102. בנסיבות העניין ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים במחלוקת מצאתי להעדיף את טענת CPM ולקבוע כי לא היה מקום לדחות את התביעה כנגד המדינה בהעדר עילה, בשל הטעם שהיא אינה צד פורמלי ישיר לחוזה, זאת ככל שהוראות החוזה אכן היו מחייבות תשלום התייקרויות. את השאלה - מהו מצב הדברים שעה שהחוזה אינו מקנה זכות לתשלום התייקרויות ואלו אכן שולמו מחמת המלצת המנהלת והבקרה אשר אומצה על ידי המדינה, אותיר בצריך עיון.
103. מסקנתי זו מתבססת ראש וראשונה על דבריו ההוגנים והכנים של מנהל הרשות לפיתוח (ר' סעיפים 97-99 לעיל), לפיהם המדינה היא זו שצריכה לשלם את התשלום. על העובדה שאין עליה עוררין כי העבודה מתבצעת בעבור המדינה, כי כל החשבונות משולמים למעשה ע"י המדינה (ואף לאחר אישורה שלה במובחן מאישור פארטו) – תשלום אשר מועבר לCPM כצינור לצורך העברתו לקבלן.
104. זאת ועוד, תשומת הלב פעם נוספת לסעיף 32(1) לחוזה אשר מחייב את אישור המדינה לכל שינוי או הגדלה בהיקף החוזה. באם למדינה (המזמין) אין כל זיקה לחוזה מדוע שיתבקש אישורה זה?. כן ראו למשל נספחים 2(ב) ו-4 לכתב התביעה, כתב ה"התחייבות להעדר תביעות מלא ומוחלט" ע"ג מסמך של מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, המופנה למדינת ישראל ( סעיף 3).
105. גם טיעונה החמקמק משהו של ב"כ הרשות לפיתוח כמובא בסעיפים 100 ו-101 לעיל, כגון "אני לא אמרתי שזה לא ישולם ע"י המדינה, אני לא אמרתי שביחסים שבין CPM לבין המדינה, לא יוכלו להגיע להסדרים...", רחוק מלספק במישור המשפטי (ובכלל) ופעל אף הוא כנגד אימוץ הטענה שהועלתה על ידי שולחתה בנקודה זו. ראו גם עמדת המדינה בפרשת קטיף לעיל.
סוף דבר
106. הוראות החוזה ( כמו גם הוראות חוזה המדף) ולשונו ברורות וחד משמעיות. נקבע בחוזה מושא התובענה כי לא משולמות במסגרתו התייקרויות – הצמדות. בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 23.2.10), נפסק כי "מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו" (שם פסקה 24) (ר' גם פרופ' מנחם מאוטנר, במאמרו "התערבות שיפוטית בתוכן החוזה", עיוני משפט כט(1) 17 (ספטמבר 2003), בעמ' 54).
107. יש ליתן הדעת ומשקל בתהליך הפרשני למאפיינים המסויימים של ההליך המכרזי שצויינו לעיל, ולתכליות הספציפיות העומדות ביסודו (ר' פרשת מתן לעיל).סבורני כי הפרשנות המוצעת על ידי התובעת טומנת בחובה פגיעה בעקרון השוויון בין מציעים פוטנציאליים ובעקרון התחרות ההוגנת. שכן יכול ומציע פוטנציאלי בחר שלא להגיש הצעה במכרז דנן נוכח סעיפי אי תשלום ההתיקרויות, מאחר ובא לכלל מסקנה כי כדאיות העבודה פוחתת בנסיבות אלו או שיקשה עליו או שלא יוכל הוא לעמוד כלכלית בתנאי זה (השווה: עע"מ 6117/15 ג.י.א. יזמה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל ואח' (פורסם בנבו, 23.6.16)).