פסק דין
רקע כללי בתמצית
1. לפניי תביעת התובעת, חברה קבלנית לביצוע עבודות עפר ותשתית, על סך 2,934,022 ₪, בגין יתרת חוב נטענת שמקורה בהפרשי התייקרויות שחלו בתקופת ביצוע עבודות על ידה במרחב העיר רהט, כמפורט להלן.
2. לטענת התובעת, הנתבעת 2 (להלן: "CPM" או "סי.פי.אמ") היא חברה מנהלת אשר התקשרה בהסכם עם הנתבעת 1 (להלן: "הרשות לפיתוח") ואשר על פיו נמסר על ידי הרשות לפיתוח ל־ CPMניהול ביצוע פרויקטים.
3. התובעת מציינת כי CPM פרסמה מכרז לביצוע עבודות במרחב העיר רהט, מכרז אשר התובעת זכתה בו ובעקבות הזכייה חתמה CPM עמה על הסכם אשר לפיו מסרה CPM לתובעת את ביצוע העבודות והתחייבה כלפיה לתשלום התמורה. כן נטען כי ההתקשרות החוזית הינה בין התובעת לבין CPM בלבד, כאשר CPM התחייבה חוזית לשלם המגיע לתובעת והיא זו שניסחה את החוזה והתחייבה על פיו (ר' נספח 1 לכתב התביעה; נספח 1 לתצהיר מנהל התובעת; להלן: "החוזה").
4. לטענת התובעת, לאור טענות CPM כי היא אינה יכולה לשלם לה את המגיע ולאור סירוב הרשות לפיתוח לבצע את התשלום, ועל מנת שהתמונה במלואה תעמוד בפני בית המשפט, צורפה הרשות לפיתוח לכתב התביעה. עוד מוסיפה התובעת כי בכל מקרה, ההתקשרות החוזית הינה בינה לבין CPM, היא התקשרה בהסכם עם CPM והיא אינה כפופה להסכם שבין הרשות לפיתוח לבין CPM ואין בהתחייבויות או בהסכם שבין הרשות לפיתוח לבין CPM כדי לקשור או לחייב אותה.
5. לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות ואישור חשבונות חלקיים, אושר תשלום התייקרויות בחשבון מספר 21, שהוא החשבון האחרון שהוגש על ידה, בסכום של 1,434,517 ₪ + מע"מ. לטענתה, בהתאם לחשבון שאושר לה, כולל ההתייקרויות, נשלח גם כתב העדר תביעות על סך כולל של 2,033,741 ₪ (ר' נספחים 2(א) ו־2(ב)).
6. עוד טענה התובעת כי בחודש ינואר 2013 הועבר לה לחתימה חשבון מעודכן אשר על פיו הסכום המגיע לה עומד על סך של 3,274,907 ₪ שהיא הסתייגה ממנו רק ביחס לכך כי הוא אינו כולל ריבית פיגורים (ר' נספח 4). לדבריה לא שולמו לה אפילו אותם סכומים שאינם שנויים במחלוקת ובמיוחד יתרת חשבון שהייתה זכאית לתשלומו בסך 599,223 ₪ + מע"מ. עוד נטען על ידי התובעת כי בחודש אפריל 2013 הועבר לה כתב סילוק חדש על סך 1,702,427 ₪ הכולל התייקרויות בסך 1,103,203 ₪ (ר' נספח 5).
7. לטענת התובעת, תשלום ההתייקרויות הנכון הוא בהתאם לטבלה שצורפה, כאשר על פיה הסכום המגיע לה הוא 1,434,517 ₪ + מע"מ – סכום שאושר. עוד טוענת התובעת כי היא אינה קשורה, כפופה או מחויבת להסכם שבין CPM לבין הרשות לפיתוח והיא אינה צד להסכם זה ומבחינתה התקשרותה היא אך ורק מול CPM.
8. התובעת טוענת כי מבנה החוזה שעליו היא חתמה עם CPM מבוסס על חוזה מדף (החוזה הממשלתי) כאשר בהסכם שבינה לבין CPM נקבעו הוראות מפורשות איזה סעיפים מחוזה המדף בוטלו או שונו (ר' עותק חוזה המדף – נספח 6 ; מוצג ת/1).
