1.2.1. פסק דינו של בית המשפט המחוזי
(א) זכויות יוצרים
14. בית המשפט הבהיר תחילה כי מאחר והמסכת העובדתית מושא התובענה ארעה קודם לכניסתו לתוקף של חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: חוק זכות יוצרים 2007), יש לדון בטענות הצדדים בהתאם לחוק זכות יוצרים 1911. בית המשפט דחה את טענת הרר כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, וכן את הטענה כי השרטוטים אינם מהווים יצירה מוגנת משעה שנועדו לייצור מוצר תעשייתי. נקבע כי שרטוטי הייצור של מכונת ה-GS מהווים מלאכת אמנות פונקציונלית, שעל מנת שתזכה להגנת זכויות יוצרים, עליה לעמוד בשלוש דרישות: מקוריות, אומנותיות וזכאות (היות המוצר מושא השרטוט זכאי להגנת זכויות יוצרים). משנקבע שלאדם זכות יוצרים ביחס ליצירה מסוימת, בהתאם לסעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים 1911, שימוש ביצירה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה לבעל הזכות, מהווה הפרה. כך, העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מן היצירה מהווה הפרה, אולם לא הכמות היא זו שקובעת כי אם האיכות.
15. עוד נקבע כי השרטוטים שהציג הרר בהליך אינם השרטוטים אשר שימשו אותו "בזמן אמת". לכן, מכיוון שלא הוצגו שרטוטים מזמן אמת מטעם מי מהצדדים, בית המשפט בחן את ההפרה על בסיס הדמיון שבין כל אחת מהמכונות, תוך שהתרשם מהמוצגים הפיסיים עצמם. ביחס למרבית המכלולים נקבע כי הם עונים לדרישת המקוריות, אולם לא עונים לדרישת האומנותיות, קרי לא נשקלו בעת התכנון והייצור שיקולים אומנותיים אלא פונקציונליים בלבד, ולא הוצגה חלופה אפקטיבית. בחלק מן המכלולים אף לא הוכחה מקוריות, ובחלק אחד בלבד – פאנל ההפעלה – הוכחה מקוריות ואומנותיות, אך לא העתקה. לנוכח האמור, בית המשפט דחה את טענת דיאליט להפרת זכויות יוצרים במכונת ה-GS על ידי הרר. משעה שנקבע שהמכונות אינן בגדר יצירה, נמצא כי גם השרטוטים שלהן אינם זכאים להגנה זו. למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט כי השתכנע שמרבית החלקים הועתקו על ידי הרר, אולם נוכח היעדר זכות יוצרים בחלקים אין נפקות להעתקה זו. עוד צוין כי על אף שגרסת דיאליט לפיה נעשה שימוש בשרטוטים של מכונת ה-GS בייצור החלקים עבור מכונות ה-FP הינה מסתברת, לא הונחה לכך תשתית ראייתית מספקת.
(ב) הפרת פטנט
16. באשר לטענת דיאליט להפרת פטנט, קיבל בית המשפט את טענתו של הרר כי מדובר בטענה המרחיבה את חזית המריבה שאין להתירה מפני שנטענה רק בסיכומי דיאליט. נקבע כי היה על דיאליט להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב תביעה ולהוסיף עילה זו בהתאם. הואיל ודיאליט לא עשתה כן, הדבר מהווה פגיעה חריפה בזכויות הנתבעים ושלילת הזדמנות נאותה מהם לטעון טענותיהם. כמו כן, נקבע כי הוכחת הפרת פטנט כורכת סוגיה עובדתית יחד עם סוגיה משפטית, ומכאן שלא ניתן לקבל את טענת דיאליט לפיה מדובר בטענה משפטית גרידא ולכן מותר להעלותה אף אם לא נטענה בכתב הטענות. יתרה מכך, דיאליט אף לא תמכה את טענתה להפרת הפטנט בחוות דעת מומחה מטעמה ולא הוכיחה כי במכונות מתוצרת חברת היהלום אכן קיימות מערכות המשלבות תנועה אנכית ותנועה זוויתית, וכי הן מיישמות את תביעות הפטנט. לפיכך, הטענה נדחתה.
(ג) הפרת מדגם
17. בית המשפט נדרש לשאלה האם הפר הרר את זכויותיה של דיאליט במדגם. נקבע כי היקף ההגנה הניתנת למדגם רשום נגזרת מצורתו ומן האופן שבו הוא נחזה בעיניו של הצרכן הפוטנציאלי, כשהמבחן הקובע הוא מבחן העין. באשר למכונות הישנות, קיבל בית המשפט את טענת דיאליט וקבע כי קיימת זהות כמעט מושלמת בין צורת המדגם ודמותו לבין צורת המכונות הישנות ודמותן, אשר יש בה כדי לקבוע כי המכונות הישנות מהוות חיקוי בולט של המדגם הרשום.
