יתרה מזאת - אין חולק כי מוטי ניסה להשקיע בחברת סייף קאר העוסקת במיגון ואבטחת רכבים באמצעות כספות המונעות פריצות לרכבים (ר' חקירתו הנגדית של מוטי בע' 43 לפרוטוקול), והוא אף מחזיק, באמצעות חברה פרטית בבעלותו, בחברה בשם די-לוק העוסקת גם היא במיגון ואבטחת רכבים באמצעות כספות ייחודיות. תחום זה – מיגון רכבים מפני פריצות – אינו בליבת העסקים של החברה, אולם הוא משיק לתחום הפעילות של מוקד מודיעין אזרחי בע"מ, חברת בת של החברה המספקת שירותי מוקד וסיור ומתקינה בין היתר מערכות לגילוי פריצה בבתי עסק (ר' נספח 1 ל"בקשה – דחופה – מטעם המשיבים 1-4 להזמת עדות מוטי באמצעות הוספת ראיות").
מעבר לכך, מוטי אישר כי בין שנת 2010 (אז החלו הצדדים בניסיונותיהם למכור את החברה) ועד למכרז הכספומטים, לא הביאו בעלי-המניות הצעות לרכישת פעילות כלשהי על-ידי החברה והחברה לא רכשה פעילות כאמור (עמ' 139 לפרוטוקול). החברה אכן ניגשה למכרזים חדשים אולם רק כאלה שעסקו בתחום הליבה של עסקיה - קרי בתחום של שירותי שמירה ואבטחה (כאשר בחלק מהמקרים מדובר היה למעשה בהארכת התקשרויות קודמות של החברה- ר' נספחים 5 ו-6 לתגובה לתשובה).
35. יוער בשולי הדברים בהקשר זה כי מוטי טען שעל-פי ההלכה הפסוקה, גם כאשר מערכת היחסים בין הצדדים היא עכורה, על נושאי המשרה לפעול אך ורק לטובת החברה ולהשאת רווחיה וכי הדבר אינו מצדיק גזלת הזדמנות עסקית מהחברה. בהקשר זה הפנה מוטי למשל לקביעות בע"א 3379/06 ברנוביץ' נ' נתנזון (4.3.2008) ולהחלטתי בעניין תנ"ג (ת"א-כלכלית) 51021-02-13 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ נ' אפרתי (28.5.2017). אכן, כל עוד יחיאל הוא נושא משרה בחברה, חלה עליו חובת אמון כלפיה ובכלל זה נאסר עליו לגזול הזדמנות עסקית של החברה ולעסוק באופן עצמאי בתחומי העיסוק שלה. אולם מאחר שהצדדים הסכימו ביניהם להגביל את תחומי הפעילות המשותפים שלהם, הרי שפעילותו של יחיאל בתחומים החורגים מתחום הפעילות המשותף איננה נחשבת לגזלת הזדמנות עסקית של החברה.
עיסוק בתחומי הליבה של פעילות החברה
36. לצד ההסכמה בין הצדדים הנוגעת לאפשרות של כל אחד מהם לפעול באופן פרטי בתחומים שאינם בתחום פעילותה של החברה, נראה כי מוסכם ביניהם שנאסר על שניהם לקדם באופן פרטי עסקים שהם בתחומי ה"ליבה" של עיסוקי החברה. זאת – חרף האיבה והמחלוקות ששררו ביניהם, וכדי לקדם את האפשרות של מכירת החברה במחיר המיטבי.