8. יתר על כן, טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי לא ניתן לבצע את ההסכם המקורי בשל סיכולו מפאת חוסר "היעילות הכלכלית" שבביצועו. ברם, השפעת סיכול על חוזה בשיטתנו אינה מהווה "חרב" כי אם "מגן", היינו מעין חסינות מפני תביעות אכיפה ופיצויים הבאות מהצד הנפגע ולא הקמת עילת תביעה מצד המפר (גבריאלה שלו, אפי צמח דיני חוזים 790 (מהדורה רביעית, התשע"ט)). מכאן שקשה עד בלתי אפשרי להלום את טענות המבקשת כי קיימת לה זכות לאכוף את ההסכם תוך ביצוע שינויים משמעותיים בו לאור נסיבות המצדיקות זאת לטענתה ומהוות סיכול, ואף לעתור לקבלת סעד זמני לשינוי משמעותי וקיצוני של ההסכם שנחתם עמה, למשך לא פחות משנתיים ימים תמימים.
9. אוסיף כי עיון בהתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים מלמד – בניגוד לטענת המבקשת בבקשתה – כי המשיבה השיבה באופן ענייני וחד-משמעי לפניות המבקשת, ועמדה באופן איתן על קיום ההסכם כפי שסוכם ככתבו וכלשונו. יתר על כן, המשיבה במכתביה, באמצעות בא-כוחה, עמדה על כך שדרישותיה של המבקשת מהוות הפרה יסודית של ההסכם וכל ניסיון של המבקשת, בין במפורש ובין במשתמע לשנות באופן חד-צדדי את ההסכם, נטול כל תוקף וגורם למשיבה נזקים כספיים משמעותיים (מכתבים מיום 11.3.2019, מיום 16.4.2019 ומיום 23.5.2019).
10. מכל מקום, ככל שיעלה בידה של המבקשת להוכיח את תביעתה – בגין ההפסדים שנגרמים לה עקב דרישת המשיבה לעמוד על ההסכם במתכונתו המקורית חרף שינוי הנסיבות כנטען על ידה – תרופתה תהיה פיצויים כספיים, כפי שאכן תבעה.
אציין כי לא ראיתי מקום להורות על הטלת חיסיון ההליך כמבוקש על ידי המבקשת.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בסיון התשע"ט (13.6.2019).
ש ו פ ט