(ד) גניבת עין
18. בית המשפט דחה את טענת גניבת העין ביחס למכונות הישנות בנמקו כי מכיוון שהתקבלה טענת דיאליט ביחס להפרת המדגם, לא ניתן להעניק פיצוי כפול בגין אותו מעשה ולכן הטענה התייתרה.
1.2.2. סיכום התביעה השנייה
19. בית המשפט דחה את תביעתה של דיאליט למעט הטענה בדבר הפרת הזכויות במדגם ביחס למכונות הישנות, שבקשר אליה קבע כי על הרר להגיש לדיאליט דין וחשבון ביחס למכונות הישנות, על מנת לכמת את ההיקף הכספי של תביעתה ואת היקף נזקיה עקב הפרת המדגם. נוכח קביעה זו הורה בית המשפט כי צווי התפיסה והכינוס הזמניים שניתנו על ידי השופט ע' בנימיני יעמדו בתוקפם ויהפכו קבועים, ואף צו המניעה שניתן יהפוך קבוע.
20. גם במסגרת הליך זה בית המשפט דחה את תביעתו הנגדית של הרר, ופסק הוצאות לטובת דיאליט בסך 40,000 ש"ח. משעה שהרר לא ערער על קביעה זו, אין מקום לדון גם בה.
1.3. ת"א 32621-11-07
21. במסגרת התביעה השלישית טענה דיאליט שמכונות הלוח והבלוקר החדשות מתוצרת חברת היהלום (להלן: המכונות החדשות) גם הן חיקוי והעתקה שלא כדין של מכונות הלוח והבלוקר מתוצרת דיאליט. יצוין כי גם תביעה זו הוגשה אף כנגד אשתו של הרר, וגם זו נדחתה על הסף מפני שדיאליט לא ביססה עילת תביעה כנגדה.
22. בטרם תפורטנה הטענות יצוין כי במסגרת התביעה השלישית, הגישה דיאליט בקשה למתן צו מניעה זמני עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. בית המשפט (בש"א 21877/05, [פורסם בנבו] השופט י' זפט) הורה ביום 25.1.2006 על מתן צו מניעה זמני, במסגרתו נאסר על הרר לעשות כל שימוש או פעולה במכונות החדשות מתוצרתו. לשלמות התמונה יצוין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לפני בית משפט זה, התקבלה באופן חלקי ביום 28.9.2006 (רע"א 8831/05, [פורסם בנבו] השופט (כתוארו אז) א' גרוניס) כך שהיקפו של הצו צומצם לגבולותיו הטריטוריאליים של ישראל ולחלקים שאינם "מכלולים פנימיים" של המכונות.
23. טענתה הראשונה של דיאליט הייתה כי הרר הפר מדגם ביחס למכונות הבלוקר והלוח החדשות. לטענתה, המכונות החדשות מהוות חיקוי של המדגם הן בחלקיהן והן בקווי הצורה והדמות. כמו כן, טענה דיאליט כי הרר הפר את הפטנט שנרשם לטובתה גם ביחס למכונות החדשות. בנוסף ובדומה למכונות הישנות, טענה דיאליט כי הרר ביצע נגדה עוולה של גניבת עין אף באמצעות מכירת המכונות החדשות. נטען כי במכונות תוצרת דיאליט דבק מוניטין, בפרט נוכח ייחודיות מבנה המכונה. כמו כן, נטען כי ישנו חשש להטעיית ציבור הלקוחות.
24. מנגד, טען הרר כי יש לדחות את טענת הפרת המדגם, שכן בין המכונות קיימים קווי דמיון בודדים הנובעים מצרכים פונקציונליים. באשר לטענת הפרת הפטנט, גם ביחס למכונות החדשות טען הרר כי יש לדחות את הטענה מכיוון שמדובר בהרחבת חזית אסורה. באשר לטענת גניבת העין, טען הרר כי יש לדחותה תוך שציין כי דיאליט לא הוכיחה ואף לא ניסתה להוכיח קיומו של מוניטין וקיומו של חשש להטעיית לקוחות.
1.3.1. פסק דינו של בית המשפט המחוזי
(א) הפרת מדגם
25. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שקיים דמיון בחזות המכונות, ניכרים ביניהן הבדלים בולטים לעין, בפרט במארז, בפלטת הבסיס ובזרוע המכונה. הובהר כי בנסיבות אלו, כאשר קיים דמיון בחזות הכוללת שאינו מגיע לכלל זהות ממשית, יש לבחון האם הצרכן עלול לטעות בין המוצרים ואת מידת המקוריות של המדגם. בהקשר זה נקבע כי בעניין המכונות החדשות לא קיים חשש לבלבול והטעיית ציבור הצרכנים, שכן מדובר בצרכנים מקצועיים ומיומנים בתחום, הבודקים היטב את זהות המכונה וכן על המכונות החדשות מצוין באופן בולט כי המכונות יוצרו על ידי חברת היהלום. עוד הודגש כי היות החלקים הפנימיים של המכונות זהים אינו מעלה או מוריד לעניין זה, שכן המבחנים לעניין הפרת מדגם נוגעים להבדלים החזותיים שבין המוצרים. מכאן, שנדחתה טענת דיאליט בדבר הפרת המדגם ביחס למכונות החדשות.