9. לטענת התובעת, אין בשינוי שנעשה לעניין סעיף 59(1) בחוזה המדף כדי לשנות מחובת תשלום ההתייקרויות. לדבריה, סעיף 59(1)(ג) לחוזה המדף מתייחס וקובע הוראות לעניין אופן הגשת חשבונות חלקיים בלבד ולא לעניין התייקרויות.
10. כן טענה התובעת כי אם ביקש מנסח החוזה לקבוע כי לא תשולמנה התייקרויות, היה עליו לקבוע במפורש כי הוראות סעיפים 62(2)+(3) לחוזה המדף מבוטלות ולא סעיפים 59(1) ו/או 62(1). לדבריה, הוראות סעיף 62(2)+(3) בחוזה המדף הן הקובעות לעניין תשלום ההתייקרויות כאשר אופן התשלום ואופן החישוב מופיע בסעיפים אלו.
11. לדברי התובעת, שעה שהיא חתמה על ההסכם עם CPM על פי תנאי המכרז שעמד בפניה, כאשר הוראות סעיף 62(2)+(3) לחוזה שעל פיהן חלה חובת תשלום התייקרויות נותרו בעינן ולא בוטלו, לא היה עליה לנסות ולהבין אחרת או להתייחס אחרת להוראות ההסכם.
12. לשיטת התובעת, משלא שולם לה הסכום של 1,434,517 ₪ עד למועד הגשת התביעה, הרי החוב בגין ההתייקרויות מסתכם ליום הגשת התביעה לסך של 2,276,502 ₪. בהתאם להסכם שבינה לבין CPM, סכום שלא שולם 90 יום מהמועד שנקבע לתשלומו, חל עליו תשלום ריבית פיגורים של החשב הכללי בשיעור של 8.5%.
13. רשות הפיתוח טענה בכתב הגנתה בין היתר כי תביעה זו עוסקת בתשלומים שנתבעים בגין "התייקרויות" של המחיר החוזי המוסכם ופרשנותם של סעיפים בשני הסכמים שונים: האחד חוזה מדף ממשלתי לביצוע עבודות על ידי קבלן (להלן: "חוזה המדף"; ר' מוצג במ/1); והשני הינו ההסכם אשר נחתם בין התובעת לבין CPM (ר' נספח 1 לתצהיר מנהל התובעת), אשר כלל בין היתר כנספח גם את חוזה המדף. לטענת רשות הפיתוח, היא לא הייתה ואיננה צד להסכם, וכך אף נטען על ידי התובעת. משכך לא ניתן לתבוע ממנה כל סעד, וגם לפי שלא קיימת יריבות בינה לבין התובעת.
14. לטענת הרשות לפיתוח, היא בדקה את חשבונות התובעת בפרוצדורה שהוסכם עליה, וזאת בהתאם להסכם שנכרת בינה (בהיותה בעבר חלק ממִנהל מקרקעי ישראל) לבין CPM ביום 10.2.04 (ר' נספח א לכתב ההגנה) ולמיטב בדיקתה, לפי תנאי ההסכם בין CPM לבין התובעת, הרי שהתובעת אינה זכאית להתייקרויות.
15. עוד ציינה הרשות לפיתוח כי סעיף 37 להסכם ביטל את תשלום ההתייקרויות למחירי החוזה, כפי שנקבע בסעיף 59(1)(ג) להסכם המדף. סעיף זה עוסק בתשלום התייקרויות בגין תשלומי ביניים, אשר נובעות כתוצאה מתנודות במדד כפי שמוגדרות בסעיף 62(1). מאחר שתשלום ההתייקרויות למחירי החוזה בתשלומי הביניים בוטל (בסעיף 37 להסכם), אזי אין כל נפקות עוד לקיומו של סעיף 62(3) להסכם המדף – אשר עוסק באופן התשלום ולא במקור לתשלום ובוטל כאמור מכוח סעיף 37 להסכם.
