פסק-דין
השופט ד' מינץ:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ב' ארנון) מיום 31.7.2016 בת"א 4951-08-07, ת"א 2081-08-07 ות"א 32621-11-11, [פורסם בנבו] במסגרתו נדחו שלוש תביעות המערערת נגד המשיבים.
1. רקע עובדתי
1. המערערת היא חברה העוסקת בייצור מכונות לליטוש יהלומים, המנוהלת על ידי מר צבי פורת (להלן ובהתאמה: דיאליט ו-פורת). משיב 1, מר אברהם הרר (להלן: הרר) עוסק גם הוא בפיתוח, ייצור והפצה של מכונות לעיבוד ולליטוש יהלומים, ובבעלותו חברה בשם "היהלום", המייצרת, המשווקת והמוכרת מכונות ייצור לענף היהלומים המלוטשים (להלן: חברת היהלום). משיבה 2 היא רעייתו של הרר, המשמשת כמנהלת השיווק והמכירות של חברת היהלום. באמצע שנת 1998 החלו מגעים בין דיאליט להרר שנסתיימו בהסכם שיתוף פעולה ביניהם.
2. בשנת 2007 דיאליט הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שתי תביעות נגד הרר, אחת מהן גם נגד אשתו, ובשנת 2011 הגישה תביעה נוספת נגד השניים. בגדרן של שלוש התביעות טענה דיאליט כי הרר העתיק וחיקה את מכונות ליטוש היהלומים שייצרה, וכן גרם לאחד ממפיציה להפר עמה הסכמים. דיאליט טענה לקיומה של עוולת גרם הפרת חוזה; להפרת זכויות יוצרים, פטנט ומדגם; לעוולת גניבת עין; לעשיית עושר ולא במשפט; ולהטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. בתגובה, הגיש הרר שלוש תביעות שכנגד בגדרן טען מיני טענות כלפי דיאליט. שלוש התביעות ושלוש התביעות שכנגד אוחדו והועברו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד עם הקמתו, והוכרעו בפסק הדין מיום 31.7.2016. במסגרת התביעות האמורות הועלו טענות למכביר, אך מפני שהערעור נסוב רק על חלק מפסק הדין המנומק והמפורט ביותר (המחזיק למעלה מ-200 עמודים), ונטען בו רק לגבי חלק מהעילות האמורות, תפורט להלן השתלשלות ההליך לפני בית המשפט המחוזי בחלקים הנוגעים לערעור בלבד.
3. 1.1. ת"א 4951-08-07 בתביעה הראשונה נטען שהרר גרם להפרת שני הסכמים שנחתמו בין דיאליט לבין חברה הודית בשם Sahajanand Laser Technology (להלן: סהג'ננד), ששימשה כמפיצה הבלעדית של דיאליט בהודו. ההסכם הראשון, הסכם הפצה שנחתם ביום 15.10.1997 (להלן: הסכם ההפצה). במסגרת הסכם זה נכללו, בין היתר, שלושת הסעיפים שלהלן: סעיף 5 – במסגרתו התחייבה סהג'ננד לרכוש מדיאליט בשנה הראשונה לתקופת ההסכם מכונות ליטוש יהלומים בסכום מינימלי של מיליון דולר ארה"ב, וכן להגדיל את היקף הרכישה ב-50% לפחות בכל שנה עוקבת (להלן: סעיף הרכישה); סעיף 23 – במסגרתו התחייבה סהג'ננד להימנע מעיסוק או מעורבות, במישרין או בעקיפין, בהודו או מחוצה לה, במכירה, שיווק או פעילות שיש בה משום תחרות עם מוצריה של דיאליט או בדיאליט עצמה, למשך תקופת החוזה ולמשך שלוש השנים שלאחריה (להלן: תניית איסור התחרות); סעיף 32 – במסגרתו הסכימו השתיים על תניית שיפוט הקובעת סמכות שיפוט בלעדית בישראל (להלן: תניית השיפוט). ההסכם השני הוא הסכם למכירת 200 מכונות GS-7000 מתוצרתה של דיאליט לסהג'ננד (להלן ובהתאמה: הסכם המכונות, ו-מכונות ה-GS). מכונות ה-GS הן מכונות אוטומטיות לליטוש סופי של היהלומים, המשמשות בעיקר לליטוש אבנים עגולות. לדידה של דיאליט, במהלך חודש יוני 1999 נוהל בין השתיים משא ומתן בעניין מכירת 200 מכונות GS, אשר הבשיל לבסוף לכדי חוזה מחייב.
