"ש. זאת אומרת אם יש תשלומים שהאסמכתא שלהם חוזה, אתה לא אמור ללכת ולבדוק שהם משולמים לפי חוזה?
ת: אני אמור לבדוק שהם משולמים לפי חוזה אבל היה ולא שולמו לפי חוזה
ש: כן.
ת: לא ענייני כרואה חשבון.
...
ש. מי בודק אם החשבונית פיקטיבית או לא? מי אמור לבדוק? זה לא מתפקידך, נכון?
ת: אם החשבונית פיקטיבית? לא מתפקידי כרואה חשבון לבדוק." (הדגשה שלי - ג.ה.)
ודברים ברוח דומה נאמרו לכל אורכה של החקירה הנגדית.
140. למעלה מן הצורך אציין, כי עיינתי בדוחות המצורפים לתצהיר נגר, על מנת לבחון האם ניתן ללמוד מהם, במסגרת ידיעה שיפוטית, על ההוצאות שהוציאה התובעת בגין הפרויקט. התשובה לכך שלילית. כך למשל הדוח של שנת 2014 כולל נתונים שונים ומשונים, אשר ללא הסבר מטעם נגר הסבר שכאמור לא ניתן בתצהיר או בדיון) או חוות דעת של מומחה חשבונאי, לא ניתן להסיק מהם לעניין שבמחלוקת. לדוגמה, בעמ' 3 לדוח מצוין כי הרכוש השוטף של החברה הינו "עבודות בביצוע בניכוי מקדמות וזאת בסך של 911,978 ₪". לקורא הרגיל אין כל פשר למילים אלו. לא ברור על אלו עבודות מדובר, כאשר התובעת סולקה מהפרויקט עוד בשנת 2013 ולא ברור על אלו מקדמות מדובר, כאשר גם הביאורים אינם מלמדים דבר נוסף.
תצהיר עמרם מור יוסף
141. תצהיר מר מור יוסף אף הוא דליל במלל. כל אשר נאמר בו הינו כי מר מור יוסף היה מנהל החשבונות ויועץ המס של התובעת וכי הנהלת החשבונות התנהלה בהתאם לחוק. לב התצהיר הינם מסמכים רבים שצורפו לתצהיר אשר לטענת מר מור יוסף משקפים את "נאותות הרישום בהנהלת החשבונות".
142. עם זאת, בניגוד למר נגר, מר מור יוסף עורך ניתוח של המסמכים וקובע כי מהמסמכים הללו עולה כי סך ההוצאות של התובעת בגין הפרויקט הינן 949,361.76 ₪.
אלא שמר מור יוסף אינו מסביר כיצד הגיע למספר זה, אלא רק מסתפק באמירה כללית כי "מהמסמכים הנ"ל עולה".
143. לאחר שעיינתי בחקירתו הנגדית של מר מור יוסף ובמסמכים המצורפים, אני סבור כי אין לקבל את סכום ההוצאות הנטען על ידו, אולם עם זאת בהתאם לתצהירו ולניתוח המסמכים שצורף לתצהירו ניתן לקבוע את סכום ההוצאות הראוי. ואנמק:
144. ראשית, במישור העקרוני, העדר הנימוק של מר מור יוסף לתוצאה אליה הגיע פוגם באופן משמעותי באמינות התוצאה. מר מור יוסף כאמור מסתפק באמירה כללית ולא טורח להפנות למסמך או המסמכים הספציפיים מהם הוא מסיק את המספר 949,361.76 ₪.
אציין כי ככל הנראה מסתמך מר מור יוסף על סיכום מאזן בוחן לשנת 2014, אשר קובע כי "סיכום מאזן בוחן – 949,361.76 ₪". אולם, מר מור יוסף אינו מציין זאת בתצהירו, ואף אינו מסביר את הזהות הנטענת (ככל הנראה) בין סיכום מאזן הבוחן לבין ההוצאות של התובעת לצורך הפרויקט.
לטעמי, על התובעת בכלל ועל מר מור יוסף בפרט, היה לפרט במסגרת התצהיר את סכום ההוצאות הנטען וכן פירוט מלא של ההוצאות הללו. אין חולק כי כך לא נעשה, אלא נקבע סכום כולל תוך הפניה כללית לעשרות מסמכים. לפיכך, גם לגבי עד זה, אי פירוט ההוצאות במסגרת התצהיר, כאשר מדובר בנושא שהינו בלב המחלוקת, פועל לרעת גרסת התובעת.
