בדומה למה שהתרחש בנושא הוצאת דיווח מיידי לגבי ההפסדים ההולכים וגדלים בתיק ההשקעות, הנאשמים אומנם פנו לשמיעת ייעוץ משפטי מגורם מומחה, אך לאחר ששמעו עצה, שכנראה לא מצאה חן בעיניהם, התעלמו ממנה. בנושא ההפסדים, ובניגוד לפרשת ינקו-פיש, הנאשמים אפילו לא פנו, כפי שכבר ציינתי, לחפש חוות דעת אחרת, שתיתן להם לגיטימציה לאי הדיווח.
179. אציין, בזהירות המתבקשת, שכן - כפי שכבר ציינתי לעיל - אנשי המקצוע אינם צד להליכים שבפניי, כי יתכן שהתנהלות משרדי עורכי הדין ורואי החשבון במקרה שלפנינו לא הייתה מיטבית: רואי החשבון, בכך שלא האירו את העובדה שהדוחות הכספיים ברבעון השלישי לא כוללים הבהרה, ברחל ביתך הקטנה, בדבר ההשקעות הספקולטיביות, ובהצגה לדירקטוריון של הדוח הרבעוני אמרו ש"הרעה בתוצאות הכספיות של טי.אר.די, כפי שעולה מן הדוחות הכספיים, נובעת, בין היתר, מירידה בשער הדולר", אמירה שלא מבהירה למי שאינו יודע על ההשקעה באופציות על הדולר, שההפסדים נובעים, בין היתר, מכך; עורכי הדין, במובן זה שלא פעלו בצורה שיטתית ומובנית להעמיד את החברה ואנשיה על מהות חובותיהם כאשר החברה הפכה לציבורית. לעניין רואי החשבון אני מפנה גם לדברים שאמר רו"ח אלגריסי בנוגע לחובות רואי חשבון, שצוטטו לעיל בפסקה 126. מכל מקום, איני קובעת מסמרות בעניין זה. ראו בעניין שונה (אך רלוונטי בנקודה זו) הערתו של כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 99/14 מדינת ישראל נ' מליסרון [פורסם בנבו] [25.12.14] [עניין מליסרון], פסקה פט. עורכי הדין עצמם העידו שמאז נערכו שינויים גם בנהוג אצלם במשרד, וגם בגישת רשות ניירות ערך בעת בדיקת תשקיפים. עם זאת, וזה העיקר, הוכח שהנאשמים לא חשפו בפני עורכי הדין את מלוא המידע הרלוונטי לצורך קבלת חוות דעת מקצועית מבוססת. יותר מכך: לנוכח התנהלות הנאשמים אל מול עורכי הדין בשבועות שבין 14.11.06 ועד פרסום הדוח המיידי ת/38 ב-12.12.06, לא ניתן לקבל את טענות ההגנה בדבר הימנעות מפירסום בשל אי הבנת חובת הדיווח לאשורה, או בשל כך שהסתמכו על בעלי המקצוע. בנקודת הזמן הזו, כאשר עורכי הדין קיבלו לראשונה מידע על המתרחש, אף שלא היה מדובר במידע מלא המציג את תמונת ההפסדים במלוא חומרתה, הם הבהירו לרמות שעל החברה לדווח בדיווח מיידי לציבור, ולמרות זאת - החברה לא דיווחה, ואף לא דאגה לכך שבדוח הרבעוני שהתפרסם ב-1.12.06, יכללו כל הפרטים הדרושים. כל זאת עד שאלגריסי פנה מטעם רשות ניירות ערך ב-12.12.06, ודרש הסברים. לכן ברור שלא היעדר ייעוץ הוא שהוביל לאי הדיווח. אומנם, גם עורכי הדין ורואי החשבון לא העירו דבר על כך שדוחות הרבעון השלישי אינם מבטאים כראוי את מידת החשיפה שנטלה על עצמה החברה בהשקעותיה, אך יש לזכור, כאמור, כי המידע שהיה בפני רואי החשבון ועורכי הדין באותה עת לא היה המידע העדכני, שכלל את העובדה שהחשיפה נמשכת ושההפסדים גדלו. אני מוצאת קושי מסוים גם בכך שעו"ד גביש, שנכח בישיבת הדירקטוריון ביום 30.11.06 ושמע את האופן שבו הציגה גוטסדינר את ההפסד בדוח הרבעוני והסיבות לו ("הרעה בתוצאות הכספיות של טי.אר.די, כפי שעולה מן הדוחות הכספיים, נובעת, בין היתר, מירידה בשער הדולר, זיכויים ללקוחות מרבעון קודם ומחיר המוצר שירד בכ-7% לעומת שנת 2006" ), לא אמר דבר. שהרי הוא נכח בישיבה במשרד גולדפרב ביום 13.11.06, וידע שההפסדים נובעים מהשקעה בנגזרים (אופציות על הדולר), שלא קיבלה אישור מהדירקטוריון, כנדרש, ולכן ידע שההצגה של גוטסדינר, אינה נותנת את התמונה המלאה. בזהירות אומר כי נראה שיש קושי גם באופן שבו גוטסדינר הציגה את הדברים, אפילו בשים לב למה שידעה. עם זאת, אין בכך כדי להסיר אחריות כלשהי מהנאשמים, שידעו שאין גם בידי עוה"ד ורואי החשבון את כל התמונה, ולכן טענת הנאשמים שלפיה לא דיווחו כראוי בשל הסתמכותם על כך שעורכי הדין לא אמרו להם שיש לעשות כן, או בשל כך שהבינו, מהתנהלות עורכי הדין ורואי החשבון, שאין צורך לדווח - דינה להדחות.