16. CPM טענה בפתח כתב הגנתה, בין היתר, כי היא חברה מנהלת בלבד מטעם הרשות לפיתוח, דהיינו היא לא מי שמשלמת את הכסף אלא היא "צינור" בלבד בין הרשות לפיתוח לבין התובעת. לטענתה היא מקבלת חשבונות לתשלום מהתובעת ומעבירה אותם לרשות לפיתוח לאישור סופי ולתשלום. לטענתה, אין לה את התקציב או את המקורות הכספיים לשלם עשרות ומאות מיליוני שקלים לקבלנים בפרויקטים אותם היא מנהלת. היא גוף מנהל בלבד מטעם הרשות לפיתוח. לאחר שהבקרה החיצונית של הרשות לפיתוח (חברת פארטו) מאשרת את החשבונות, אלה מועברים לרשות לפיתוח לתשלום.
17. לטענת CPM, חברת פארטו, שהיא חברת הבקרה של הרשות לפיתוח, משמשת למעשה כשלוחה של הרשות לעניין חשבונות לתשלום וכי גם במקרה דנן, לאחר ש־ CPMאישרה את החשבון לתשלום ולאחר שניתן אישורה של חברת פארטו, גם הרשות לפיתוח אישרה לתשלום את החשבון מושא המחלוקת, אולם מאוחר יותר – בעקבות אי־הסכמה של התובעת לסכום ההתייקרויות שאושר לה – חזרה בה הרשות לפיתוח מאישורה את חשבון ההתייקרויות.
18. עוד טענה CPM כי התובעת ידעה היטב שהחשבונות המוגשים על ידה לתשלום צריכים לקבל את אישור הרשות וללא אישור שכזה לא ניתן יהיה לשלם לה את הכספים. עוד מוסיפה היא כי התובעת ידעה היטב שחשבונות לתשלום, לרבות אלה הכוללים סעיף התייקרות, מצריכים את אישור הרשות לפיתוח ועד שזה לא ניתן אין לראות בחשבון לתשלום כמאושר. כך למשל, ב"הואיל" השלישי בהסכם שבין התובעת ל־ CPMנכתב באופן מפורש כי "הוסבר לקבלן כי מחויבות המזמין כלפי המינהל, כאמור לעיל, עומדת בבסיסה של ההתקשרות נשוא החוזה", וכך אף קובע סעיף 32 להסכם שבין התובעת לבין CPM.
19. הליך גישור שהתקיים לא צלח.
20. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנהלה מר אריה דוד. חוות דעת שהוגשה על ידי התובעת הוצאה מהתיק (ר' החלטת בית המשפט מיום 24.2.19, עמודים 9–10 לפרוטוקול); הרשות לפיתוח הגישה תצהירי עדות ראשית של מר אלי יפרח ושל גב' טטיאנה רזניקוב; CPM הגישה תצהירי עדות ראשית של מר בורי רוזין ושל גב' סטלה ליטבק.
21. ביום 24.2.19 נשמעו כלל העדים. ביום 5.5.19 התקיימה ישיבה לשמיעת סיכומים על־פה. למרבה הצער, הפרוטוקול המתומלל הוטמע לתיק בית המשפט רק ביום 23.6.19, וזאת גם לאחר שניתנו החלטות בית המשפט מיום 4.6.19 ו-18.6.19, כי הצדדים יחישו טיפולם אל מול חברת ההקלטות.
המסגרת החוזית
22. התובעת כזכור הינה חברה קבלנית לביצוע עבודות קבלניות לרבות עבודות תשתית
תת־קרקעית, מצעים ואספלט. ברקע הדברים מכרז שפרסמה CPM לביצוע עבודות במרחב העיר רהט, מכרז אשר התובעת זכתה בו ובעקבות הזכייה חתמה CPM על הסכם עם התובעת ואשר על פיו מסרה היא לתובעת את ביצוע העבודות במתחם רהט דרום- מתחם 5 מערב. עיון מעמיק בחוזה מלמד כי הגם שנעשה נסיון בעמוד 7 שלו לטעון כי אין המדובר בהליך של מכרז או "בדמוי מכרז", הרי שמבחינה תכליתית ומהותית עסקינן בהליך של מכרז על כל כלליו ומאפייניו (ר' למשל עמודים 3,4,5,6,10,11,ו-12 לחוזה ; סעיף 3 לכתב התביעה; סעיפים 3 ו-8 לכתב הגנת הרשות לפיתוח; סיכומי ב"כ התובעת בעמוד 221 שורות 19-21; סיכומי ב"כ הרשות לפיתוח בעמודים 172 שורות 28-34 ועמוד 182 שורות 27-34).
