מאזן בוחן 2013
מאזן בוחן של שנת 2013 בנוי "מהפסד מצטבר" משנת 2012 בסך של 750,680.85 (אשר כאמור אני סבור כי יש להכיר רק בסכום של 421,970.55 ₪) וכן הוצאות נוספות בשנת 2013, כדלקמן: סך של 55,291.50 בגין הוצאות הנהלה וכללית, עמלות בנק בסך 5,381.19 ₪, ריבית בסך של 70,361.51 ש"ח וכן הוצאה בסך של 2,900 בגין הוצאות פרויקט ללא חשבונית.
170. לעניין הוצאות ההנהלה והכללית בסך של 55,291.50 ₪, לא מצאתי סיבה שלא להכיר בהוצאות אלו, בפרט שרובן הינן הוצאות משפטיות הגיוניות לאור ההליכים המשפטיים שהתנהלו בשנת 2013. כמו כן אני מכיר בהוצאה בגין עמלות הבנקים.
171. לעניין הריבית בגין הלוואות הבעלים בסך של 70,361.51 ₪, אני סבור כי יש להחיל את האמור לשנת 2012 גם על הריבית בשנה זו, ומכאן אני מכיר במחצית בלבד מהוצאות הריבית בסך של 35,180.75 ₪. איני מכיר בסכום של 2,900 ₪, וזאת כאשר מדובר בהוצאה ללא חשבונית.
172. מכאן ההוצאות המוכרות לשנת 2013 הינן בסך של 95,853.46 ₪.
מאזן בוחן 2014
173. מאזן בוחן 2014 מלבד ההפסד המצטבר, מגלה הוצאות הנהלה כלליות בסך של 22,950 ₪, אשר לא מצאתי נימוק שלא להכיר בהן וכן עמלות בנקים בסך של 2,749.94 ₪, כאשר גם בהן אני מכיר. בנוסף קיימת הוצאה בסך 39,051 ₪ בגין ריבית על הלוואות.
174. לעניין הריבית על ההלוואות, גם בשנה זו אני מאמץ את התוצאה אליה הגעתי לגבי שנת 2012, כאשר לטעמי ההוצאה הסבירה בעניין הריבית על הלוואות הבעלים הינה מחצית מהריבית ששולמה בפועל לבעלי המניות, וזאת כאשר מדובר בעסקה שאינה בתנאי שוק. מכאן, בשנת 2014 אני מכיר בהוצאות ריבית בסך של 19,525.5 ₪.
175. מכאן סך ההוצאות המוכרות לגבי שנת 2014 הינו 45,225.44 ₪.
סיכום הוצאות מוכרות
176. לאור האמור לעיל אני קובע כי ההוצאות בגינן ראויה התובעת לפיצוי מעת הנתבעים בהיותן נזקי הסתמכות הינן, כדלקמן:
שנת 2012 – 421,970.25 ₪.
שנת 2013 – 95,853.44 ₪.
שנת 2014- 45,225.44 ₪.
כלומר סה"כ הוצאות הפרויקט בנות הפיצוי הינן בסך של – 563,049 ₪.
177. בטרם סיום אציין כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבעות בסיכומים מטעמן על העדר הוצאות בפועל וניפוח הוצאות מראש לשם קבלת פיצוי בעתיד. לעניין זה אציין כי איני מקבל את הטענה הכללית והקונספירטיבית הזו של הנתבעים, כאילו התובעת לא הוציאה כל הוצאה ומראש קיוותה לקבל פיצוי עת יובטל ההסכם. ראשית, התובעת הרי לא יכולה הייתה לדעת בתחילת שנת 2012 כי ביוני 2013 יבטלו הנתבעים את ההסכם. שנית, אין מחלוקת כי התובעת הביאה פרויקט מורכב מראשיתו ועד, לכל הפחות, להחלטת ועדת מקומית לאישור בתנאים לאחר שמיעת התנגדויות, אין ספק כי הישג זה, שאינו שנוי במחלוקת, מחייב הוצאת הוצאות בקנה מידה משמעותי.
178. בסיום פרק ההוצאות ראוי להזכיר שתי נקודות המחזקות את זכות התובעת בקבלת פיצוי. ראשית, ראוי להזכיר כי חברת גרינברג הייתה מוכנה לשלם 900,000 ₪ לתובעת עבור הפרויקט, כאשר מעיון בפרטי המשא והמתן עולה כי סכום זה, או לפחות חלקו, הינו עבור החזר הוצאות התובעת. כלומר בזמן אמת סברו הצדדים כי התובעת אכן הוציאה הוצאות בגין הפרויקט והיא זכאית לפיצוי בגין כך. שנית, גרינברג עצמו העיד בהליך בבית המשפט המחוזי כי בארבעת החודשים מיום ביטול ההסכם ועד הבקשה לצו המניעה הוציא כ- 290,000 ₪ בגין הפרויקט (כ- 72,000 ₪ לחודש), אין סיבה הגיונית לסבור ששיעור הוצאות החודשי של התובעת לא יהיה דומה.
