פסק דין
1. חברת מודיעין אזרחי בע"מ (להלן: "החברה" או "מודיעין אזרחי") היא חברת אחזקות פרטית המספקת באמצעות חברות בנות שלה שירותי אבטחה, שמירה ובלדרות מאובטחת. המבקשים הגישו בשמה של החברה בקשה לאישור תביעה נגזרת בה נטען כי המשיבים גזלו הזדמנות עסקית מהחברה כאשר הם רכשו בעצמם ולא באמצעות החברה את מערך הכספומטים של חברת שירותי בנקאות אוטומטיים (להלן: "שב"א"; עסקת הרכישה תכונה להלן: "עסקת הכספומטים"). לגישת המבקשים, מדובר בהזדמנות של החברה שאסור היה למשיבים לנצלה באופן פרטי. בתביעה שאישורה התבקש בבקשת האישור, עתרו המבקשים כי מערך הכספומטים נושא עסקת הכספומטים או לחילופין מניותיה של המשיבה 4 (להלן: "קרן התמר") המחזיקה במערך הכספומטים, יועברו לחברה.
רקע עובדתי
2. בשנת 1988 רכשו המבקש 1 (להלן: "מוטי") ובן דודו המשיב 1 (להלן: "יחיאל") את החברה באמצעות חברות פרטיות שבבעלותם. מוטי מחזיק ב-49% ממניות החברה באמצעות המבקשת 2, שהיא חברה פרטית בבעלותו המלאה (המבקשת 2 תכונה להלן: "רביד"; רביד ומוטי יכונו להלן יחד: "המבקשים"). המשיבה 2 (להלן: "מרגלין") היא חברה בבעלותו המלאה של יחיאל, והוא מחזיק באמצעותה ב-51% מהון המניות של החברה. יחיאל מכהן כדירקטור יחיד בחברה.
למען שלמות התמונה יצוין כי מלכתחילה הוחזקה החברה על-ידי חברת תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (להלן: "תבל") וחברה בת בבעלותה המלאה - חברת מם.א.ל להוצאה לאור. חברת תבל עצמה הייתה בבעלות רביד שהחזיקה 49% ממניותיה ומרגלין שהחזיקה ב-51% ממניותיה. בהמשך, בשנת 2010, מוזגה פעילותה של תבל לתוך החברה. כפי שניתן לראות, מאז רכישתה ועד היום נשמר יחס האחזקות בחברה בין מוטי ליחיאל.
לאורך השנים קיבלו מוטי ויחיאל מהחברה דמי-ניהול בשיעור שווה בהתאם להסכמי ניהול שנחתמו בין החברה לבין מרגלין ורביד (להלן: "הסכמי הניהול"). תוקפו של הסכם הניהול האחרון הסתיים ביום 31.12.2013. למרות זאת הוסיפה החברה לשלם לרביד ולמרגלין דמי-ניהול עד ליום 5.6.2014. במועד זה התקבלה החלטת דירקטוריון בנוכחות יחיאל בלבד, להפסיק את התשלומים, מאחר שלא נחתמו הסכמי ניהול חדשים ותוקפם של ההסכמים הישנים לא הוארך (נספח כו לתשובת המשיבים 1, 2 ו-4 לבקשה (להלן: "התשובה לבקשה")).
3. המשיב 3 (להלן: "יגאל") היה מנכ"ל החברה בין השנים 2006-2014. מאז מונה יגאל לתפקידו כמנכ"ל בשנת 2006, החל מוטי לצמצם את מעורבותו בניהולה השוטף של החברה. אין מחלוקת כי יחסיהם של מוטי ויחיאל לא היו טובים וכי הם הגיעו – לכל המאוחר בשנת 2013, למשבר חמור שלא ניתן היה לאחותו. משנת 2013 ואילך לא היה בין יחיאל לבין מוטי כל קשר ישיר, כשממועד זה אף צומצמה עוד יותר מעורבותו של מוטי בניהול החברה והוא הגיע פחות למשרדיה. לבסוף, עקב מערכת היחסים העכורה בינו לבין יחיאל, חדל מוטי לחלוטין מלהגיע למשרדי החברה כלל, והקשר בינו לבין יחיאל התנהל רק באמצעות יגאל (ר' חקירתו הנגדית של מוטי בפ' 24.6.2018 (להלן: "הפרוטוקול"), עמ' 40, ש' 8-9; עמ' 42, ש' 13-14).