23. לפני בית המשפט הוצגו החוזים הבאים:
א. חוזה מספר ב' 2007/400 ביחס לאתר רהט דרום, מתחם 5 – מושא המחלוקת בתיק זה (נספח 1 לתצהיר מנהל התובעת; לעיל ולהלן: "החוזה").
ב. חוזה מדף מספר 3210 של מדינת ישראל, משרד האוצר – אגף החשב הכללי, מנהל נכסי הדיור הממשלתי (נוסח התשס"ה – אפריל 2005) – (מוצג במ/1;להלן: "חוזה המדף").
ג. חוזה מספר 2009/100 ביחס לאתר רהט דרום – מתחם 3 – מוצג ת/1.
24. בהתייחס לחוזה שנחתם בין התובעת לבין CPM, יצוין כדלקמן:
א. בעמוד 19 לחוזה הוגדר ב"הואיל" בתחתית העמוד כי "והואיל והקבלן מצהיר כי הוא מכיר את כל המסמכים המהווים חלק מן החוזה, בין אם צורפו אל גוף החוזה ובין אם לאו, כי קרא אותם, הבין את תוכנם והוא מסכים לכל האמור בהם".
ב. בעמוד 21 לחוזה נאמר בראש העמוד כי "נספח זה לחוזה המדף 3210 וחוזה המדף 3210 מהווים חלק בלתי נפרד ממסמכי המכרז. מוסכם בזאת כל הקבלן כי מסמכי המכרז, מהווים חלק בלתי נפרד מההתקשרות בינו לבין המזמינה. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, הרי שההתקשרות בין המזמינה לקבלן בחוזה המדף תכלול בתוכה את התניות המפורטות להלן. מובהר כי הוראות נספח זה באות להוסיף על הוראות חוזה המדף ו/או להחליף את חלקן ובכל מקרה גוברות הוראות נספח זה על האמור בחוזה המדף".
ג. בעמוד 44 לחוזה נקבע בסעיף 37 בין היתר כדלקמן:
לסעיף 59(1) לחוזה המדף:
[...]
- תיקון לסעיף 59(1)ג לא תשלום (צ"ל: לא תשולם – ד"ח) כל התייקרות למחירי החוזה...
ד. בעמוד 45 לחוזה נקבע בסעיף 41 כדלקמן:
לסעיף 62(1) לחוזה המדף:
העבודה במחירים קבועים ללא כל הצמדה.
25. בזיקה לאמור בסעיפים קטנים ג ו־ד לעיל, יובא נוסח הסעיפים המתאימים מחוזה המדף אליהם נעשתה ההפנייה, כדלקמן:
א. סעיף 59 לחוזה המדף, כותרתו "תשלומי ביניים". ברישת הסעיף (ס"ק 1) נקבע כי אחת לחודש יגיש הקבלן למפקח חשבון שיפורטו בו:
(ג) ההתייקרות המגיעה בגין שינוי בתנודות במדד כמוגדר בסעיף 62(3)(א) בתנאי החוזה.
יצוין כי סעיף 62(3)(א) לחוזה המדף מתייחס בסעיפי המשנה שלו (ס"ק 1.1–1.5) לסוגיית תשלום התייקרויות לתקופת התקשרות של עד 18 חודשים ומעבר ל־18 חודשים.
ב. סעיף 62 לחוזה המדף, אשר בא תחת כותרת השוליים "תנודות במחירי החומרים ובערך העבודה", קובע כי:
(1) בחוזה זה –
"מדד" – מדד מחירי תשומות הבנייה למגורים כפי שמתפרסם בכל חודש על ידי הלשכת המרכזית לסטטיסטיקה [...] לא קבע המזמין מראש מדד אחר, יהיה המדד הקובע מדד מחירי תשומות הבנייה למגורים.
"חודש בסיסי" – החודש שקדם לחודש שבו חל המועד האחרון להגשת הצעות הקבלנים.