אובדן מוניטין ועוגמת נפש
179. ראש נזק נוסף של התובעת הינו אובדן מוניטין בסך של 100,000 ₪.
180. אני דוחה את הטענה בראש נזק זה.
181. לעניין התובעת עצמה, הרי מר נוימן העיד כי זו הוקמה אך ורק לצורך הפרויקט והיא אינה פעילה עוד היום. לפיכך, לתובעת לא היה מוניטין שיכול היה להיפגע טרם הפרויקט וממילא בהעדר פעילות אף אם הייתה פגיעה במוניטין, לא נגרם לתובעת כל נזק בהעדר פעילות כיום.
182. טענה אחרת של התובעת בהקשר זה הינה כי הפגיעה במוניטין הינה של בעלי המניות של התובעת, ובפרט חברת דיורין, מר נוימן ובעל מניות נוסף בשם אברהם בר אילן (ר' סעיף 61 לתצהיר מר נוימן). אלא, שבעלי מניות אלו אינם בגדר תובעים בהליך זה וככל שהם טוענים כי נפגע המוניטין שלהם, היה עליהם להצטרף לתביעה או להגיש תביעה עצמאית.
בכל מקרה לא ניתן לתת פיצוי לתובעת כאן לאור פגיעה נטענת במוניטין של בעלי מניותיה.
למעלה מן הצורך אציין כי לא הוכחה הזהות הנטענת בין בעלי המניות לתובעת ולא הובאו כל ראיות כי אכן נפגע המוניטין שלי מי מבעלי המניות.
183. דין דומה חל על הטענה בעניין עוגמת נפש. לגבי עוגמת הנפש של החברה עצמה, הרי ההלכה הינה כי פסיקת עגמת נפש לתאגיד הינה חריג שיוכר רק במקרים נדירים, ר' ע"א 8588/06 דלג'ו ואח' נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 11.11.10), והמקרה שלפני אינו מקרה חריג המצדיק פיצוי עגמת נפש לתובעת.
184. לעניין בעלי המניות של התובעת, הרי כאמור אלו לא היו בעלי דין בהליך זה ולכן גם אם סבלו עגמת נפש, לא ניתן לפסוק להם פיצוי ישיר בגין עגמת נפש זאת. באשר לטענה כי ניתן לפסוק להם פיצוי עגמת נפש מכוח היותם בעלי מניות בתובעת, הרי לא הוכח לפני זהות בין התובעת לבין בעלי מניותיה ברמה המצדיקה פסיקת הוצאות עוגמת נפש עבור בעלי המניות.
185. לפיכך, אני דוחה את התביעה בראשי הנזק של פגיעה במוניטין ועוגמת נפש.
186. לא מצאתי לנכון גם לפסוק פיצוי עונשי לטובת התובעת, פיצוי שהינו חריג בדין הישראלי שאין מקום להפעילו במקרה זה.
סיכום והוצאות
187. לאור אמור והמנומק לעיל, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 563,049 ₪ כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
188. לעניין ההוצאות, הרי הוצאות המשפט אמורות להשתלם לצד הזוכה במשפט, כך שעל צד שטענותיו נדחו לשלם לצד שטענותיו התקבלו את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו.
189. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי נקודת המוצא לפסיקת ההוצאות לצד הזוכה הינה כיסוי ריאלי של ההוצאות שהוצאו לצורך המשפט, ר' פסק הדין המנחה בעניין ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נצרת עילית [פורסם במאגר נבו] (30.6.2005). עם זאת, עדיין יש לבחון כי ההוצאות שהוצאו הינן סבירות לניהול ההליך ובפרט להביא בחשבון את הסעדים שהתבקשו בתביעה לעומת הסעדים שבית המשפט אישר בפועל.
190. במקרה שלפניי יש להביא בחשבון בראש ובראשונה כי נפסק סכום משמעותי לטובת התובעת. מצד שני, יש להביא בחשבון כי התביעה הועמדה על סכום גבוה של 1,211,978 ₪ כאשר אושר פחות ממחצית מסכום התביעה.
191. עוד ראוי להביא בחשבון כי ההליך היה הליך עתיר הוצאות, אשר הצריך חוות דעת מומחים ומספר מועדי הוכחות ארוכים.
192. בנסיבות אלו אני סבור כי בעניין הוצאות המשפט [כלומר – אגרות בית המשפט (על החלק לגביו אושרה התביעה), שכר טרחת המומחים מטעם התביעה, שכר העדים וכיוצא בזה], יישאו הנתבעים בסכום גלובלי בסך של 30,000 ₪ אשר משקף את האיזון האמור לעיל.
193. בעניין שכר טרחת עורך דין, אני סבור כי יש לפסוק שכר טרחה לטובת התובעת, אולם באופן המשקף את האיזון האמור לעיל. אשר על כן, יישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).
סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין הנתבעים ישולם בתוך 30 יום מהיום.