לאור האמור נעשו על-ידי הצדדים משנת 2010 ואילך ניסיונות למכור את החברה לצד שלישי (ר' למשל חקירתו הנגדית של מוטי בעמ' 32 לפרוטוקול, ש' 4-10). בשנת 2013 חתמה החברה על הסכם עם משרד רואי-החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר, על מנת שילווה את מכירת החברה.
4. ביום 23.9.2012 הודיעה הרשות להגבלים עסקיים (כפי שהיא נקראה באותה עת) כי הממונה על ההגבלים העסקיים הורה על הפסקת הפעילות המשותפת של הבנקים הגדולים בישראל בתחום הכספומטים, פעילות שהתבצעה עד אותו מועד באמצעות שב"א. כעולה מההודעה האמורה, חויבה שב"א למכור את כל פעילות מערך הכספומטים שבבעלותה באמצעות מכרז (נספח 12 לבקשה). בהמשך להודעה ובהתאם לה, פרסמה שב"א בחודש מאי 2013 "הזמנה להציע הצעות לרכישת רשת מכשירי ATM שבבעלות שירותי בנק אוטומטיים בע"מ" (להלן: "חוברת המכרז ", נספח יח לתשובה לבקשה).
מרגלין ניגשה למכרז לרכישת פעילות מערך הכספומטים ובחודש יולי 2013 היא זכתה בו. בחודש אוקטובר 2013 המחתה מרגלין את זכייתה במכרז לקרן התמר, חברה פרטית שהוקמה לצורך זה, שבעלי-מניותיה הם יגאל (המחזיק 20% מהון מניותיה באמצעות חברה פרטית שבבעלותו) ויחיאל (המחזיק באמצעות מרגלין ב-80% מהון מניותיה). יחיאל משמש כמנהל חברת קרן התמר וכדירקטור יחיד בה (ר' נספחים כא-כב לתשובה לבקשה).
המכרז האמור והזכייה בו עומדים במוקד המחלוקת בין הצדדים.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבקשים
5. טענתם העיקרית של המבקשים היא כאמור כי יחיאל ויגאל ניצלו הזדמנות עסקית של החברה. מוטי טען כי הוא זה שהביא לידיעת החברה את המידע אודות המכרז לרכישת הכספומטים, לאחר שהוא נחשף להודעת הרשות להגבלים עסקיים מכוחה חויבה שב"א למכור את כל מערך הכספומטים שלה. מוטי טען כי הוא היה סבור, לאור פעילותה של החברה, כי מדובר בהזדמנות עסקית טובה עבורה שעשויה להניב לה רווחים משמעותיים.
לשיטת המבקשים, עסקת הכספומטים הייתה הזדמנות עסקית של החברה בין היתר משום שהעסקה מצויה בתחום עיסוקה של החברה. מסקנה זו נובעת לשיטתם מכך שחברה נכדה של מודיעין אזרחי, חברת מודיעין בלדרות מאובטחת בע"מ (להלן: "מודיעין בלדרות"), מעניקה שירותים לכספומטים.
המבקשים הוסיפו וטענו כי בהגשת ההצעה למכרז רכישת הכספומטים והפעילות הכרוכה בכך, ניצלו יגאל ויחיאל את משאבי החברה ובכלל זה את זמן העבודה שלהם כמו גם את משרדי החברה, שרתיה, איתנותה הפיננסית, ואת המוניטין והידע שלה - קרי את ניסיונה בטיפול בכספומטים ובשינוע מזומנים. כל זאת בעוד שלקרן התמר עצמה לא היה כל יתרון כלכלי או מקצועי על-פני החברה ברכישת הכספומטים. יותר מכך, טענו המבקשים, יגאל ויחיאל אף הציגו מצגי שווא כאילו הם מתקשרים בעסקה בשם החברה. גם מטעמים אלה, טענו המבקשים, יש לראות במשיבים כמי שנטלו הזדמנות עסקית של החברה.
