37. המערערת היא בעלת אזרחות ודרכון ישראלי בלבד. לא הוגשה על ידה בקשה לאזרחות או ניסיון להפוך לתושבת בארה"ב, או בכל מקום אחר בעולם.
המערערת לא הייתה בעלת רישיון נהיגה אמריקאי, המערערת לא החזיקה רכב משלה בארה"ב, המערערת לא הייתה בעלת ביטוח בריאות בארה"ב והיא לא פעלה להוצאת גרין קארד בארה"ב.
38. המערערת הצהירה בדוחות שהוגשו על ידה בארה"ב כי היא תושבת ישראל ואינה תושבת ארה"ב, והיא שילמה מיסים בארה"ב רק על הכנסות שהופקו בארה"ב ולא על כלל הכנסותיה.
39. אין לקבל את טענת המערערת לפיה אי תשלום המס על מלוא הכנסותיה מקורו ב"פער" בין חוקי המס בארה"ב ובישראל. המערערת לא הוכיחה את הדין הזר כך שטענותיה בהקשר זה נטענו בעלמא.
40. חרף ניסיונותיה של המערערת להסוות זאת, ניכר כי מכלול זיקותיה של המערערת הן באופן חד משמעי לישראל. ממכלול הראיות עלה כי המערערת מקיימת עם בני משפחתה מערכת יחסים קרובה ואינטנסיבית מאד. הטענה כי מערכת היחסים עם לאונרדו היוותה תא משפחתי, לא הוכחה, משלא הציגה ראיות אובייקטיביות ולא העידה את ליאונרדו או מי מטעמו.
41. למערערת היו בתי קבע זמינים ורצופים בישראל: עד לתאריך 1.10.2009 התגוררה המערערת בבית הוריה בהוד השרון; החל מתאריך 1.10.2009 ועד לתאריך 31.10.2010, התגוררה המערערת בדירה במגדלי YOO; החל מ-1.11.2010 התגוררה המערערת בדירה במגדל W.
42. המערערת שהתה בקליפורניה, ארצות הברית, רק 61 ימים בשנת המס 2009 ורק 106 ימים בשנת המס 2010, וגם בעת שהותה בלוס אנג'לס היא התגוררה מפעם לפעם במלון דירות של קרוב משפחה. לפיכך, אין לקבל טענתה באשר לקיומו של בית קבע שלה בביתו של ליאונרדו.
--- סוף עמוד 9 ---
43. ההכנסות משרותי הדוגמנות בישראל דווחו בחברת "ליב-און בע"מ", שבשנות המס הייתה בבעלות אמה, והיא זו שבפועל ניהלה את הפעילות של המערערת והחברות בבעלותה בכל העולם. אף אנשי המקצוע שליוו את המערערת ביחס לכלל עסקיה, לרבות החברות בחו"ל והחשבונות בחו"ל, הם ישראלים.
44. בשנות השומה השתמשה המערערת בכרטיס אשראי ישראלי, אשר הוסווה בחשבון הבנק של הוריה, והייתה חברה בקופת חולים ישראלית. היו בבעלותה כלי רכב פרטיים בישראל והיה לה רישיון נהיגה ישראלי, אך לא רישיון נהיגה זר. המערערת קיימה פעילות התנדבותית בישראל. במהלך שנת 2010, המערערת החלה בצעדים לרכישת דירה בפרויקט "בלו" בתל אביב.
45. המערערת אינה יכולה להסתמך על הסכם השומה שכן הלכה למעשה לא התקבלה עמדתה והיא חויבה במס על מלוא הכנסותיה, לרבות אלו בשנת 2007. אין כל עיגון בחומר הראיות לטענתה כי מדובר בהסכם "צופה פני עתיד", ואשר לשנת המס 2008 הדו"ח התיישן כך שהמערערת למעשה "זכתה מן ההפקר". לא ניתן להסתמך על הסכם השומה גם מפני שלא הוצגו למשיב כל הנתונים הרלוונטיים, ומכיוון שלגבי אלו שכן הוצגו, התברר כי חלקם היו מטעים.