(ב) הפרת פטנט
26. גם ביחס למכונות החדשות קיבל בית המשפט את טענתו של הרר וקבע כי טענת דיאליט להפרת הפטנט מהווה הרחבת חזית אסורה שאין להתירה.
(ג) גניבת עין
27. בית המשפט דחה את טענת דיאליט בעניין זה בקבעו כי אף אם הוכחה ייחודיות של קווי הדמות והצורה של מכונות דיאליט, אין בכך כדי להוכיח מוניטין במכונות. כמו כן, נקבע כי דיאליט לא הוכיחה קיומו של חשש להטעיית ציבור לקוחותיה ביחס למכונות אלה, בפרט נוכח קיומם של הבדלים חיצוניים בולטים המבדילים אותן מהמכונות מתוצרת דיאליט, ונוכח העובדה שציבור הצרכנים של המכונות מיומן ומבחין בנקל בין הסוגים השונים. לכן, נדחתה גם טענתה ביחס לעוולה של גניבת עין.
1.3.2. סיכום התביעה השלישית
28. בית המשפט דחה את תביעתה של דיאליט, ופסק הוצאות בסך 150,000 ש"ח לטובת הרר ובסך 50,000 ש"ח לטובת אשתו. נוכח קביעה זו הורה בית המשפט על ביטולם של הסעדים הזמניים שניתנו על ידי השופט י' זפט ביחס למכונות החדשות. בית המשפט המחוזי גם דחה את תביעתו הנגדית של הרר, ופסק הוצאות לטובת דיאליט בסך 40,000 ש"ח. משעה שהרר לא ערער על קביעה זו, אין מקום לדון בה.
1.4. סיכום כל התביעות
29. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה כאמור את מרבית טענותיה של דיאליט. בתביעה הראשונה נדחתה הטענה כי הרר גרם לסהג'ננד להפרת הסכם ההפצה ואף הטענה כי השתכלל בין דיאליט לסהג'ננד הסכם המכונות; בתביעה השנייה נדחו טענות דיאליט להפרת זכות יוצרים, להפרת פטנט ולעוולת גניבת עין; ובתביעה השלישית נדחו טענות דיאליט להפרת מדגם, הפרת פטנט ולעוולת גניבת עין. הערעור שלפנינו נסוב סביב קביעות אלה.
2. הערעור שלפנינו
30. באשר לתביעה הראשונה, דיאליט טוענת כי שגה בית המשפט משקבע כי הרר לא גרם לסהג'ננד להפר את הסכם ההפצה. דיאליט חוזרת בערעורה על הטענות שטענה לפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הרר גרם לסהג'ננד להפרת שלושה סעיפים שונים בו: סעיף 5 – סעיף הרכישה, סעיף 23 – תניית איסור התחרות, וסעיף 32 – תניית השיפוט. זאת, עת התקשר עם סהג'ננד בהסכם לייצור ושיווק 200 מכונות ביולי 1999 ועת הניע אותה לתבוע את דיאליט בהודו, וכל זאת על אף שהוזהר והיה מודע להסכם ההפצה ולתנאיו. בפרט, טוענת דיאליט כי בית המשפט המחוזי עסק בהפרת תניית איסור התחרות רק ביחס לעסקה שנערכה במאי 2000, והתעלם מעסקאות מפרות נוספות בין סהג'ננד להרר במועדים אוגוסט 2000, במהלך שנת 2001 ומרץ 2003. לעניין פקיעת הסכם ההפצה טוענת דיאליט כי מועד הפקיעה היה מרץ 2000 ולא דצמבר 1999, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוענת דיאליט כי החובה לזמן את סהג'ננד לעדות הוטלה על הרר ולא עליה, ומשעה שנמנע מלזמנה, יש מקום לזקוף זאת לחובתו ולהניח שדברי העד שלא זומן היו פועלים לחיזוק גרסתה. עוד טוענת דיאליט כי שגה בית המשפט משקבע כי לא השתכלל הסכם המכונות. בעניין זה, נטען כי מחילופי המכתבים שהוצגו בפני בית המשפט עולה שאכן השתכלל הסכם למכירת המכונות, אשר הופר על ידי סהג'ננד בגרימתו של הרר.