6. המבקשים דחו את טענת המשיבים לפיה בהתאם לנוהג ולהסכמות בין הצדדים רשאי היה כל אחד מהם לעסוק באופן פרטי בתחומי העיסוק של החברה. לטענתם, לא הייתה הסכמה ביניהם כזו בכלל, ובפרט לא ניתן למשיבים אישור לרכוש את מערך הכספומטים באופן אישי.
המבקשים אף כפרו בטענה לפיה למוטי עצמו יש עסקים פרטיים בתחום העיסוק של החברה. הם טענו כי העסקים אליהם התייחסו המשיבים הם בתחומים שאינם קרובים לתחום עיסוקה של החברה, ועל-כל-פנים - מוטי, בשונה מיחיאל ויגאל, אינו נושא משרה בחברה ואינו חב לכן כלפיה בחובת אמונים. משום כך לא הייתה מניעה כי מוטי יעסוק בתחומים החופפים לתחומי העיסוק של החברה.
המבקשים ביקשו לדחות גם את הטענה לפיה לאור מערכת היחסים העכורה בין הצדדים ורצונם למכור את החברה, לא היה מקום להציע לחברה להשתתף במכרז לרכישת הכספומטים. לטענתם היחסים העכורים בין בעלי-המניות בחברה והסכמתם שלא להמשיך לשתף פעולה בעסקים נוספים, אינם פוטרים את הצדדים מהחובה שלא לנצל הזדמנות עסקית של החברה. גם במצב דברים זה היה על המשיבים לפעול לטובת החברה כדי שיוכלו למכור אותה במחיר מקסימאלי לצד שלישי. בתמיכה לגישתם ציינו המבקשים כי כאשר מוטי נתקל בהזדמנות עסקית, הוא הביא אותה קודם כל לחברה לפני שניסה לנצל אותה באופן עצמאי. כך פעל מוטי ביחס לאפשרות הרכישה של חברת איי.טי.אם ישראל הנקודה האדומה בע"מ (להלן: "הנקודה האדומה") שהיא חברה המספקת עמדות שירות עצמי לניהול פיננסי.
עוד טענו המבקשים כי המשיבים לא היו יכולים להחליט על דעת עצמם שעסקת הכספומטים אינה רלוונטית לחברה. לטענתם, המשיבים הסתירו את העסקה מהחברה, ומשכך הם הפרו את חובת הגילוי שחלה עליהם, באופן שגם הוא מעיד על ניצול הזדמנות עסקית של החברה.
בסיכומים שהוגשו מטעמו הוסיף מוטי וטען כי לא רק שעסקת הכספומטים הייתה צריכה להיות של החברה, אלא כי מודיעין אזרחי היא מי שהייתה בפועל צד לעסקה, ושמה של מרגלין נרשם בה רק באופן טכני.
7. בנוסף דחו המבקשים בסיכומיהם את טענות המשיבים בדבר חוסר תום-ליבם בהגשת הבקשה. בין היתר נטען בהקשר זה כי האינטרס של המבקשים בהגשת הבקשה תואם לאינטרס של מודיעין אזרחי שכן קבלת התביעה תשיא את רווחיה של החברה באופן משמעותי. כן נטען שאין ממש בטענה לפיה הבקשה הוגשה בשיהוי.
