188. הארכתי בציטוט ההלכה, על התפתחותה, לרבות החידוש האחרון, מאחר שלטעמי, לאחר קריאת כל מאפייניה, ברור שהטענה בדבר אכיפה בררנית בענייננו, הן בהתייחס לברזל, הן בהתייחס לשומרי הסף - דינה להדחות. לא מצאתי שיש כאן מצב שבו "רק חלק מהמעורבים במעשה הפלילי הועמדו לדין, וזאת על אף שזהות נסיבותיהם ומעשיהם של כל המעורבים מצדיקים הגשת כתב אישום נגד כולם", כהגדרת "אפליה בהעמדה לדין" בעניין ורדי (פסקה 65). גם לשומרי הסף וגם לברזל מאפיינים שונים, בגדר הפרשה, ממאפייניהם של הנאשמים. איש מהם לא היה נושא משרה רשמי בחברה, ולשומרי הסף בוודאי לא הייתה אחריות להגשת הדיווחים הנדרשים.
לגבי ברזל - המאשימה לא ויתרה עליו כליל, אלא הגיעה למסקנה שלמרות מעורבותו הרבה, יתכן שלא ניתן יהיה להוכיח שהוא נכנס בגדר נושא משרה, למרות התפקידים הרבים שנטל על עצמו, כפי שנאמר בכתב האישום המקורי. לכן תוקן כתב האישום בעניינו באופן שבסופו של יום, ברזל לא הוגדר כנושא משרה, אלא הואשם כמבצע בצוותא, וזאת בשתי עבירות דיווח: האחת, אי מתן דיווח מיידי בגין ההפסדים שנוצרו במהלך הרבעון השלישי; השניה, אי דיווח בדוחות הכספיים, ביחס להפסדים שנוצרו לאחר תאריך המאזן. על רוחב מתחם שיקול הדעת של התביעה בהגעה להסדרי טיעון אין צורך להכביר מילים (וראו, לאחרונה, גם בג"צ 25/19 אברג'יל נ' פמת"א [פורסם בנבו] [20.3.19], פסקה 4), ורק לעיתים נדירות יתערב בכך בית המשפט.
לגבי שומרי הסף - עבירות אי הדיווח שבהן עסקינן אינן עבירות רשלנות, אלא עבירות הדורשות כוונה להטעות משקיע סביר. אפילו ניתן היה לסבור שהייתה התרשלות של שומרי הסף, ואיני קובעת זאת, אין די בכך כדי להוביל להעמדתם לדין בעבירות אי הדיווח.
לא מצאתי שהיו כאן מחדלים של הרשות, שהרי כל הנוגעים לעניין נחקרו, רובם אף נחקרו באזהרה. שאלת מעורבותם נחקרה ביסודיות ואל המסקנות לא הגיעה הרשות (לרבות הפרקליטות) כלאחר יד. גם רשלנות של הרשות לא ניתן למצוא כאן. טענות ההגנה נוגעות לאופן הפעלת שיקול הדעת של המדינה, ובכך, כידוע, ימעט בית המשפט להתערב:
"הלכה ידועה היא מימים ימימה, עליה חזר בית משפט זה פעמים רבות, כי לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים - בין החלטה על העמדה לדין ובין החלטה על סגירת תיק, מחוסר ראיות או בהעדר ענין לציבור - כמו גם באשר לניהול ההליך הפלילי, לרבות החלטה על הסדר טיעון. בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות התביעה בשיקול דעתו-שלו, ולא ייטה להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים של החלטה משיקולים זרים או החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי. הלכה זו כוחה יפה לכל שלביו ומרכיביו של ההליך הפלילי ...