3. כשלון ההליכים המשפטיים לא ריפה את ידם של דרך הנדלן או של פרנסיה: ארנונה נמנעו מלשלם כל השנים, בעוד חובות הארנונה תופחים לשיטת העיריה לסכום עתק של מעל 6 מיליון ₪. מאמצי גבייה מנהליים של העירייה הניבו גבייה בהיקפים נמוכים באופן יחסי. להליך משפטי נגד החברה ובן שושן כבעלת מניותיה נפנתה העירייה בשנת 2017. זו התביעה הנדונה כאן, שאותה צמצמה העירייה לסך של 2.5 מיליון ₪ לצרכי אגרה (ומטיעוני העירייה ניתן להבין שלא בכדי, שכן יהא סכום החיוב אשר יהא, שאלת הגבייה היא שתהא הבעייתית). כלפי בן שושן טענה העירייה: הרמת מסך כללית, מכוח הוראת סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; וסטטוטורית, משילוב הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") וסעיף 119א לפקודת מס הכנסה. החברה לא התגוננה; אי שם בשנת 2014 או 2015 סיימה את דרכה, סבורה בן שושן. פסק דין ניתן נגדה בהיעדר התגוננות. בן שושן התגוננה לבדה אפוא. רבות לא טענה: התיישנות חובות מלפני יום 1.1.2011, טענה (והעירייה טוענת שגם אלו שלא התיישנו לפי תחשיבה של בן שושן עולים על 2.5 מיליון ₪); שיהוי (ולא פירטה); היעדר עילה להרמת מסך כללית או סטטוטורית, כאשר אף העירייה עצמה גורסת כי מר כהן ז"ל הוא שניהל את החברה. לעניין הרמת המסך הסטטוטורית, שלפיה בעל השליטה יחוב ישירות בארנונה עד גובה שווי הנכסים שהעבירה החברה בשליטתו שלא שילמה את הארנונה בגין הנכס העסקי להפסקת פעילותה, הוסיפה בן שושן: לחברה לא היו נכסים כלשהם לעת סיום פעילותה זולת זוג אופניים חשמליים, שגם הם נגנבו. ממילא דבר לא הועבר לבן שושן, טענה, וכל שיש לה הוא שתי מכוניות ישנות, דירה ששכרה ודוכן למכירת מיץ. מעבר לאמור: אך הכחשות כלליות.
4. תצהירים הוגשו: נציגות מחלקת שומה באגף חיובי ארנונה בעירייה הצהירו על רישומי העירייה שלפיהם דרך הנדלן היא המחזיקה בנכסים, בחניון ברחוב רענן עד סוף שנת 2013 (שאז נערכה ביקורת ונמצא כי הנכס הרוס), ובחניון ברח' שלמה עד ראשית שנת 2015 (שאז נמסרה הודעת בעלים על שינוי מחזיק). מנהל אגף גביית ארנונה ומים בעירייה הצהיר על היקף החיובים והגביה הנובעים מכך. מנגד הצהירה בן שושן לבדה, ובדומה לכתב הגנתה, גם בתצהירה לא היו פרטים מרובים. כאשר הגיעה בתצהירה לפרק הנכסים שהיו לחברה לעת הפסקת פעילותה, ולשאלת העברתם לבעלת השליטה (סוגיות שמניבות לרוב בתיקים מסוג זה הצגת מסמכים חשבונאיים ואחרים בהיקף ניכר), הציגה שני עמודים – מכתב רו"ח משנת 2017 שאומר כי נכסים לא היו לחברה להעביר בתום תקופת ההפעלה (מתי היא, לא צוין), וטופס פחת בן עמוד אחד משנת 2014 המעיד על נכסים בהיקף זניח. "הנה כי כן", קבעה בן שושן בתצהירה, "ברי כי הרמתי את הנטל המוטל עלי להוכיח כי לא קבלתי לידי את נכסי החברה" (ס' 49).