--- סוף עמוד 34 ---
לא ניתן לחלוק על כך שעבודות אשר מתבצעות בפריס, בלונדון, במדריד וברומא, אינן יוצרות אינטרסים כלכליים בישראל, מה גם שהשומה לאווקיו נערכה לאחר השומה שבמוקד ערעור זה.
100. כשנשאלה המערערת על אודות חברת אווקיו (וכן על אודות חברה זרה נוספת, סוייט לייף, שהייתה בבעלותה) השיבה כך (ע' 486 ש' 31 – ע' 488 ש' 3):
"ש. מה היה הקשר שלך לאווקיו.
ת. שוב אני אומרת, לא התעסקתי בענייני החברות האלה, ענייניי כספים ובנקים, לפי מה שקראתי אחר כך הבנתי שזו חברה שהייתה קשורה לניהול של העבודות, לא יודעת איך להגדיר מה הקשר שלי עם החברה.
ש. את יודעת מי ניהל אותה?
ת. לא.
ש. את יודעת כמה כסף שולם למנהל שם?
ת. לא.
ש. מי החליט מה תהיה המשכורת שלך מאווקיו?
ת. לא יודעת. לא יודעת שקיבלתי משכורת מאווקיו.
ש. מי חתם על חוזים באווקיו?
ת. לא יודעת.
ש. שאני שואל אותך על אווקיו את לא יודעת כמעט כלום. כששאלתי את אמך על אווקיו היא הציגה את מעורבותה בהיבט מאוד טכני, יכול להיות שהיה אדם אחר שהיה מעורב בניהול של אווקיו, או בעניניי הכספים שלה, בהחלטות שהיא מקבלת, יכול להיות שהיה אדם אחר מלבד ומלבד אימך.
ת. אני שוב אומרת, אני חייבת להבהיר שבכל עניין של ניהול, עיסוק בכספים, חברות, זה או שהיו לי רואה חשבון, אנשי מקצוע, או שאמא שלי הייתה מטפלת בזה. בכלל לא התעסקתי באספקט הזה של העבודה, הייתי טסה לפריז, מילאנו, לא היה לי זמן להתעסק בדברים האלה וגם לא ידעתי להתעסק עם זה. אם היה משהו אחר אני לא יודעת איזה כישורים צריך כדי לנהל חברה שנמצאת בקפריסין, היו לי אנשי מקצוע שייעצו לאמא שלי. לא הייתי מעורבת.
ש. אני מבין את תשובתך ואת של אמך, אך אני מרגיש פער שיש החלטות שצריכות להתקבל בחברה ואני לא מבין מי קיבל אותם. האם יכול להיות שהיה אדם אחר במערך שסובב אותך שהוא אינו יועץ מקצועי, אלא אדם שיש לו סמכות לקבל החלטות האם זה יכול להיות לא את ולא אמך.
ת. כל הסמכות שהיה לי לתת הפקדתי בידי אימי. לשאלתך לא בידי אף אחד אחר. מנהל עסקים זה דבר מאוד שכיח, במיוחד שזו אימי אני לא שואלת שאלות נוספות, מבחינתי היא אמונה על כל מה שאני עושה מבחינה עסקית.
--- סוף עמוד 35 ---
...
ש. הייתה חברה זרה נוספת בשם סוויט לייף, האם כל התשובות שנתת לי בקשר לאווקיו נכונות גם בקשר לחברה זו, או שיש הבדל ביניהן?
ת. אין שום הבדל".
101. התמונה הנוגעת לשאלת ה"שליטה והניהול" בחברות אלו, וממילא לשאלת סיווגן לצורך מס, נותרה מעורפלת, שכן כעולה מעדותה של המערערת דלעיל, היא הפקידה את סמכויות הניהול בידי אמה. מנגד, ציפי רפאלי העידה כי אינה מעורבת בניהול החברות ואינה יודעת מי קיבל את ההחלטות בהן, כגון בנוגע למשיכת דיבידנד ומשכורות (ע' 148 ש'8 – ע' 150 ש' 10), אך לצד זאת הבהירה כי היא עמדה בקשר עם החברות (ע' 148 ש' 13-5 וכן ע' 148 ש' 32-ע' 149 ש' 1) . המערערת לא הביאה כל עדים מטעמה היכולים להעיד על העומד מאחורי חברות זרות אלו ופועלן, לרבות באשר להליכי קבלת ההחלטות בהן, לא הבהירה מה היו הסיבות להקמתן, ולא תמכה את טענותיה במסמכים רלוונטיים. מהמעט שכן התברר במסגרת ההליך עלה כי אמה של המערערת, ציפי רפאלי, הגדירה עצמה כאחראית לצד האדמיניסטרטיבי הן ביחס לעבודות שבוצעו בישראל והן ביחס לעבודות שהתבצעו בחו"ל ומתוקף תפקידה זה דאגה, לדבריה, לכך שהכסף מעבודות הדוגמנות של המערערת יתקבל "היכן שצריך היה להתקבל" (ראו: עדות ציפי רפאלי מיום 27.10.2016, ע' 149 ש' 11-13, וכן ע' 143 ש' 30-31).