טענות המשיבים
8. המשיבים כפרו בטענה לפיה הם גזלו הזדמנות עסקית של החברה. ראשית הם טענו כי העסקה במסגרתה נרכש מערך הכספומטים איננה חלק מהפעילות העסקית הקיימת או הצפויה של מודיעין אזרחי, ולכן היא אינה הזדמנות עסקית של החברה. כך, בעוד שמודיעין אזרחי על כלל החברות הבנות שלה עוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה, עוסקת שב"א בתחום הכספומטים. לשיטתם, תחומים אלה שונים לחלוטין זה מזה. לצורך הזכייה במכרז הכספומטים לא נדרש כל ניסיון בתחום השמירה או האבטחה ובפרט לא נדרש ניסיון בפעילות שינוע מאובטח. מעבר לכך לא היו לחברה כל אינטרס או ציפייה סבירים להרחיב את עיסוקיה לתחום הפעלת שירותי הבנק האוטומטיים.
עוד כפרו המשיבים בטענה לפיה לצורך העסקה נעשה על-ידיהם שימוש במידע או במשאבים של החברה. לגישתם, מודיעין אזרחי לא סיפקה כל בטוחה או ערבות לטובת ההשתתפות במכרז ולא נעשה שימוש בשירותי השינוע של חברת מודיעין בלדרות. באשר לשימוש במשרדי החברה ולהיוועצות ביגאל, מנכ"ל החברה, טענו המשיבים כי המדובר בטענות קנטרניות, וכן כי גם מוטי נהג לעשות שימוש במשרדי החברה ולהתייעץ ביגאל בקשר לעסקים הפרטיים שלו.
ביחס לשימוש במוניטין של החברה נטען כי החברה מזוהה עם יחיאל באופן שעשוי ליצור אצל צד שלישי קישור בין חברות פרטיות אחרות של יחיאל לבין החברה. אולם אין בעובדה זו כדי להביא למסקנה שנעשה שימוש כלשהו במוניטין ובמשאבים של החברה לצורך העסקה, או שמודיעין אזרחי לקחה חלק במכרז. עוד נטען בהקשר זה כי למודיעין אזרחי לא הייתה יכולת פיננסית לרכוש את פעילות שב"א.
המשיבים הוסיפו וטענו כי נושא רכישת הכספומטים פורסם בפומבי, וכי העסקה לא הוצעה למודיעין אזרחי או ליחיאל מתוקף תפקידו במודיעין אזרחי. ההזדמנות העסקית נושא העסקה לא הובאה לידיעת החברה על-ידי מוטי, ואף לא הייתה הסכמה כי רכישת הכספומטים תיעשה באמצעות החברה.
9. טענה נוספת של המשיבים היא כי בין הצדדים הייתה הסכמה לפיה כל אחד מהם רשאי לבצע עסקאות גם באופן פרטי. לגישתם, נוכח היחסים העכורים ביניהם, הגיעו הצדדים להבנה לפיה הם אינם מעוניינים להמשיך לבצע עסקים במשותף, כאשר כתוצאה מכך ניסו הצדדים למכור את החברה. בשנת 2013 פג לחלוטין האמון בין מוטי לבין יחיאל והם הסכימו לא לבצע עוד כל פעילות במשותף. לכן, ובהתאם להסכמות וההבנות ביניהם, היה יחיאל רשאי לרכוש את פעילות מערך הכספומטים באופן פרטי. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע כי ההחלטה של יחיאל לרכוש באופן פרטי עסק שאינו מתחרה בחברה ואינו פוגע בה, מהווה ניצול הזדמנות עסקית של החברה או הפרה של חובת האמון כלפיה.