31. גם באשר לתביעה השנייה סבורה דיאליט כי שגה בית המשפט שעה שדחה את טענותיה ביחס להפרת זכויות יוצרים על ידי הרר ביצירת מכונות ה-FP, להפרת פטנט ביצירת המכונות הישנות ולעוולת גניבת עין באמצעות המכונות הישנות. ראשית, באשר להפרת זכויות יוצרים, נטען כי שגה בית המשפט כשקבע ש"מבחן הבחירה", מבחן המשנה של דרישת האמנותיות, אינו מתקיים. יתר על כן, נטען כי שגה בית המשפט משקבע ששרטוטי הייצור של מכונות ה-GS אינם זכאים להגנה מפני שלא עומדים במבחני המשנה של דרישת האמנותיות, הנבחנת ביחס ליצירות אמנותיות. זאת, מפני ששרטוטי הייצור מהווים יצירות ספרותיות שעליהן לעמוד במבחן המקוריות בלבד, ומשהוכחה מקוריות ביחס למרבית החלקים, השרטוטים מוגנים בזכות יוצרים. כמו כן, נטען כי הרר העתיק את השרטוטים העתקה מוחלטת ומכאן שהפר את זכויות היוצרים של דיאליט בשרטוטים ובחלקים מושא השרטוטים. שנית, באשר לעוולת גניבת העין, נטען כי שגה בית המשפט משקבע שנוכח קבלת הטענה כי הרר הפר את זכויות דיאליט במדגם הרשום בנוגע למכונות הישנות, לא ניתן להעניק כפל פיצוי בגין אותו מעשה. עילת גניבת העין נתגבשה והיא שונה ונפרדת מהפרת מדגם. שלישית, באשר לעילת הפרת הפטנט ביחס למכונות הבלוקר והלוח הישנות, נטען כי שגה בית המשפט משקבע כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. הרר הוא זה שהרחיב את חזית המחלוקת שעה שהביא בהסכמה שתי חוות דעת ביחס לפטנט שלא ניתנה עליו הדעת בכתב התביעה. כמו כן, נטען כי הפרת הפטנט הוכחה כדבעי.
32. באשר לתביעה השלישית, דיאליט טוענת כי שגה בית המשפט משדחה את טענותיה להפרת מדגם, הפרת פטנט ועוולת גניבת עין במכונות החדשות. ראשית, באשר להפרת מדגם, נטען כי הדמיון בין מכונות הלוח והבלוקר של דיאליט לבין המכונות החדשות מצדיק קביעה כי המדובר בהפרת מדגם, שכן ההבדלים בין המכונות עליהם עמד בית המשפט המחוזי בחלקם אינם קיימים, ומכל מקום הם קוסמטיים ולא מהותיים. כמו כן, בהתחשב בכך שבית המשפט קבע כי המכונות הישנות מהוות "חיקוי בולט של המדגם הרשום", ומפני שהוכח שהמכונות הישנות זהות לחלוטין לחדשות פרט לצורתן, לא היה מקום להבחנה בעניין זה בין המכונות הישנות למכונות החדשות. אף הזהות בין קהל היעד של המכונות הישנות והמכונות החדשות מהווה חיזוק למסקנה שלא היה מקום ליתן קביעות שונות ביחס לכל סוג. שנית, באשר להפרת פטנט, בדומה למכונות הישנות נטען כי לא מדובר בהרחבת חזית אסורה וכי הפרת הפטנט הוכחה כנדרש. שלישית, באשר לעוולת גניבת עין, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא הוכח קיומו של מוניטין וכי אין חשש להטעיית ציבור הלקוחות ביחס למכונות החדשות. לבסוף, טוענת דיאליט כי שגה בית המשפט משזיכה את הרר בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, נוכח התנהלותו המתפתלת ורצופת הכזבים וההתחמקויות.
33. בתגובה לטענות דיאליט חוזרים הרר ואשתו על טענותיהם, תוך שתומכים את יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, הערעור כולו נסוב על ממצאים עובדתיים, וביקורת בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים שאין נסיבות הערעור דנן נמנות עליהם. באשר לתביעה הראשונה, טוענים הרר ואשתו כי כלל לא הוכח שהרר גרם לסהג'ננד להפרת הסכם ההפצה, תוך שהם מדגישים כי יחסיהן של סהג'ננד ודיאליט עלו על שרטון ממילא עובר לאירועי ההפרה הנטענים. יתר על כן, נטען כי בית המשפט המחוזי עשה עם דיאליט חסד עת קבע כי סהג'ננד הפרה את הסכם ההפצה, שכן לא הורם הנטל להוכחת טענותיה, ובפרט כשסהג'ננד כלל לא צורפה להליכים. באשר להסכם המכונות, נטען כי צדק בית המשפט משקבע כי כלל לא נכרת הסכם שכזה, וטענותיה של דיאליט בהקשר זה אינן מבוססות על תשתית עובדתית או משפטית.