(א) מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.
כאשר בא בית המשפט לפרש צוואה עליו לתת משקל מכריע לכוונת המצווה, בין אם זו עולה מתוך מילותיה המפורשות של הצוואה, ובין אם היא משתמעת מתוך הצוואה, וזאת בהיעדר הוראות דין המורות אחרת (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330, 339 (1992)).
--- סוף עמוד 22 ---
בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 825-829 (1999) (להלן: עניין טלמצ'יו) פרש הנשיא ברק יריעה רחבה וכוללת באשר לאופן בו יש לפרש צוואה. הנשיא ברק התייחס הן לפרשנות במובנה הצר והן לפרשנות במובנה הרחב. באשר למובן הצר נקבע כי בפרשנות צוואה יש להתחשב בשני יסודות מרכזיים: האחד הינו לשון הצוואה, שהוא "הגוף", והשני הינו אומד דעת המצווה, שהוא "הנשמה". הנשיא ברק קובע כי במתח הפנימי בין שני יסודות אלו יש ליתן משקל מיוחד ל"נשמה", וזאת מאחר שהאינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה. בכך שונה הצוואה מכל טקסט משפטי אחר. עם זאת, מדגיש הנשיא ברק כי הרצון הקובע הוא זה שבא לידי ביטוי בלשון הצוואה, ולפיכך תמיד יש למצוא נקודת אחיזה "ארכימדית" בלשון הצוואה המאפשרת את הגשמת אומד דעתו של המצווה. מובהר כי לשון הצוואה, זו הקובעת את גבולותיה, יכולה להיות בין מפורשת ובין משתמעת מתוך הצוואה. "משמעותה של לשון הצוואה היא משתמעת כאשר היא מעבירה לקורא מובן שלא מתוך המובן המילוני של הלשון (על רקע הקשרה). היא נקבעה על פי כללי הבלשנות והשכל הישר". לבסוף מציין הנשיא ברק כי לשון הצוואה אותה יש לפרש הינה לשונו ה"פרטית" של המצווה, בהתאם ללקסיקון שלו ולדימויים המקובלים עליו.
אוסיף בקצרה כי הנשיא ברק מנתח בעניין טלמצ'יו גם את הפרשנות במובנה הרחב, וקובע כי יהיו מקרים בהם אומד דעתו של המצווה יוגשם למרות שאין לו אחיזה ולו מינימאלית בלשון הצוואה. דוגמאות לכך הן תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה; השלמת חסר (לאקונה) בצוואה; הגשמת אומד דעת המצווה "בקירוב"; והגשמת אומד דעת המצווה בדרך של "תחליף" (עניין טלמצ'יו בעמ' 829).
צוואות משותפות הדדיות
6. צוואה משותפת הינה צוואה פרי החלטה משותפת באשר לתוכנה. צוואה משותפת היא גם הדדית כאשר ההסדרים שקבע מצווה אחד בצוואתו מבוססים על ההסדרים שקבע מצווה שני בצוואתו, ולא היו נערכים לולא הסדרים אלו (ע"א 4402/98 מלמד נ' סולומון, פ"ד נג(5) 703, 709 (1999) (להלן: עניין מלמד)). לכאורה מוסד הצוואות ההדדיות זר למשפט הישראלי. הוא אינו מעוגן בחוק הירושה, וחלק מהוראות החוק אף מערימות