר כהן ז"ל) היו רשומות כמחזיקות בחניונים אלה משנת 2007, בלא ששילמו ארנונה. בחודש אוגוסט 2010 מצאה העירייה, בביקורות נפרדות בשני החניונים, כי דרך הנדלן היא המפעילה את החניונים, מפיקה הכנסות מהם ובהתאם יש לראות כמחזיקה בהם (תצהירי גב' רות אדר וגב' שגית יעקב מטעם העירייה). דרך הנדלן נרשמה אפוא בספרי העירייה רטרואקטיבית כמחזיקה משנת 2007. דרך הנדלן פעלה בהליכים מינהליים לבטל את חיובי הארנונה הנגזרים מרישום זה: משנת 2011 ועד שנת 2015 עסקה במאבקים משפטיים הנסבים על חיובה בארנונה (נספח 9 לתצהיר העירייה, עת"מ 20561-04-11 (29.3.2012); עת"מ 14717-08-12 (15.12.2013); ערעור לבית המשפט העליון נדחה בהסכמה: עע"מ 336/14 (15.4.2015)). בן שושן, התחוור, הייתה מעורבת בהליכים אלה (ותדגים סקירתו של בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים בפסק הדין השני את טענותיה של בן שושן, שסופן במסקנתו כי "עינינו הרואות שהדיוק אינו משמש נר לרגלי גב' בן שושן", עמ' 10 לפסק הדין).