4. לטענת דיאליט, סהג'ננד הפרה את הסכם ההפצה בכך שלא עמדה בהתחייבויותיה האמורות בסעיף הרכישה ובתניית איסור התחרות, וחלף האמור בהן התקשרה עם הרר למכירת מכונות ליטוש אוטומטיות. בקיץ 1999, כך נטען, הרר הזמין מחברת פרוטק עיבוד שבבי בע"מ (להלן: פרוטק) חלפים ומכלולים עבור 200 מכונות אותן הוא מכנה "Final Polishing" (להלן: מכונות ה- FP). פרוטק היא יצרנית החלקים של מכונות ה-GS, שהייתה מצויה בבעלותו של מר עמי מסילתי (להלן: מסילתי) אשר עבד קודם לכן בדיאליט ופוטר בדצמבר 1998.
ויובהר, על מנת למנוע בלבול, כי על אף הזהות בכמות המכונות מושא הסכם המכונות (200 במספר) וכמות המכונות מושא ההפרה של הסכם ההפצה (200 במספר), המדובר בשני הסכמים נפרדים שאין ביניהם כל קשר.
בהמשך לכך, טוענת דיאליט כי בנובמבר 1999 מכר הרר לסהג'ננד את המכונות שהזמין מפרוטק. לשיטתה של דיאליט, ניתן ללמוד על כך ממכלול הנסיבות, וביניהן: עיתוי הזמנת המכונות מפרוטק; כמות המכונות המיוצרות; פגישה שהתקיימה בין הרר לאנשי סהג'ננד באוגוסט 1999; עדות לפיה פרוטק ייצרה באותה עת מכונות עבור הרר; חוסר יכולתו של הרר לממן ייצור של 200 מכונות; הימנעותו של הרר לנקוב בזהות רוכש המכונות; העובדה שהסכם ההפצה עם סהג'ננד בוטל באופן פתאומי ושרירותי. נוסף על עסקה זו, טענה דיאליט כי נערכו במהלך שנת 2000 (חודשים מאי ואוגוסט), במהלך שנת 2001 ובחודש מרץ לשנת 2003 עסקאות נוספות למכירת מכונות ליטוש אוטומטיות וחלקי חילוף למכונות בין הרר לסהג'ננד, בהיקף קטן יותר, המפרות גם הן את תניית איסור התחרות. נוסף על האמור, סהג'ננד הפרה את תניית השיפוט עת שפתחה ביום 14.2.2000 בהליכים נגד דיאליט בהודו.
באשר להסכם המכונות, נטען כי באוגוסט 1999 הפרה סהג'ננד הסכם זה עת הודיעה לדיאליט באופן פתאומי שאין ביכולתה לרכוש את המכונות במחיר שסוכם וזאת ללא קשר להפרת הסכם ההפצה, אשר הופר גם כן, בין היתר, בשל כך שסהג'ננד רכשה 200 מכונות מהרר חלף רכישתן מדיאליט, כאמור.
5. טענתה העיקרית של דיאליט בעניין זה הייתה כי הרר הוא זה שגרם לסהג'ננד להפר את הסכם ההפצה ואת הסכם המכונות, שכן הרר ערך עמה הסכמים חליפיים כך שההתקשרות עם דיאליט התייתרה. הרר היה מודע להסכם ההפצה בינה לבין סהג'ננד, בין היתר, מפני שפורת ציין זאת בפניו כבר במאי 1998 בעת פגישה ביניהם, ומפני שבחודשים ינואר ויולי 2000 דיאליט אף שלחה להרר מכתבי אזהרה מפורשים בעניין. הרר גם היה מודע להסכם המכונות, בהתבסס על פגישתו עם אנשי סהג'ננד באוגוסט 1999 ועל העובדה שהרר הזמין בדיוק אותה כמות מכונות מפרוטק. למצער, טענה דיאליט כי הרר עצם את עיניו מלגלות על אודות ההסכמים ופרטיהם. לבסוף, טענה דיאליט להיעדרו של צידוק מספק לגרימתו של הרר להפרת ההסכמים בינה לבין סהג'ננד. לשיטתה, מעשיו של הרר לא שירתו שום אינטרס מלבד האינטרס האישי שלו להפקת רווחים.
6. מנגד, דחה הרר את כלל טענותיה של דיאליט. באשר להסכם ההפצה, נטען כי כלל לא השתכלל הסכם שכזה בין סהג'ננד לדיאליט, ואף אם השתכלל, דיאליט לא הוכיחה כי סהג'ננד הפרה אותו. זאת, מפני שתניית איסור התחרות בהסכם ההפצה נעדרת כל תוקף מכיוון שהיא מהווה הסדר כובל, סותרת את תקנת הציבור ופוגעת בשוק החופשי, בפרט נוכח תחולתה לתקופה של 3 שנים לאחר תום ההסכם, ומפני שכלל לא נכרת הסכם חלופי בינה לבין הרר. כמו כן, אף אם סהג'ננד הפרה את ההסכם, לא קיים קשר סיבתי בין הפרה זו לבין מעשיו שלו, בפרט שכלל לא מכר לסהג'ננד מכונות ליטוש בקיץ 1999. אמנם, הוא אכן מכר לסהג'ננד מכונות ליטוש מתוצרת חברת היהלום, אך הדבר התרחש בחודש מאי 2000, מועד המאוחר להודעתה של סהג'ננד לדיאליט על סירובה לרכוש את מכונות ה-GS. מכל מקום, מדובר במספר מועט של מכונות שיועדו לשימושה העצמי של סהג'ננד, ולא כתחליף להסכם ההפצה. נוסף על כך, הכחיש הרר את טענת דיאליט בדבר פגישתו עם אנשי סהג'ננד בחודש אוגוסט 1999, וכן את הטענה בדבר ידיעתו על אודות ההסכם בין דיאליט לסהג'ננד. הרר ציין כי אכן היה מודע לקיומם של יחסים מסחריים בין השתיים, אולם מעולם לא נחשף להסכם ההפצה, לתוכנו או לתניות שבו. באשר להסכם המכונות, טען הרר כי המשא ומתן שהתנהל בין דיאליט לסהג'ננד לא הבשיל לכדי חוזה מחייב ביניהן, ומכל מקום הוא כלל לא ידע על משא ומתן שכזה.
1.1.1. פסק דינו של בית המשפט המחוזי
7. לאחר שסקר בית המשפט את הסעיפים הרלוונטיים בהסכם ההפצה, את חומר הראיות בכללותו ואת התרשמותו מהעדים השונים ובכלל זה עובדי דיאליט ופרוטק, נקבע באשר להסכם ההפצה, כי אכן היה חוזה מחייב בין הצדדים, וכי סהג'ננד הפרה מספר סעיפים שבו. הפרות אלו באו לידי ביטוי בכך שסהג'ננד לא רכשה מדיאליט מכונות בסכומים שנקבעו; שהתקשרה עם הרר בחודש מאי 2000 – קרי, בטרם חלפו שלוש שנים מתום ההסכם – בניגוד לאמור בתניית איסור התחרות; ושהגישה תובענה בהודו בניגוד לתניית השיפוט שבו. על אף האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי דיאליט לא הצליחה לבסס את תביעתה בדבר קיומה של עוולת גרם הפרת חוזה על ידי הרר, מפני שלא הוכח שהרר הוא שגרם לסהג'ננד להפר את ההסכם, ואף לא הוכח שסהג'ננד רכשה מהרר מכונות עוד בטרם הודיעה לדיאליט על סירובה לרכוש ממנה את המכונות. בנוסף, בית המשפט ביכר את גרסת הרר וקבע כי אכן לא התקיימה פגישה בין הרר לסהג'ננד באוגוסט 1999 בעת שביקרו נציגי סהג'ננד בארץ.
8. באשר להסכם המכונות, בית המשפט קבע כי כלל לא הוכח שנכרת הסכם מחייב בין דיאליט לסהגננ'ד ולכל היותר נוהל משא ומתן לכריתת הסכם אשר לא הבשיל. במסגרת המשא ומתן דנו סהג'ננד ודיאליט במחיר הרכישה, תוך שסהג'ננד ציינה לא פעם שתתקשה לעמוד במקדמה המבוקשת ובתשלום שדרשה דיאליט עבור כל מכונה. מכאן, שהמשא ומתן לעריכת החוזה כשל מחמת הפערים המסחריים, הכספיים והמימוניים שבין הצדדים, ולא כתוצאה ממעשיו של הרר. בית המשפט דחה אפוא את תביעתה זו של דיאליט, ופסק הוצאות לטובת הרר בסך של 150,000 ש"ח.
9. יצוין כי תביעתו שכנגד של הרר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט, תוך שפסק הוצאות לטובת דיאליט בסך 50,000 ש"ח. משעה שלא הוגש ערעור בנדון זה אמנע מלפרט אודותיה.
10. 1.2. ת"א 2081-08-07 התביעה השנייה נסובה סביב שלוש מכונות מתוצרת דיאליט: מכונת ה-GS, מכונת ה-Super Blocker (להלן: מכונת הבלוקר) ומכונת ה-Super Table (להלן: מכונת הלוח). מכונת הבלוקר תפקידה עיצוב המבנה הראשוני של היהלום, ומכונת הלוח תפקידה ללטש את המשטח העליון (להבדיל מפאה) של היהלום. שתי המכונות מותקנות על גבי אותה פלטפורמה. לטענת דיאליט, מכונת ה-FP מתוצרת חברת היהלום הועתקה ממכונת ה-GS של דיאליט, ומכונות הבלוקר ("Fully Automatic Blocking Machine") ומכונות הלוח ("Diamond Table Polishing Machine") הישנות מתוצרת חברת היהלום (להלן: המכונות הישנות), הועתקו ממכונות הלוח והבלוקר מתוצרת דיאליט. בגין העתקות נטענות אלה, תבעה דיאליט במספר עילות.
תביעה זו הוגשה גם נגד אשתו של הרר, אך בית המשפט דחה את התביעה על הסף משום שדיאליט לא הצליחה להוכיח ולבסס עילת תביעה נגדה.
11. בטרם תפורטנה הטענות בתביעה זו יצוין כי במקביל להגשתה, הגישה דיאליט בקשה למתן סעדים זמניים ובכללם בקשות לצו מניעה זמני, צו תפיסה, צו כינוס נכסים זמני וצו איסוף ומסירה של "מוצרים מפרים" (ת"א 2303/03) [פורסם בנבו] וזאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. בית המשפט (השופט ע' בנימיני) הורה ביום 11.1.2004 על צו מניעה זמני, במסגרתו נאסר על הרר לעשות כל שימוש או פעולה במכונות הישנות מתוצרתו, וכן הורה על צווי תפיסה וכינוס זמניים ביחס למכונות אלה.
12. תחילה, דיאליט טענה כי הרר הפר את זכויות היוצרים שלה בנוגע לחלקי מכונת ה-GS מתוצרתה עת העתיק אותם למכונות ה-FP שלו, ובעשרות שרטוטים המתייחסים לחלקים אלה. בהקשר זה נטען כי השרטוטים אשר הציג הרר בתצהירו מפוברקים ולא שימשו אותו לשם ייצור המכונות, אלא הופקו לצרכי התביעה בלבד. נוסף על כך, טענה דיאליט (לא בתביעתה, כי אם רק בסיכומים שהוגשו מטעמה) להפרת פטנט מספר 147100, הכולל 43 תביעות, שנרשם לטובתה ביום 13.12.2001 (להלן: הפטנט). המדובר בפטנט שעניינו "מערכת ושיטה לליטוש אוטומטי של אבני חן" (כך בתעודת הפטנט, מוצג 58 למוצגי דיאליט), המשלבות תנועה אנכית ותנועה זוויתית של זרוע המכונה. פטנט זה יושם במכונות הבלוקר והלוח מתוצרתה של דיאליט ולא במכונת ה-GS. לטענת דיאליט, מכונות הבלוקר והלוח מתוצרת חברת היהלום מפרות את עיקר האמצאה של כל אחת מ-43 תביעות הפטנט שנרשם כאמור. פטנט זה ראוי להגנה, שכן מדובר באמצאה חלוצית וראשונית, ומכל מקום מתקיימת חזקת תקפות תעודת הפטנט הרשום. כמו כן, נטען כי המכונות הישנות מפרות מדגם רשום מספר 35948 שנרשם לטובתה ביום 13.12.2001 (להלן: המדגם), שכן קווי הצורה והדמות זהים בין המכונות הישנות למכונות הבלוקר והלוח של דיאליט, וכי הרר ביצע נגדה עוולה של גניבת עין בכך שמכר את המכונות, נוכח קיומו של חשש להטעיית הציבור.
13. באשר לטענת הפרת זכויות היוצרים השיב הרר כי מדובר בהרחבת חזית, שכן כל הטענות ביחס למכלולים הפנימיים של המכונות (להבדיל מהחזות החיצונית) נטענו לראשונה רק בתצהיר העדות הראשית של פורת ולא בכתב התביעה. עוד נטען כי שרטוטים לייצור תעשייתי אינם נהנים מהגנה של זכויות יוצרים מפני שאינם מהווים "יצירה מוגנת" במובן חוק זכויות יוצרים, 1911 (להלן: חוק זכות יוצרים 1911), ואף אם כן – דיאליט כלל לא הוכיחה שמדובר בשרטוטים מקוריים. עוד טען הרר כי הוא כלל לא עשה שימוש בשרטוטי מכונת ה-GS ולא קיבל אותם מהשרטטים, וכי בידיו מצויים שרטוטים מקוריים השייכים לו. בנוסף, קיימים הבדלים בין מכונת ה-GS של דיאליט למכונת ה-FP שלו, וכי אף אם ישנם חלקים זהים, הדבר אינו מצביע בהכרח על שימוש בשרטוטי דיאליט. כמו כן, טען הרר כי יש לדחות את טענת דיאליט להפרת הפטנט. ראשית, מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו נטענה רק בשלב הסיכומים. שנית, דיאליט לא הוכיחה הפרה של הפטנט, שכן לא הוכח שהפטנט מגן על מכונה מסוימת או שייך לה, להבדיל משיטה. בנוסף, הרר טען כי יש לדחות את טענת דיאליט להפרת המדגם ולגניבת העין ביחס למכונות הישנות, וכי הוא רשאי וזכאי היה לייצר מכונות אלה הואיל והוא זה שהגה את הרעיון מאחוריהן כבר בשנת 1997. אף על פי כן, הוא ציין כי חדל לייצר מכונות אלה עקב צו מניעה שניתן במסגרת הבקשה לסעדים זמניים שהוגשה נגדו, ומכאן שאף מדובר בתובענה תיאורטית שנועדה למנוע ייצור מכונה שאינה מיוצרת עוד.