להצעה זו צורפה גם טבלה המפרטת את הצעתה זו של דיאליט, ובה חלוקה למשלוחים תוך פירוט כמות המכונות שתועבר בכל משלוח, מחירן של המכונות על פי משלוח, ועוד כיוצא באלה נתונים.
45. מכל האמור עולה כי לא השתכלל כלל הסכם מחייב בין דיאליט לסהג'ננד. ראשית, לא התקיים קיבול על ידי סהג'ננד להצעת דיאליט מיום 12.8.1999. אמנם, דיאליט טוענת כי מכתבה זה מיום 12.8.1999 מהווה למעשה קיבול הצעתה של סהג'ננד מיום 11.8.1999, אולם אין לקבל טענה זו נוכח הפער הניכר בכמות המכונות אליה מכוונת כל חברה. כך, בעוד שסהג'ננד התייחסה לכמות של 25-20 מכונות בלבד, דיאליט הציעה מחיר ל-200 מכונות. יתרה מכך, גם אין במכתבים כל רמז לכך שסהג'ננד התכוונה לרכוש 25-20 מכונות במספר פעימות, עד לסכום כולל של 200 מכונות, כפי שטענה דיאליט. מכאן, שדיאליט היא שהציעה הצעה אך סהג'ננד לא השיבה להצעה זו, ועל כן לא התקיים קיבול. שנית, מחילופי המכתבים בין הצדדים עולה כי דיאליט וסהג'ננד כלל לא הצליחו לסכם את התנאים החיוניים של העסקה. דיאליט לא הציגה מסמכים המעידים כי הצדדים אכן סיכמו על מחיר של 751,000 דולר עבור 200 מכונות ו-50 ספקי כוח, כפי שציינה במכתבה מיום 12.8.1999. יתר על כן, אף אם נקבל טענה זו של דיאליט, מחילופי המכתבים עולה באופן חד משמעי כי לא הייתה הסכמה על אופן התשלום. אכן, הלכה היא כי בית המשפט רשאי להשלים פרטים חסרים בחוזה על ידי השלמה נורמטיבית, במסגרתה ניתן להיזקק להסכמת הצדדים עצמם, לנוהג מקובל בין הצדדים, לנוהג כללי ולהוראות חוק (ע"א 10859/07 חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית תל-אביב-יפו והמחוז (ע"ר) נ' לוי [פורסם בנבו] (22.1.2012)). אלא שבענייננו לא קיימת הוראת חוק רלוונטית ואף לא נוהג כללי בין הצדדים או בשוק. מכל מקום המדובר בפרט חיוני ומהותי המצוי בלב המחלוקת בין הצדדים, ומכאן שללא הסכמה לגביו כלל לא נוצר קשר משפטי מחייב (ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 283 (1979); ע"א 651/72 פסטרנק נ' חברת יוסף לוי פתח-תקווה בע"מ, פ"ד כח(1) 617 (1974)).
46. בשולי הדברים יצוין כי מוכן אני לקבל את טענת דיאליט כי בפועל לא עלה על הפרק מחיר של 5,000 דולר למכונה. דומה כי סכום זה צוין בטבלה שצורפה להצעה מיום 12.8.1999 במסגרת הניסיון לייתר את הצורך בתשלום מקדמה, באופן בו מחיר המכונות יהיה גבוה בתחילה, וירד עם משך הזמן והתקדמות השיווק. אלא שאין בכך כדי לסייע לדיאליט בהוכחת טענתה האמורה. יוצא אפוא מכל האמור, כי דיאליט לא הוכיחה כלל קיומו של הסכם מחייב למכירת 200 מכונות בינה לבין דיאליט, ועולה מכל האמור כי הסיבה לכך הייתה כאמור חוסר הסכמת הצדדים על פרטים חיוניים בעסקה. פשיטא כי במצב דברים זה לא ניתן לייחס להרר גרימת הפרת חוזה שטרם נולד.