בנוסף, הפנתה ההגנה לתרשומת שערכה גוטסדינר משיחה עם הנאשם בזמן אמת (ת/83) שבה נכתב "לגבי דיווח מיידי - התייעצו עם עו"ד צפריר ועו"ד ממשרדו שהמליץ לדווח או להתייעץ עם עו"ד פלילי בתחום ...". ניסוח זה מדגיש את העובדה שהנאשם לא ראה בזמן אמת את המלצותיהם של עו"ד צפריר ועו"ד רייף כהמלצה שבחובה, אלא כעצה הכפופה, לכל הפחות, להיוועצות נוספת בעו"ד אחר. עורכי הדין לא העבירו לנאשם את פרוטוקול הפגישה ולא ווידאו עמו בכתב או בעל פה כי הוא מבין שיש להוציא דיווח מיידי. ואכן, בפועל, הנאשם ודוידוביץ' לא התייעצו בעו"ד נוסף והם המתינו כשבועיים לדוח הכספי של ספטמבר. התנהלותו של הנאשם נבעה, לשיטת ההגנה, מהמצג שנוצר מהתנהלותם של עורכי הדין וברזל, כי מדובר בנושא שאינו דחוף וניתן לתעדף נושאים אחרים בניהול החברה על פניו.
זאת ועוד, ישנן ראיות למכביר המלמדות שגם לאחר הפגישה שנערכה ביום 13.11.06 בין עורכי הדין לברזל, עורכי הדין לא העלו מול החברה, ולו פעם אחת, את הצורך בדיווח מיידי, למרות שהמידע הנדרש הועבר לידיהם באמצעות ברזל. מהראיות עולה שנוהל העבודה הוא כזה שעורכי הדין עורכים עבור החברה את הדיווחים המיידיים, ושולחים אותם לחברה למעבר בטרם שיגורם. ביום הישיבה עו"ד גביש ניסח דיווח מיידי עבור החברה בנושא אחר (ת/95) ועורכי הדין שמעליו וידאו את השיגור של אותו דוח. עוד עולה מהראיות, שבאותה תקופה התקיים קשר אינטנסיבי בין עורכי הדין לחברה בנושאים אחרים. חרף כל המתואר לעיל, לא התקיימו הפעולות הבאות: לא נוסחה כל טיוטת דיווח בנוגע להפסדים בהשקעות בשום שלב; עו"ד קינן ועו"ד צפריר לא העבירו לעו"ד גביש הנחיות אופרטיביות למעקב או לביצוע מאותן הפגישות (מיום 13.11.06 ומיום 14.11.06 - ישיבה עם עו"ד רייף); נושא הדיווח המיידי לא עלה בישיבה פנימית במשרד גולדפרב, שהתקיימה יום לפני ישיבת הדירקטוריון, וגם לא בישיבת הדירקטוריון שבה נכח גם עו"ד גביש; עו"ד גביש לא הוסיף דיון בנושא ההפסדים לישיבת הדירקטוריון, גם לאחר שהנאשם הוציא מייל ובו תזכורת לגבי סדר היום בישיבה; במקביל עו"ד גביש הוביל לדחיית כינוס ישיבת הדירקטוריון, חרף העובדה שמהתרשומות של עורכי הדין (נ/85) עלה שמדובר בישיבה דחופה; לקראת ישיבה הדירקטוריון קיבל עו"ד גביש לעיונו הן את הדוח הכספי, הן את דוח הדירקטוריון, אך הוא כלל לא בדק את נושא ההפסדים; עו"ד גביש הציע לדח"צית, תמר מיכלסון, להשתתף טלפונית בישיבה הדירקטוריון, עובדה המלמדת, לטענת ההגנה, כי עו"ד גביש לא סבר שיעלה לדיון במהלך הישיבה נושא מהותי; גם בעדכון שמסר עו"ד גביש לעו"ד צפריר על ישיבת הדירקטוריון נושא הדיווח המיידי וההפסדים לא עלה; עורכי הדין לא עידכנו את רואי החשבון על ממצאי הישיבה או על הנחיות לחברה; עורכי הדין לא היו בקשר עם רואי החשבון בנוגע לביטוי ההפסדים בדוחות ומעקב אחר הדוחות עד ליום ישיבת הדירקטוריון. כל הראיות האלה משליכות על מידת האמון שניתן לתת בטענת עורכי הדין על הוראתם הנחרצת לדווח על ההפסדים. מעבר לכך, הראיות משליכות על השאלה עד כמה החברה הייתה אמורה להבין שקיימת הטעיה של הציבור בעיכוב הדיווח בשבועיים, כאשר נושא זה כלל לא עלה מצד עורכי הדין העובדים בצמוד לחברה באותה התקופה. ויודגש, כי עורכי הדין העידו שהם היו מודעים לכך שלא יצא דיווח מיידי בנוגע להפסדים, ובכל זאת פעלו כך. לטענת ההגנה המסר לחברה היה חד משמעי: שנושא הדיווח הוא לא ראשון בסדר העדיפויות, ושמדובר בעניין שאינו בהול. עורכי הדין התמקדו בעסקה של החברה עם חברת ארבל ובדוחות התקופתיים.