טענת המשיב היא כי בפועל המערערת היא שעמדה מאחורי הרכישה והדירה יועדה עבורה. טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי המערערת. לטענתה הדירה נרכשה על ידי אמה, תוך שהיא מדגישה את העובדה כי אמה נטלה משכנתא בסך 3.5 מיליון ₪ לצורך הרכישה ושיעבדה את בית מגוריה (פסקה 151 לסיכומי המערערת).
המשיב הציג מספר אינדיקציות התומכות בטענתו לפיה יש לראות במערערת כמי שרכשה את הדירה. לטעמי מדובר באינדיקציות משמעותיות המובילות למסקנה כי אכן יש בסיס עובדתי לשייך דירה זו למערערת:
א. בתכתובת הטקסט בין המערערת להוריה (נספח מ.פ 6 לחקירת המערערת מתאריך 24.2.16) שואלת המערערת את אימה - "בכמה קניתי את הדירה בבלו" .. "כמה מזה כבר שילמתי?". ואילו בתכתובת טקסט עם אביה (נספח מ.פ 7 לחקירת
--- סוף עמוד 38 ---
המערערת מתאריך 24.2.16) כותב האחרון: "גם כשאימא סידרה את הדירה בבלו עבורך, בקנייה הרווחת סכום ענק ושרבבו את שמך...".
המערערת התייחסה לתכתובות הנ"ל בעדותה (ע' 494 ש' 22-28):
"ש. למה כשאת שואלת אותה על הדירה שאת טוענת שהיא לא שלך, את שואלת כמה קניתי?
ת. אולי זו טעות כתיב, לא יודעת למה התכוונתי. ההודעה הזו הוא 4 שורות מתוך ריב של שנה ומשהו, אי אפשר לקחת משפט אחד בלי קישור. מההמשך שלו אתה רואה שהיא עונה כמה הדירה עלתה ואני אומרת לא זה מה שאני שואלת, אני שואלת כמה שילמתי, היא אומרת שלא הרבה, היא לקחה הלוואה ואלו דברים שהיא שילמה מהחברה שלה. לי זה ריב שנמשך הרבה זמן, היא מנסה להשקיט אותי והיא אומרת לא הרבה. מה זה לא הרבה אם דירה שווה 6.5 מילון ₪ מה זה לא הרבה? שאלתי כמה כסף אני עזרתי פה".
גם אימה של המערערת, ציפי רפאלי, התייחסה אליהן בעדותה (ע' 131 ש' 3-9):
"ש. מה שמעניין הוא למה שרפי כותב לבר שהיא הרוויחה? איך יתכן לגישתך שבר הרוויחה כסף על דירה שהיא שלך?
ת. אם היה מדבר עם דור או ניל היה אומר אותו דבר. הוא רתח אז אמר לה את זה. הדירה שלי שייכת גם לכל אחד מהילדים שלי, מה ששלי שלהם.
ש. בר הרוויחה כסף בדירה בבלו?
ת. כל הילדים שלי הרוויחו כסף בדירה בבלו כי הדירה הזו יום אחד תהיה שלהם, כמו הבית שלי בהוד השרון..."
אציין כי התקשיתי לקבל הסברים אלו של המערערת או של אמה.
ב. המערערת העבירה כספים בסכומים משמעותיים לחשבונם של הוריה – רפי וציפי רפאלי (ראו הצהרת ההון של רפי רפאלי לתאריך 31.12.11, נספח ל.ג.2 לחקירתו של רפי רפאלי מתאריך 16.12.2015 המצורפת לתצהירו). נטען בהקשר זה כי מדובר בהלוואה, כפי שנרשם בהצהרות ההון, והמערערת אף טענה כי לא הייתה מודעת להעברת הכספים ולגובה הסכומים שהועברו (ע' 492 ש' 13 – ע' 493 ש' 29, ע' 496 ש' 6-11, ע' 496 ש' 10-29, ע' 497 ש' 18- ע' 498 ש' 10, ע' 500 ש' 30 – 502 ש' 10). אעיר כי ספק בעיני אם העברות כספים בסדרי הגודל האמורים, ניתן לעשותם בלא מודעות מצד המערערת.