טענות בדבר אישיותו של רמות
182. אחת מטענות ההגנה היא שרמות, כפי שניתן היה להיווכח במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, נוטה לרצות את העומד מולו. לכן הנאשם הוא לא האדם שיעמוד איתן ויפעל בניגוד לדעותיהם האסרטיביות של אנשי המקצוע וימרה את פיהם. טענה משתמעת נוספת נוגעת לחוסר ניסיונו של נאשם 3 בניהול חברה ציבורית וכפועל יוצא - לא ניתן לבוא אליו בטענות כשלא ראה מה שגם אנשי המקצוע המנוסים לא ראו.
183. טענת הריצוי אינה יכולה להתקבל, לא מהבחינה העובדתית ולא מהבחינה המשפטית.
מהבחינה העובדתית: ראשית, עצת עורכי הדין במקרה זה הייתה כי יש לדווח על ההפסדים שהתגלו לעיניהם ברבעון השלישי, כך שאילו רצו הנאשמים לרצות את אנשי המקצוע האסרטיביים (כהגדרת ההגנה), היו מדווחים ולא נמנעים מדיווח. שנית, כפי שהוכח, גם בפרשת ינקו-פיש וגם בנוגע להפסדים ברבעון השלישי, הנאשמים (ובפרט נאשם 3) פעלו בניגוד לעצת עורכי הדין, המומחים לנושא חברות ציבוריות. בפרשת ינקו-פיש הנאשמים העדיפו לפעול לפי עצתו של עורך הדין הקבוע של החברה, שמשרדו אינו עוסק בנושא של חברות ציבוריות ואינו מתמצא בתחום, כפי שרמות עצמו העיד, משום שעצתו קלעה טוב יותר לנטיית ליבם של הנאשמים - לדחות את הדיווח. בנושא ההפסדים ברבעון השלישי אפילו לא טרחו הנאשמים להתייעץ עם עו"ד נוסף, אלא פשוט התעלמו מעצתם של עורכי הדין ממשרד גולדפרב ולא דיווחו. מכאן שהנאשמים ידעו היטב לסטות מעצה שניתנה להם כשלא רצו לשעות לה, ואין מדובר במי שנוטים לרצות בכל מחיר.
מהבחינה המשפטית: אפילו מדובר היה בבחירה של הנאשמים לרצות מאן דהוא ולפעול בניגוד לחובתם על פי דין, לא היה הדבר מסיר מהם אחריות. העדפת אינטרס אחר על פני טובת הציבור, אינה יכולה לשמש הגנה מפני בחירה להטעות את הציבור בדרך של מניעת דיווח נדרש.
184. הטענה בדבר חוסר ניסיון, חוסר בקיאות או חוסר מומחיות אינה יכולה להתקבל, אף היא, כפי שנפסק לא אחת:
"חלק מטיעונה של באת-כוחו המלומדת של פרקו נסב על חוסר נסיונו כנטען, בנושאי חברות ציבוריות, שהורוביץ הילך עליו קסם והוא הלך שבי אחריו. טענה זו קשה להלום ולקבלתה גם השלכות רוחב שאינן רצויות. הנוטל עליו תפקיד בחברה ציבורית מגלה דעתו כי הוא נכון לשאת באחריות כלפי הציבור וכלפי החוק, ולא יישמע בטענת אי בקיאות ואי מומחיות" (ההדגשה הוספה).
ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] [31.12.08], פסקה 159.