145. עם זאת, ניתוח המסמכים שהוגשו במסגרת תצהיר מר מור יוסף וכן מיתר הראיות שלפני לרבות החקירות הנגדיות ניתן להגיע למסקנה ברורה לגבי ההוצאות בהן ראוי להכיר לצורך תשלום פיצוי ולגבי ההוצאות בהן אין להכיר, ואפרט:
146. ניתן לחלק את המסמכים שהוגשו במסגרת תצהיר מור יוסף לשלוש קבוצות:
1. מאזני בוחן + כרטסת חשבונות לשנים 2012, 2013 ו – 2014.
2. פקודות יומן לשנים השונות.
3. חשבוניות והסכמים של ספקים שונים.
147. בפתח הדברים אומר כי פקודות היומן הינן חסרות כל ערך ראייתי. מדובר באוסף של דפים ומסמכים אשר הוגשו שלא בצורה מסודרת וללא הסבר של מר מור יוסף בתצהירו לגביהם, ובהעדר חוות דעת מומחה או הסבר לגבי פקודות אלו לא ניתן ללמוד מהן דבר.
148. לעניין מאזני הבוחן, הרי אף לגביהם היה עדיף כי אלו יגובו בעיבוד מקצועי על ידי מומחה או על ידי עורכם. עם זאת, בניגוד למסמכים שצורפו לתצהיר מר נגר ול- "פקודות היומן" שצורפו לתצהיר מר מור יוסף, הרי ממאזני הבוחן ניתן ללמוד בקריאה רגילה את הוצאות התובעת הנטענות.
כך, במאזני הבוחן קיים פרק שמכונה "הוצאות הפרויקט" ואני סבור כי על סמך חקירת מר מור יוסף במסגרתה נתן הסבר לנושא זה וכן במסגרת ידיעה שיפוטית, ניתן לייחס את האמור במאזן הבוחן כ- "הוצאות הפרויקט" להוצאות הפרויקט נושא תביעה זו, וזאת כאשר אין מחלוקת כי התובעת הוקמה לצורך פרויקט זה ועסקה רק בו.
מכאן, הפרק 'הוצאות הפרויקט' במאזן הבוחן לכל שנה רלוונטית משקף באופן עקרוני את הוצאות התובעת בגין הפרויקט באותה שנה, הוצאות אשר היא זכאית לפיצוי בגינן.
149. עם זאת, לטעמי, לא ניתן לקבל נתון זה מהמאזנים באופן מלא, אלא יש לערוך ניתוח של אותן הוצאות פרויקט במאזן הבוחן לגבי כל שנה וזאת על רקע טענות הצדדים, החקירות הנגדיות והאמור במאזן בוחן עצמו.
150. לאור האמור לעיל, אבחן את מאזני הבוחן לשנים 2012, 2013 ו- 2014, ואקבע אילו הוצאות מתוך מאזנים אילו ראויות לפיצוי ואילו לא.
מאזן בוחן 2012
151. מאזן בוחן 2012 מראה בסעיף 'הוצאות הפרויקט' סך של 698,545 ₪, כאשר הוצאות אלו בתוספות ההוצאות הנהלה והוצאות מימון משקפות את סך ההפסד במאזן הבוחן (הסכום שעובר למאזן בוחן 2013) בסך של 750,680.85 ש"ח ₪. סכומים אלו משקפים באופן עקרוני את כלל הוצאות הפרויקט באותה שנה.
אלא שבמסגרת סכומים אלו קיימות מספר הוצאות אשר מעוררות שאלה וראוי לדון בהן, ואלו הן:
(1) סך של 300,000 ₪ - אשר מיוחסות להוצאות 'ניהול', וזאת כאשר באותו מאזן בוחן יש פרק "הוצאות הנהלה וכללית";
(2) סך של 81,000 ₪ בתוספת מע"מ- עבור יעוץ ותכנון א.א. סחר בע"מ;
(3) סך של 40,000 ₪ - הוצאות פרויקט ללא חשבונית עבור אר טי אס אן אחזקות בע"מ;
(4) סך של 42,074.3 ₪ - תשומות שלא הוכרו על ידי מע"מ;
(5) סך של 42,552.1 ₪ - ריבית על הלוואות בעלים.
