3.1.2. הסכם ההפצה
47. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי הסכם המכונות לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, אך מנגד, מצא כי דיאליט אכן התקשרה עם סהג'ננד ביום 15.10.1997 בהסכם הפצה, המהווה חוזה מחייב כדין. לא מצאתי עילה להתערב גם בקביעה זו המתחייבת, בין היתר, מן העובדה שגם סהג'ננד ראתה עצמה קשורה בחוזה מחייב עם דיאליט. כך למשל עולה מהודעת פקסימיליה ששלחה סהג'ננד לדיאליט מיום 7.12.1999 (מוצג 15 למוצגי דיאליט, להלן: הודעת הפקס), להלן:
"This refers to the Agreement executed between you and us on 15th October 1997… While we had entered into agreement with you to sell your product…" (ההדגשות הוספו – ד.מ.).
48. דיאליט טוענת כאמור להפרתם של שלושה סעיפים שונים בהסכם ההפצה: סעיף 5 – סעיף הרכישה, סעיף 23 – תניית איסור התחרות, וסעיף 32 – תניית השיפוט. באשר לסעיף 23 להסכם ההפצה, על פי לשון הסעיף תניית איסור התחרות תקפה במהלך החוזה ולמשך שלוש השנים שלאחריו. כאמור, דיאליט טוענת שסהג'ננד הפרה סעיף זה עת רכשה 200 מכונות מהרר בנובמבר 1999 שחברת פרוטק יצרה עבורו בקיץ 1999. דיאליט ביססה טענה זו על סמך הנתונים הבאים: עיתוי הזמנת המכונות מפרוטק (זמן קצר טרם ביטלה סהג'ננד את הזמנתה מדיאליט); כמות המכונות שהוזמנה ויוצרה; פגישה שקיים הרר עם אנשי סהג'ננד בישראל, בנתניה בחודש אוגוסט 1999; עדותו של מר עקיבא כספי, מנהל השיווק והמכירות של דיאליט באותה עת (להלן: כספי), לפיה פרוטק יצרה באותה עת מכונות עבור הרר; חוסר יכולתו הפיננסית של הרר לממן ייצור 200 מכונות; העובדה שההסכם עם סהג'ננד בוטל באופן פתאומי; הימנעותו של הרר מלנקוב בזהות רוכש 200 המכונות שייצר. בהמשך לכך, החל מנובמבר 1999 החלה סהג'ננד למכור את אותן המכונות שרכשה מהרר. דיאליט סמכה טענתה זו על דברים שמסרו לה נציגים של חברה הודית בשם Esteem Engineers (להלן: חברת EE). חברה זו, כך נטען, ביקשה לרכוש ממנה מכונות לליטוש יהלומים, ודיאליט הפנתה אותה לסהג'ננד. אלא שבתגובה לפנייתם של נציגי חברת EE לסהג'ננד, נמסר להם כי האחרונה מוכרת מכונות ליטוש יהלומים מתוצרת חברת היהלום ולא מתוצרת דיאליט.
49. לשם הוכחת טענתה לפיה הרר רכש 200 מכונות מפרוטק, הפנתה דיאליט לחקירתו של הרר בבית המשפט. ברם, לא מצאתי בחקירתו של הרר דבר המוכיח טענתה הלכה למעשה. אביא להלן את חלקי הפרוטוקול אליהם הפנתה דיאליט בכתבי טענותיה, אשר לשיטתה מוכיחים טענתה זו: