4. לטענת דיאליט, סהג'ננד הפרה את הסכם ההפצה בכך שלא עמדה בהתחייבויותיה האמורות בסעיף הרכישה ובתניית איסור התחרות, וחלף האמור בהן התקשרה עם הרר למכירת מכונות ליטוש אוטומטיות. בקיץ 1999, כך נטען, הרר הזמין מחברת פרוטק עיבוד שבבי בע"מ (להלן: פרוטק) חלפים ומכלולים עבור 200 מכונות אותן הוא מכנה "Final Polishing" (להלן: מכונות ה- FP). פרוטק היא יצרנית החלקים של מכונות ה-GS, שהייתה מצויה בבעלותו של מר עמי מסילתי (להלן: מסילתי) אשר עבד קודם לכן בדיאליט ופוטר בדצמבר 1998.
ויובהר, על מנת למנוע בלבול, כי על אף הזהות בכמות המכונות מושא הסכם המכונות (200 במספר) וכמות המכונות מושא ההפרה של הסכם ההפצה (200 במספר), המדובר בשני הסכמים נפרדים שאין ביניהם כל קשר.
בהמשך לכך, טוענת דיאליט כי בנובמבר 1999 מכר הרר לסהג'ננד את המכונות שהזמין מפרוטק. לשיטתה של דיאליט, ניתן ללמוד על כך ממכלול הנסיבות, וביניהן: עיתוי הזמנת המכונות מפרוטק; כמות המכונות המיוצרות; פגישה שהתקיימה בין הרר לאנשי סהג'ננד באוגוסט 1999; עדות לפיה פרוטק ייצרה באותה עת מכונות עבור הרר; חוסר יכולתו של הרר לממן ייצור של 200 מכונות; הימנעותו של הרר לנקוב בזהות רוכש המכונות; העובדה שהסכם ההפצה עם סהג'ננד בוטל באופן פתאומי ושרירותי. נוסף על עסקה זו, טענה דיאליט כי נערכו במהלך שנת 2000 (חודשים מאי ואוגוסט), במהלך שנת 2001 ובחודש מרץ לשנת 2003 עסקאות נוספות למכירת מכונות ליטוש אוטומטיות וחלקי חילוף למכונות בין הרר לסהג'ננד, בהיקף קטן יותר, המפרות גם הן את תניית איסור התחרות. נוסף על האמור, סהג'ננד הפרה את תניית השיפוט עת שפתחה ביום 14.2.2000 בהליכים נגד דיאליט בהודו.
באשר להסכם המכונות, נטען כי באוגוסט 1999 הפרה סהג'ננד הסכם זה עת הודיעה לדיאליט באופן פתאומי שאין ביכולתה לרכוש את המכונות במחיר שסוכם וזאת ללא קשר להפרת הסכם ההפצה, אשר הופר גם כן, בין היתר, בשל כך שסהג'ננד רכשה 200 מכונות מהרר חלף רכישתן מדיאליט, כאמור.
5. טענתה העיקרית של דיאליט בעניין זה הייתה כי הרר הוא זה שגרם לסהג'ננד להפר את הסכם ההפצה ואת הסכם המכונות, שכן הרר ערך עמה הסכמים חליפיים כך שההתקשרות עם דיאליט התייתרה. הרר היה מודע להסכם ההפצה בינה לבין סהג'ננד, בין היתר, מפני שפורת ציין זאת בפניו כבר במאי 1998 בעת פגישה ביניהם, ומפני שבחודשים ינואר ויולי 2000 דיאליט אף שלחה להרר מכתבי אזהרה מפורשים בעניין. הרר גם היה מודע להסכם המכונות, בהתבסס על פגישתו עם אנשי סהג'ננד באוגוסט 1999 ועל העובדה שהרר הזמין בדיוק אותה כמות מכונות מפרוטק. למצער, טענה דיאליט כי הרר עצם את עיניו מלגלות על אודות ההסכמים ופרטיהם. לבסוף, טענה דיאליט להיעדרו של צידוק מספק לגרימתו של הרר להפרת ההסכמים בינה לבין סהג'ננד. לשיטתה, מעשיו של הרר לא שירתו שום אינטרס מלבד האינטרס האישי שלו להפקת רווחים.