"תנודות במדד" – ההפרש שבין המדד בחודש הבסיסי לבין המדד בחודש בו בוצעה העבודה, או המדדים בחודשים בהם בוצעה העבודה, עבורה זכאי הקבלן לתשלום ביניים לפי סעיף 59 בתנאי החוזה.
גדר המחלוקת – עילת התביעה
26. בפתח סיכומי התשובה מטעם התובעת נשאל בא-כוחה על ידי בית המשפט "...בהנחה שאני מגיע למסקנה שלא מגיע לכם עפ"י הוראות החוזה, מה עכשיו אדוני רוצה להגיד? האם בזה נפלה התביעה?". לאחר שהפנה אף לסעיף 41 לכתב התביעה השיב ב"כ התובעת כי "אדוני, אני מסכים שאם הפרשנות של החוזה, אם אדוני יגיע לפרשנות שלא מגיע מכוח הפרשנות, אז אין לי עילה אדוני, זה ברור לי" (עמוד 216 לפרוטוקול שורות 29-7). ב"כ התובעת הבהיר כי התייחסותו להתנהלות הצדדים הייתה "כמכשיר לפרשנות ההסכם" ולא כדבר המקים עילה בפני עצמה (עמוד 217 שורות 7-1 ו־27-26) (ר' גם סעיפים 42-40 לכתב התביעה).
27. בסופו של יום ולאחר שמזקקים את טענות הצדדים עולה אם כן, כי המחלוקת בתיק זה עניינה פרשנות החוזה שנחתם בין התובעת לבין־CPM (נספח 1) על רקע ובזיקה להוראותיו של חוזה המדף (מוצג במ/1), בעיקר לעניין התנאים הנוגעים לנושא התייקרויות.
על הליך מכרז בקליפת האגוז
28. בעע"מ 10392/05 אחים אוזן נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 5.7.09) נקבע בין היתר כי:
ביסוד המכרז הציבורי עומדים שני עקרונות יסוד. ראשון במעלה הוא עקרון השוויון וטוהר המידות בניהול המכרז, אשר נועד לתת סיכוי הוגן ושוויוני לכל אדם להתחרות על הזכייה במכרז, תוך הבטחת ניהול תקין והוגן של הליכי המכרז בידי בעל המכרז כלפי כל המציעים.....העקרון השני, המכוון את דיני המכרז, נועד לקדם את האינטרס הכלכלי של בעל המכרז, המבקש להפיק, באמצעות המכרז, את התועלת המירבית מהנכס או מהשירות שהוא מבקש לרכוש או למכור.....משקלם של שני עקרונות אלה איננו זהה. ההלכה הפסוקה נותנת משקל מכריע לעקרון השוויון במתן הזדמנות שווה להתחרות על הזכייה במכרז על-פני עקרון האינטרס הכלכלי של בעל המכרז (עע"ם 10785/02 חברת י.ת.ב בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, פד"י נח(1) 897, 905 (2003) (להלן - ענין י.ת.ב); עע"ם 8610/03 אמנון מסילות מעלות את מרכז שוש סלע נ' המועצה המקומית מג'אר, פד"י נח(6) 755, 764 ....מבחינה זו, העדפת עקרון השוויון על-פני האינטרס הכלכלי המיידי של בעל המכרז תורמת, בטווח הארוך, גם לקידום האינטרס שלו עצמו (ענין י.ת.ב, שם, בעמ' 907; בג"צ 173/82 מבני פלס חברה הנדסית לבניין ופיתוח בע"מ נ' עיריית נהריה, פד"י לו(2) 472, 476 (1982)).....עקרון השוויון בדיני המכרזים הוא רחב, ומתפרש על כל תנאי המכרז שיש לקיימם בשוויוניות בידי כל המתחרים... בלא שמירה על כללי השוויון במכרזים במובנים האמורים, לא תיתכן תחרות הוגנת במכרז (עע"ם 4150/03 ניו-אפליקום מוצרי תוכנה (אפ.סי.טי) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון, פד"י נח(4) 817, 821 (2004) (להלן - ענין ניו-אפליקום)); פרשת גוזלן, שם, בעמ' 524).