המשיבים הוסיפו וטענו כי התנהגותו של מוטי מעידה כי כך הבין גם הוא את ההסכמות בין הצדדים וכי גם הוא היה מודע לנוהג בין הצדדים לפיו כל אחד מהם היה רשאי לקדם עסקים פרטיים משל עצמו, כל עוד הם אינם מתחרים במודיעין אזרחי ואינם מצויים בליבת הפעילות שלה. מסקנה זו נובעת מהעובדה שגם מוטי ביצע באופן פרטי עסקאות בחברות שפעילותן משיקה לזו של החברה. בכלל זה הוא פעל באמצעות רביד לרכישת מניות הנקודה האדומה, חברה המפעילה ומתחזקת מערך כספומטים בכל הארץ ומתחרה עסקית ישירה של קרן התמר. בנוסף ביצע מוטי עסקאות לרכישת מניות בחברות סייף קאר מערכות מניעת גניבה בע"מ וחברת די-לוק בע"מ (להלן בהתאמה: "סייף קאר" ו- "די-לוק") העוסקות במניעת פריצה למכוניות וגניבתן. המשיבים הוסיפו וציינו בהקשר זה כי המבקשים ניסו להסתיר עובדות אלה מבית-המשפט באופן המעיד על חוסר תום-ליבם.
10. המשיבים טענו גם כנגד התאמתה של הבקשה למסגרת של בקשה לאישור תביעה נגזרת.
לגישתם, המבקשים לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה לחברה שכן המשיבים לא ניצלו הזדמנות עסקית שלה. כן העלו המשיבים טענות כנגד תום-ליבו של מוטי: נטען כי הבקשה אינה מגלה את כל העובדות המהותיות וכי מוטי מנסה להיבנות בחוסר תום-לב מהשקעותיהם של יגאל ויחיאל בעסקת הכספומטים ולקבל כספים שאינם מגיעים לו. כן נטען כי לא טובתה של החברה עמדה לנגד עיניו של מוטי כאשר הוא הגיש את הבקשה, אלא שהבקשה הוגשה כאמצעי טקטי להפעיל לחץ על יחיאל ומתוך רצון לנקום ביגאל שבחר להיות שותפו של יחיאל.
עוד טענו המשיבים כי מוטי ידע בזמן אמת שמרגלין ולא מודיעין אזרחי היא שניגשה למכרז וזכתה בו. מוטי אף לא היה מעוניין שמודיעין אזרחי תשתתף במכרז נוכח הסיכון שהיה כרוך בעסקה. לאור זאת הוגשה הבקשה בשיהוי אשר גרם ליחיאל, שלקח על עצמו התחייבויות עצומות למימון העסקה, לשנות את מצבו לרעה. שיהוי זה כשלעצמו מהווה חוסר תום-לב של מוטי - שביקש לראות בטרם הגשת הבקשה האם הפעילות העסקית נושאת פרי ורווחים. המשיבים הוסיפו וטענו כי בפועל מכר מוטי את מניותיו בחברה כבר באוקטובר 2014. בעקבות מכירה זו איבד מוטי עניין בטובת החברה והפך ל"בעל-מניות קש" שנותר בעל-מניות רק כדי שיתאפשר לו להמשיך ולנהל את התביעה דנן.
יצוין כי למרות שהחברה הגישה תשובה לבקשה וטענה בה כי עסקת הכספומטים אינה מצויה בתחום עיסוקה ומשכך אין לה עילת תביעה כנגד המשיבים, לא הוגשו סיכומים מטעמה.
דיון
11. כידוע, הזכות שניתנת לבעל-מניות להגיש תביעה "בשם החברה, בשל עילת תביעה שלה" (בהתאם להגדרה בסעיף 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות")), היא זכות חריגה שאיננה אוטומטית. תנאי לכך שבית-המשפט יאשר בקשה להגשת תביעה נגזרת, הוא כי המבקש יוכיח הן כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה; והן כי הוא אינו פועל בחוסר תום-לב (ר' ס' 198 לחוק החברות).
עמידה על תנאים אלה נועדה לאזן בין הרצון להגן על החברה מפני מנהליה לבין הרצון להגן על החברה מפני שימוש לרעה בכלי של תביעה נגזרת (ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ (28.12.2016)). כפי שצוין לעיל, המשיבים במקרה דנן טענו הן כי התביעה וניהולה אינם לטובת החברה בין היתר משום שלחברה אין עילת תביעה, והן כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב. להלן נבחן עניינים אלה.