152. כלומר מתוך סך ההפסד במאזן בוחן 2012 המסתכם ב- 750,680.85 ₪ סך של 505,626.4 ₪ שנוי במחלוקת. אבחן סכומים אלו:
דמי ניהול בסך של 300,000 ₪:
153. אין מחלוקת בין הצדדים, כי חברת דיורין חב' לבנין הנדסה ותשתיות בע"מ (להלן: "דיורין") הייתה בעל המניות העיקרית של התובעת (ר' סעיף 61א. לתצהיר מר נוימן – "בעלת המניות העיקרית של התובעת הינה דיורין חב' לבנין הנדסה ותשתיות בע"מ"). עוד אין מחלוקת כי רשויות מע"מ לא הכירו בניכוי מס תשומות בגין התשלום לדיורין וזאת לאור סברתם כי בין דיורין לבין התובעת יש קרבה מיוחדת. ר' עדותו של מר מור יוסף בעמ' 74-75:
"ש. של 260 אלף, פחות או יותר, שמס ערך מוסף לא הסכים להכיר בה.
ת. בעיקרון כן, אל מע"מ, בגלל שהיו פה יחסים מיוחדים בין שתי החברות אז מע"מ לא הכיר בזה."
154. מכאן, נשאלת השאלה, האם דמי הניהול בסך של 300,000 ₪ המופיעים במאזן הבוחן הינם הוצאה סבירה לצורך קיום החוזה, כך שעם הפרתו יש מקום להורות על פיצוי בגינה.
155. התובעת הציגה לעניין זה הסכם שנחתם עם חברת דיורין, המלמד על דמי ניהול שתשלם התובעת לדיורין בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש. בהינתן שהחוזה בין התובעת לדיורין נחתם ביום 12.12.11, כאשר התשלום אמור להיות משולם החל מחודש ינואר 2012, הרי סכום של 300,000 ₪ משקף את התשלומים לדיורין מכוח ההסכם.
156. לעומת זאת, הנתבעים מסתמכים על עמדת מס ערך מוסף שלא הכיר בתשלום זה לניכוי מס תשומות ואשר סבר כי מדובר במחיר המושפע מהיחסים המיוחדים בין התובעת לדיורין. יתרה מזו, מר נוימן בחקירתו לא יכול היה להגיד במדויק כמה כסף אכן שולם לדיורין בפועל, ר' בעמ' 185 לפרוטוקול מיום 19.12.17:
"כב' הש' הס: במה שראיתי ברואה החשבון שלך, שהחוב, מתוך סך החוב יש 300 אלף שקל, 300,
העד, מר נוימן: זה עבור ביצוע הפרויקט, זה ההסכם בינינו היה.
כב' הש' הס: לא, אבל זה כלול,
העד, מר נוימן: קיבלנו 175 מתוך ה-300.
כב' הש' הס: אבל זה כלול ב-911.
העד, מר נוימן: בוודאי."
וכן ר' כלל חקירת מר נוימן בעמ' 184 עד 186 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.17, המעיד שאין נתון מדויק של תשלום דמי הניהול בפועל לדיורין וכאשר מר נוימן אף מעלה טענה של חוב ריבית.
157. מר מור יוסף בעדותו בעמ' 89 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.17 מאשר כי שולם בפועל לדיורין סך של 209,000 ₪ בלבד, המהווים כ- 175,000 ₪ בתוספת מע"מ.
158. לאור מכלול השיקולים האמורים לעיל, אני סבור כי הוצאה של 300,000 ₪ בגין "דמי ניהול" לבעלת המניות המרכזית בתובעת לשנה אחד אינה סבירה. יתרה מזו, לאור עדותו של מנהל התובעת ברור כי לא שולם מלוא הכסף לדיורין וכי את "החוב" ככל שקיים לא ברור האם דיורין מתכוונת לתבוע או לגבות.
159. עם זאת, איני סבור כי יש לבטל כליל את ההוצאה הזו. הפרויקט נשוא התביעה הינו פרויקט בסדר גודל משמעותי המצדיק העסקת גוף מנהל, והשתכנעתי מעדות מנהל התובעת מר נוימן כי אכן התובעת השתמשה בשירותי הניהול על דיורין.
