לסיכום: אם תישמע דעתי לא נחיל על הצוואות שלפנינו את הדברים שנאמרו באמרת אגב בפסק דין מלמד, ונאשר את פסקי הדין של הערכאות שקדמו לנו.
סוף דבר
17. לדעתי, דין הערעור להדחות. המערערים ישלמו למשיבה 1 שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח.
ש ו פ ט ת
השופטת ע' ארבל:
--- סוף עמוד 19 ---
אני מסכימה עם חברתי השופטת נאור ככל שמדובר בזכויות במקרקעין ועם קביעתה כי אלו אינן כלולות בעזבונו של המנוח. עם זאת, באשר לפרשנות ולדין החל על הצוואות ההדדיות שנערכו, לצערי דעתי אינה כדעת חברתי, ולהלן אפרט את נימוקי.
רקע עובדתי
1. אזכיר בקצרה כי עסקינן בצוואות הדדיות שערכו המנוח, יעקב זמיר ז"ל (להלן: המנוח), ואשתו דאז, יוספינה זמיר ז"ל (להלן: המנוחה), בשנת 1990, בהן ציוו אחד לשני את עזבונם, כאשר כל צוואה כוללת הוראה שבמקרה של פטירת בן הזוג לפני המצווה, יעבור חלקו בעיזבון לילדי בני הזוג בחלקים שווים. המבקשים הינם ילדיהם של בני הזוג. ביום 29.7.94 נפטרה המנוחה, ובהתאם לצוואתה ירש המנוח את עזבונה במלואו. לאחר מותה התגורר המנוח עם המשיבה, ניהל איתה משק בית משותף ולשניים אף נולדה בת בשנת 1998. באותה שנה ערך המנוח צוואה חדשה, בה ציווה את כל עזבונו למשיבה, למעט זכויותיו במקרקעין מסוימים, אותן ציווה להוריש לילדיו של המבקש 2, שהם המשיבים 2-4. עם זאת, זכויות אלו הועברו עוד בחייו של המנוח למשיבה ולבתה ולכן אינן נמנות על עזבונו.
המבקשים הגישו התנגדות לקיום הצוואה השניה של המנוח, ודרשו לקיים את צוואתו הראשונה. בית משפט השלום דחה את התנגדותם, ואף ערעורם לבית המשפט המחוזי נדחה. חברתי השופטת נאור סבורה כי אף ערעור זה דינו להידחות. כאמור, איני מסכימה עם תוצאה זו ככל האמור בזכויות הכלולות בעזבונו של המנוח.
פרשנות צוואות
2. עיקרון העל החולש על פרשנות דיני הירושה הינו עיקרון הפרשנות התכליתית, החל למעשה בכל תחום משפטי. בעניין אחר הבהרתי בקצרה את יסודותיה של הפרשנות התכליתית:
"הפרשן מתחיל את דרכו בבחינת לשון הטקסט אך זוהי רק תחילתו של הליך הפרשנות ולא סופו. הפרשנות התכליתית אינה דווקנית ואינה מסיטה את מרכז הכובד אל עבר המילה
--- סוף עמוד 20 ---
הכתובה, אלא היא מבקשת להתחקות אחר תכליותיה של הנורמה המשפטית ולצקת לתוכה תוכן לאור עקרונות העל החולשים על שיטת המשפט. יחד עם זאת, לשון הטקסט המשפטי - ובמקרה שבפנינו לשון הנורמה - אינה נעדרת חשיבות ומשקל במסגרת ההליך הפרשני. נהפוך הוא. ללשון תפקיד מפתח, ראשון במעלה, ועל הפרשן לבחנה היטב, לחלץ מתוך הטקסט המשפטי את המשמעויות הלשוניות העשויות להתיישב עם נוסח הטקסט ומכאן לצאת שוב לדרכו, לבחון את סביבתו הנורמטיבית של הטקסט, את הנסיבות ואת הראיות החיצוניות, במידה ויש כאלה, בדרכו אל התוצאה המשפטית (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70, 74). לשון הנורמה הינה גוף הטקסט ויסודותיו, אך יודעים אנו, כאמור, כי בנבכי גוף זה מצויה גם הנשמה, תכליתו של הטקסט המשפטי והערכים המלווים אותנו בכל אשר נפנה, שהם המטריה הנורמטיבית הפרושה על החוקים כולם ואשר לה ביטוי בהוראות חוק הירושה" (דנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני, תק-על 2005(1) 3427, פסקה 4 לפסק דיני (להלן: עניין אהרן)).