נוסחו הקודם של סעיף 6, קודם לתיקון, זכה לביקורת רבה והיו שטענו כי הוא יצר הרתעה מפני נקיטת יוזמות וניהול על ידי אורגנים בחברה מתוך החשש שתוטל עליהם אחריות אישית (ראו עא 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי , סד (1) 398 (01.08.2010) (להלן: "פסק דין נשאשיבי"), בעמוד 35 והאסמכתאות המובאות שם. כך, נקבע באותו עניין כי
לאחר התיקון לסעיף 6: "העילה להרמת מסך, מקום בו מצא בית המשפט כי בנסיבות הענין הדבר "צודק ונכון", שוב לא עומדת כעילה עצמאית לבדה, אלא נדרש בנוסף, כי יתקיים אחד המצבים המתוארים בסעיף 6, קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, קובע סעיף 6 לאחר התיקון כי השימוש בהרמת מסך יעשה במקרים חריגים בלבד."
לא למותר להוסיף ולציין כי במסגרת תיקון מספר 3 תוקן גם סעיף 54 לחוק על ידי ביטול סעיף קטן (ב) שלפיו ניתן היה לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה (להרים מסך) כלפי יחידים כאורגנים של החברה. משמעות תיקון זה ותיקון בסעיף 6, הינה כי הרמת המסך יוחדה לבעלי מניות בחברה.
85. המסלול השני הטלת אחריות אישית – סעיף 54 לחוק החברות -
כאמור, בצד מסלול הרמת המסך, קיימת אפשרות להטלת אחריות אישית מכח סעיף 54 לחוק החברות הקובע:
"(א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס."
סעיף 54 נסב על אורגנים בחברה ובכלל זה מנהליה ובהתאם לו, תוטל לפתחו של האורגן, אחריות אישית לנזק אשר נגרם כפועל יוצא מפעולתו.
באילו נסיבות תוטל אחריות אישית בהתאם לסעיף 54?
כפי שאראה להלן, תחילתה של הפסיקה בהטלת אחריות אישית על אורגן בחברה "במסלול הנזיקי" בהתאם לאחת מהעוולות הנזיקיות (כגון: רשלנות, הפרת חובה חקוקה, תרמית, גניבת עין וכיו"ב) והמשכה והרחבתה להטלת אחריות כאמור גם "במסלול החוזי" מכוח עיקרון תום הלב.
על ההבחנה בין שני מסלולי החיוב האפשריים – חיוב מכוח הרמת מסך וחיוב מכוח הטלת אחריות אישית, עמד כב' הנשיא בדימוס השופט שמגר בענין צוק הנזכר לעיל, כדלקמן:
"אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה...
מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (א' חביב-סגל, 'מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך' עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214)."