אשר על כן, אני סבור שיש להכיר רק בהוצאה ששולמה בפועל לדיורין בסך של 175,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטעמי סכום זה משקף הוצאות ניהול סבירות לחברת ניהול בשנת 2012. איני מכיר ביתר ההוצאה הנטענת לרבות ברכיב "תשומות שלא הוכרו על ידי מע"מ".
סך של 42,552.1 ₪ - ריבית על הלוואות בעלים:
160. הוצאה משמעותית הקשורה אף היא לחברת דיורין הינה הריבית על ההלוואות. בהתאם לכרטסת החשבונות (סעיף 30120) המרכיב המשמעותי של ריבית זו הינה ריבית על הלוואת בעלים בסך של 500,000 ₪ שנתנה דיורין לתובעת וזאת בשיעור ריבית גבוה של 1% לחודש.
אני סבור כי אין מקום להכיר במלוא הוצאה זו. אין עוררין כי ריבית של 1% בחודש (ככל שמדובר בריבית מצטרפת שנתית, אזי מדובר על יותר מ 12% ריבית בשנה) הינו שיעור ריבית גבוה ביותר, וניתן ללמוד זאת מהשוואה לשיעור הריבית ששילמה התובעת לבנקים לגבי אותה תקופה, אשר הינו נמוך באופן משמעותי.
יתרה מזו, אין מדובר בהלוואה שנלקחה בתנאי שוק, אלא מדובר במלווה אשר הינה בעלת מניות עיקרית בתובעת.
מר נוימן, אשר היה מנהל הן בתובעת לוקחת ההלוואה והן בדיורין נותנת ההלוואה, לא הצליח לתת הסבר משכנע כיצד נקבע שיעור הריבית והאם שיעור זה משקף שווי הוגן של הריבית.
אציין כי דברים דומים ניתן לומר על הלוואה בסך של 40,000 ₪ באחוז ריבית דומה שנלקחה מבעל עניין אחר בחברה מר אמנון גלולה.
161. בנסיבות אלו אין מקום להכיר בהוצאה של ריבית חודשית של 1%. עם זאת, אכן התובעת לקחה הלוואה מבעלי מניותיה ואכן ראוי כי תשלם על הלוואה זו ריבית מתאימה. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים המפורטים לעיל, אני סבור כי הוצאה הסבירה בגין ריבית בנסיבות אלו הינה מחצית מהריבית ששולמו בפועל לבעלי המניות.
81,000 ₪ בתוספת מע"מ- עבור יעוץ ותכנון א.א. סחר בע"מ
162. הוצאה נוספת אשר אינה ברורה דיה הינה תשלום בסך של 81,000 בתוספת מע"מ לחברה המכונה "חן יעוץ ותכנון א.א סחר בע"מ" (להלן: "א. סחר"). אציין כי בהתאם לחשבונית מס' 0408 שצורפה לתצהיר מר מור יוסף, הסכום של 81,000 ₪ שולם במזומן ואילו המע"מ עליו בסך 12,960 ₪ שולם בהמחאה.
חשבונית זו, גם היא לא הוכרה על ידי מע"מ כהוצאה (ר' עדות מר מור יוסף).
163. מר נוימן העיד לעניין זה כי הוא נפגש עם א. סחר באשקלון וא. סחר עשתה עבורו היתכנות כלכלית של הפרויקט (ר' עדות נוימן בעמ' 188 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.17 בשורות 33-35), כאשר את התשלום במזומן (כאמור סך של 81,000 ₪) מסביר מר נוימן כי "קרה שם איזה אירוע משפחתי".
יתרה מזו, בעדותו בחקירה הנגדית מודה מר נוימן כי גם חברת א. סחר קשורה לבעלי המניות בתובעת (ר' עדות נוימן בעמ' 188-189 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.17).
164. אני סבור כי לאור הראיות שלפני אין מקום להכיר בהוצאה זו כהוצאה סבירה של הפרויקט, מדובר בסכום משמעותי ששולם במזומן לחברה הקשורה עם בעלי מניות התובעת מבלי שהוצג כל תוצר מחברה זו. אציין כי בניגוד להוצאה עבור דיורין, אשר מגובה בהסכם ניהול אשר יש בו היגיון כלכלי, לא מצאתי כל הגיון כלכלי בהתקשרות עם א. סחר.
