כאשר עורכי הדין עומתו עם ראיות אלו, במסגרת עדותם בבית המשפט, הם גלגלו את האשמה אחד על השני בנוגע לאחריות על העברת המידע לדירקטוריון וניסוח הדוח המיידי. ההגנה הפנתה לעדותו של עו"ד גביש בעניין זה, אשר הייתה לא מהימנה לנוכח הסתירות הרבות שהתגלו בה, כגון הצגת תכתובות מייל שקעקעו את הגרסה שמסר בחקירה ראשית, וכן נסיגתו במהלך חקירתו הנגדית מרוב דבריו בנוגע לטענתו שהוא הנחה את הנאשם במספר הזדמנויות (בשיחות ותכתובות מייל) להוציא דיווח מיידי. לפיכך, ההגנה סבורה שאין לייחס משקל לעדותו של עו"ד גביש בעניין זה, הן לאור תוכנן המשתנה של גרסאותיו, הן לאור העובדה שגרסאות אלו אינן מתיישבות עם הראיות האובייקטיביות בזמן אמת, כפי שהציגה ההגנה.
לנוכח כל המתואר לעיל, ולאור העובדה שאף אחד מעורכי הדין במשרד גולדפרב לא חשב שיש מקום להוציא דיווח מיידי ללא דיחוי, ואף אחד לא עקב אחר ההנחיה הנטענת מהפגישה שנערכה ביום 14.11.06, יש לקבל את טענתו של הנאשם, כי הדברים לא היו כה ברורים ונחרצים כפי שעורכי הדין ביקשו להציג אותם, ולא הועבר המסר כי יש חובה להוציא דיווח מיידי. טענה זו של הנאשם עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות הקיימות בתיק, לכל הפחות הראיות שהנאשם הוא צד להן.
טענות הגנה נוספות
נטיה של נאשם 3 לרצות אחרים
92. ההגנה הפנתה את בית המשפט בסיכומיה למאפיין שחזר על עצמו ובלט במהלך עדותו של הנאשם, והוא נטייתו של הנאשם לבטל את עצמו אל מול אסרטיביות של האחר, קרי: נטייה לריצוי. בית המשפט אף העיר לו על כך לא אחת, בניסיון להבין האם גרסתו בחקירה הנגדית נובעת מוויתור על טענותיו לנוכח מאפייניה של החקירה הנגדית שהייתה, לטענת ההגנה, חקירה לוחצת. דהיינו, הנאשם הוא לא האדם שיעמוד איתן ויפעל בניגוד לדעותיהם האסרטיביות של אנשי המקצוע וימרה את פיהם.
פרק הזמן של שבועיים עד הוצאת הדוח המיידי ב-12.12.06
93. ההגנה התייחסה לטענת המאשימה בסיכומיה, שלפיה הנאשם פעל באופן לא סביר עת המתין כשבועיים עד להוצאת הדוחות המיידיים, ושאין זה סביר שהוא לא הבין שההמתנה מהווה הסתרת מידע מהותי מהציבור. ההגנה מציינת, שרואי החשבון של החברה נהגו באופן דומה, ולא ראו בעייתיות בהמתנה של כחודש ימים מהמועד שנודע להם על ההפסדים ועד לעדכון עורכי הדין והעלאת שאלת הדיווח.
נוסף לכך, המאשימה הסתמכה על אמירותיו של הנאשם שלפיהן היה שיקול משני לאי הדיווח במועד, והוא שהחברה לא רצתה שציבור המשקיעים יכנס ל"פאניקה" מההפסדים. לשיטת המאשימה, יש לראות באמירה זו ראיה משמעותית לכך שהנאשם התכוון להטעות את ציבור המשקיעים. לשם חיזוק ראיותיה הסתמכה המאשימה על אירועי עבר (מאי 2006) - תרשומת של עורכי הדין (ת/51), שהנאשם אינו צד לה, שהתייחסה לשיגור דיווח מיידי בנושא אחר, התביעה של חברת פיש. התרשומת נערכה אגב פגישה בין עורכי הדין לברזל, וממנה עולה כי עורכי הדין היו נחושים מאוד והמסר שלהם היה ברור, שיש להוציא דיווח מיידי, ואף הודגש כי זו עבירה פלילית. עורכי הדין ביקשו לדעת מברזל אם הנאשם מבין את המשמעות של הדיווח. לטענת המאשימה, חרף זאת, גם באותו מקרה התעכב הנאשם בשיגור הדיווח, בניגוד לעצת עורכי הדין. לגבי אֵרוע מאוחר לאֵרועים דנן (שהתרחש בדצמבר 2006), הפנתה המאשימה להתנהלות הנאשם לאחר פנייתה של הרשות לחברה באמצעות רו"ח אלגריסי. באותו מקרה הנאשמים פעלו לדעת המאשימה כדין, ובחינת הראיות לגבי תקופה זו הובילה למסקנה כי התנהלות הנאשמים לא עלתה כדי הטעיה מכוונת או צפויה של ציבור המשקיעים. לדעת ההגנה אֵרועים אלו שהוצגו על ידי המאשימה מחזקים דווקא את טענות ההגנה, מאחר שהם מלמדים כי הנאשם ודוידוביץ' פעלו לאורך כל הדרך על פי עצתם המקצועית של אנשי המקצוע שליוו את החברה. לגבי התביעה של פיש, ניתן לראות שכאשר עורכי הדין סברו כי יש להוציא דיווח מיידי הם פעלו באופן אינטנסיבי מול החברה והעבירו את המסר כי חובה להוציא דיווח. התנהלות זו לא באה לידי ביטוי בדוח המיידי של ספטמבר. לגבי אופן התנהלות החברה בדיווח לחודש דצמבר 2006, ההגנה הפנתה לכך שהחברה פעלה בהתאם להוראות היועצים ורו"ח אלגריסי מהרשות, ופרסמה את הדוחות כפי שהורו לה. הווה אומר, כי הנאשם ודוידוביץ' התנהלו בצמוד ליועצים המשפטיים שלהם ועל פי עצתם לאורך כל הדרך. אשר לאמירתו של הנאשם כי הדיווח יכול להשפיע על האופן שבו ציבור המשקיעים יראה את החברה, לשיטת ההגנה השיקול של השפעת הדיווח על ציבור המשקיעים הוא אינהרנטי לכל שאלת דיווח באשר היא. למשל, כאשר קיים משא ומתן בין חברה ציבורית לחברה אחרת, הדיווח על העסקה יהיה רק בשלביו הסופיים, כאשר ברור שהציבור יתעניין במידע זה עוד קודם לשלב שבו קיימת חובת דיווח. היכולת לצפות שתהיה לדיווח השפעה על הציבור היא שונה לחלוטין מהיכולת לצפות שאי הוצאת דיווח מהווה הטעיה מכוונת של הציבור.