86. יצוין כי למשיבים היו טענות נוספות בקשר להסכם האמור למכירת מניותיו של מוטי. כך, לטענתם, הסכם המכירה שהוצג בפני בית-המשפט (נ/7), לפיו התמורה בגין המניות היא 50 מיליון ₪, אינו ההסכם האמיתי. לשיטתם, בהתאם להסכמות בין מוטי לבין רוכשי המניות, התמורה האמיתית בגין המניות עומדת על 30-35 מיליון ₪ (בהתאם לנ/9). ההסכם נ/7 נועד - כך נטען - כדי להציג ליחיאל מצג שווא אודות מחיר מכירת המניות, לאור זכות הקדימה שהוקנתה ליחיאל לרכישת מניותיו של מוטי במחיר זה. המשיבים טענו כי הניסיון להציג תמורה גבוהה מזו שהתקבלה בפועל, מעיד על המניע האמיתי של מוטי בהגשת בקשת האישור.
אני סבורה כי אין מקום לקבל טענה זו של המשיבים שכן הם לא הוכיחו אותה - כאשר מוטי כפר בתוספת להסכם המכירה נ/9, ולטענתו הרוכשים החתימו אותו עליו באופן פסול. טענותיו של מוטי בהקשר זה מעלות תהיות ביחס לסיבות בשלהן הוא הסכים להתקשר בשני הסכמים שהמחירים בהם היו שונים. יחד עם זאת, לאור התוצאה של פסק הדין כפי שהיא פורטה לעיל, אינני רואה לנכון לבחון אותן לעומקן.
סוף דבר
87. לאור האמור לעיל אני דוחה את בקשת האישור.
המבקשים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות של כל אחת מקבוצות המשיבים בסך של 40,000 ₪ לכל קבוצה.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ט, 16 מאי 2019, בהעדר הצדדים.
רות רונן