עוד אבהיר כי בניגוד לעדות מר נוימן כי מדובר בהוצאה שאינה משמעותית ולכן אינו זוכר את פרטיה, הרי מדובר על כ- 10% מהוצאות הפרויקט בכלל, כך שלא מדובר בהוצאה זניחה, וכאשר מוציאים הוצאה שכזו מצפים לתוצר בתמורה, תוצר אשר לא הוצג בהליך זה.
165. לפיכך, איני מכיר בהוצאה בסך של 81,000 ₪ והמע"מ בגינה כהוצאה סבירה שהוצאה לצורך הפרויקט, ואין הנתבעים צריכים לפצות על סכום זה.
סך של 40,000 ₪ - הוצאות פרויקט ללא חשבונית עבור אר טי אס אן אחזקות בע"מ:
166. סכום נוסף אשר אינו ברור הינו תשלום של 40,000 ₪ לחברת אר.טי.אס.אן אחזקות בע"מ (להלן ולשם הנוחות: "אר.טי.").
מר נוימן מודה כי גם כאן מדובר בתשלום לחברה שהינה בעלת עניין בתובעת וזאת דרך מר מלול.
מר נוימן לא הצליח להסביר בחקירה הנגדית איזה שירותים נתנה חברת אר.טי לתובעת, ואצטט מע' 192 לפרוטוקול הדיון מיום 19.12.17:
"כב' הש' הס: לא, לא, לא. אר.טי.אס נתן לך, נתנה לכם שירותים?
העד, מר נוימן: אר.טי.אס נתן, כן, באופן עקיף.
כב' הש' הס: איזה שירותים?
העד, מר נוימן: שוב, הפרויקט הגיע ממנו בכלל, אני הסברתי את זה כבר קודם."
לא ברור מתשובות אלו איזה שירות עקיף, אם בכלל, נתנה אר.טי. לתובעת, וזאת כאשר התובעת שילמה דמי תיווך משמעותיים לגורם אחר, רות ברגר אחזקות.
גם ההסבר של מר נוימן בעמ' 193 לפרוטוקול מיום 19.12.17 אינו הסבר משכנע להוצאה האמורה:
"העד, מר נוימן: הבטחתי לו "נרוויח, תהיה חלק מהרווח." זה מה שהבטחתי לו. והיום הוא לא מדבר איתי כי אני חייב לו כסף. מה נעשה?"
167. לאור האמור לעיל, כשלא הוצגה כל תמורה שקיבלה התובעת מחברת אר.טי. אני לא מכיר בהוצאה בסך של 40,000 ₪ ששולמה לחברת אר.טי. כהוצאה סבירה של התובעת לצורך הפרויקט וכן לא בתשלום המע"מ בגינה בסך 6,400 ש"ח.
168. כמו כן, לאור המפורט לעיל, איני מכיר שכהוצאה סבירה בתשומות שלא הוכרו על ידי מע"מ, וזאת גם על החלקים בהם הכרתי כהוצאה.
169. לאור האמור לעיל, בגין ההוצאות בשנת 2012, אני מורה להפחית מסכום ההוצאות במאזן בוחן 2012, אשר כאמור הינן בסך של 750,680.85 ש"ח את הסכומים הבאים:
125,000 ₪ - הוצאות עודפות בתשלום דמי הניהול לדיורין.
42,074.3 ₪ - תשומות שלא הוכרו על ידי מע"מ (כאשר הבאתי בחשבון כי מדובר בתשומות על סכום גבוה מאשר פסלתי, כאשר בכל זאת סברתי שאן מקום להכיר בתשומות אלו כהוצאה סבירה).
93,960 ₪ - סכום כולל מע"מ ששולם לא. סחר.
46,400 ₪ - סכום כולל מע"מ ששולם לאר.טי.
21,276 ₪ - מחצית מריבית הלוואות הבעלים.
מכאן, סה"כ ההוצאות של הפרויקט בשנת 2012 אשר בגינן זכאית התובעת לפיצוי הינן – בסך של 421,970.55 ₪.