סיכום לגבי הערכת העדויות
171. כעולה מעדויות הנאשם, מר רמות, שהובאו לעיל, וכפי שציינתי בעת פירוט דבריו, היו סתירות רבות ומשמעותיות בין גרסאותיו בנקודות מהותיות. בנושאים מרכזיים נוספים, לא היה כל הגיון בדברים שמסר, וגם לכך התייחסתי במהלך הבאת הדברים. התרשמתי שלנאשם יש נטיה "לסדר את העובדות" באופן שנוח לו להתמודד איתן, וכאשר עומת עם חוסר ההגיון או הסתירות, סיכם את הדברים בתשובות שמהותן: "זה מה שיש" .
מעבר לכך, מתוך עדותו של רמות עלה שהוא ביקש להשליך את כל האחריות לכל מה שהתרחש ועומד בבסיס כתב האישום על אחרים: לטענתו לא הבין שהתיק במגדל יושקע באופן ספקולטיבי, כי לא הבין מה זה אופציות, לא שמע מילה זו באותו שלב ולא הסבירו לו; הוא לא ידע על מצב תיק ההשקעות לאשורו, כי ברזל הסביר לו את הדברים רק בכלליות; ברזל אומנם דיווח לו על מצב התיק, ורמות ידע שיש הפסדים, אבל מאחר שסמך על ברזל, וברזל כל הזמן שיכנע אותו שהמצב לא סופי ועשוי להשתפר, המסר שהמצב לא טוב התעמעם, עד שרמות לא הבין זאת באמת; מעורכי הדין לא הבין שצריך לדווח, כי לטעמו, הם לא אמרו את הדברים בנחרצות, כי עורכי הדין לא עקבו אחר ביצוע ההמלצות ומשום שהאוירה בישיבה, שבה נאמרו הדברים, ושבה המליצו לו להתייעץ עם עו"ד פלילי המתמחה בצווארון לבן, הייתה אוירה טובה ונינוחה; רואי החשבון לא אמרו לו שהדוחות הרבעוניים אינם משקפים נכונה את המצב, והוא הסתמך על כך (אף שידע שלא גילו להם את מצב הדברים נכון לימים שבהם ערכו את הדוחות, אלא רק את המצב כפי שהיה ביום הדוח הרלוונטי); הוא ידע שיש לתת גילוי לאֵרועים שהתרחשו לאחר תאריך המאזן, אבל מאחר שהפסדים שהתרחשו אחרי תאריך המאזן לא היו סופיים, לדעתו, לא מצא לנכון לדווח עליהם לרואי החשבון, כדי שיוכלו לבוא לידי ביטוי בדוח, ולא ביקש לכלול אותם בדוח הדירקטוריון. הידיעה על קיומם של הפסדים משמעותיים נוספים אחרי מועד הדוח, גם ברבעון השני וגם ברבעון השלישי גם לא גרמה לו שלא לחתום על הצהרת המנהלים כלפי רואי החשבון, שבה אישר שלא קרה דבר מהותי לאחר תאריך המאזן, שיש בו כדי לשנות את מצב החברה. חרף כל אלה, ציפה שרואי החשבון יגידו לו שהדוחות אינם מכילים את כל המידע הנדרש, ומשלא עשו כן, והוא הסתמך עליהם, יש לפטרו מאחריות.
172. לא נעלמו מעיני האינטרסים האפשריים של חלק מהעדים, רואי החשבון ועורכי הדין, שהעידו במשפט. הוגשה תובענה ייצוגית (שאיני יודעת מה מצבה נכון להיום) בנוגע לאֵרועי כתב האישום, ובין היתר נתבעו בה גם רואי החשבון. אין זה מופרך להניח שעובדה זו יכול שהייתה לה השפעה על אופן מסירת חלק מהעדויות, וזאת מעבר לאינטרס ה"רגיל" של בעל מקצוע, להגן על שמו הטוב. עם זאת יש לזכור, שגם הנאשמים אינם טוענים שהם סיפרו לאנשי המקצוע את כל העובדות הרלוונטיות, שהרי אחת מטענותיו של רמות היא שבחלק ניכר מהתקופה אף הוא לא ידע את כל העובדות, וגם לגבי אלה שידע - לא ידע שהן מהותיות לעניין דיווח, או חשב שמאחר שאינן "סופיות" - אין צורך לשתף בהן אחרים. עוד אציין, שבעת מתן העדות, חלק מאנשי המקצוע כבר לא עבדו במשרדים שבהם עבדו במועדים הרלוונטיים (למשל - רן בר תקווה , קובי שמש , ראובן רייף ועידו גביש ), דבר המעמעם במידת מה את הקשר שלהם לאינטרס של המשרד. מעבר לכך, חלק נכבד מעדויותיהם נתמך במסמכים, כפי שפורט לעיל, חלק נתמך בעדויות אחרות וחלק נוסף מבוסס על עמדות נורמטיביות, כאשר בית המשפט הוא זה שצריך לקבוע אם העמדות נכונות, אם לאו.