105. את החובה להגיש דוחות מיידיים ואת המועדים לכך קובעת תקנה 30(ב) לתקנות הדיווח ולפיה:
"(א) תאגיד יגיש דו"חות מיידיים על האירועים המפורטים בפרק זה.
(ב) המועד להגשת דו"ח מיידי - אם לא נקבע אחרת בתקנות אלה - הוא:
(1) משנודע לתאגיד לראשונה על אירוע לאחר השעה 9.30 ולפני השעה 17.00 ביום מסחר כלשהו - לא יאוחר משעה 9.30 ביום המסחר שלאחריו;
(2) משנודע לתאגיד לראשונה על אירוע -
(א) לאחר השעה 17.00 ביום מסחר כלשהו - לא יאוחר משעה 13.00 ביום המסחר שלאחריו;
(ב) עד השעה 9.30 ביום מסחר כלשהו - לא יאוחר מהשעה 13.00 באותו יום מסחר;
(ג) ביום שאינו יום מסחר - לא יאוחר משעה 13.00 ביום המסחר הקרוב.
(3) בתקנה זו -
"נודע לתאגיד לראשונה על אירוע" - נודע לראשונה על התרחשות האירוע לאחד מאלה: יושב-ראש הדירקטוריון של התאגיד, המנהל הכללי שלו, מנהל העסקים הראשי שלו, נושא המשרה הבכיר ביותר בתחום הכספים בתאגיד, מזכיר התאגיד, או ממלא תפקיד כאמור בתאגיד אף אם תואר משרתו שונה.
תקנה 36 לתקנות הדיווח, הרלוונטית לענייננו, מורה כי יש להגיש דוח מיידי על אֵרוע או עניין החורגים מעסקי התאגיד, והיא קובעת:
36. אירוע או ענין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים
(א) בדוח יובאו פרטים בדבר כל אירוע או ענין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים בשל טיבם, היקפם או תוצאתם האפשרית, ואשר יש להם או עשויה להיות להם השפעה מהותית על התאגיד, וכן בדבר כל אירוע או ענין שיש בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של התאגיד. [...]
106. תקנה 36 מחייבת, אפוא, להגיש דוח מיידי באחד משני מקרים:
א. נודע לתאגיד על אֵרוע או עניין, החורג מעסקי התאגיד (מבחינת טיבו, היקפו או תוצאתו האפשרית), שעשויה להיות לו השפעה מהותית על התאגיד;
ב. האֵרוע או העניין עשויים להשפיע באופן משמעותי על מחיר נייר הערך של התאגיד.
מבחן החריגות שבחלופה הראשונה ייקח בחשבון את שגרת עסקאות התאגיד וישווה אליה את האֵרוע הנדון. מידת החריגה נבחנת באחד משלושת ההיבטים: טיב, היקף או תוצאה אפשרית . נוסף לחריגות יש לבחון את מידת ההשפעה שיש, או עשויה להיות לעניין על התאגיד, ורק אם יתברר כי לאֵרוע, או לעניין, השפעה מהותית על התאגיד, תקום חובת דיווח. לשם קביעת המהותיות יש להיעזר במבחנים כמותיים ואיכותיים.
יסודות עבירת אי הדיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך
107. לב המחלוקת בתיק זה, כאמור לעיל, הוא בשאלת ידיעתו של נאשם 3 וכוונותיו, וכפועל יוצא - של הנאשמת. לנוכח טענות אלה, חשוב, כבר עתה ובטרם פרישׂת הראיות, להבין מהי אותה "כוונה להטעות משקיע סביר", על פי הדין.