(שם, פסקאות 39-37).
פרשנות תנאי מכרז
29. בעע"מ 5487/06 סופרמאטיק נ' חברת החשמל (פורסם בנבו, 12.4.09) נפסק בין היתר כי:
פירושם של מסמכי המכרז צריך להיעשות על פי פרשנות תכליתית..."הפרשנות התכליתית משתרעת על הפעולות המשפטיות כולן" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה 48 (2001)). אכן, גם בדיני מכרזים עלינו לבצע "בחינה כוללת של לשון המכרז, תנאיו ומטרתו" (עע"ם 7111/03 "יוסף חורי" חברה לעבודות בנין בע"מ נ' מדינת ישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נח(6) 170, 178 ....במסגרת הפרשנות התכליתית יש ל"שלוף" את המשמעות המשפטית מבין מגוון המשמעויות הלשוניות. המשמעות המשפטית היא המשמעות הלשונית המגשימה את התכלית (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ראשון - תורת הפרשנות הכללית 122(תשנ"ב)). מכאן גם ברור מדוע גבול הפרשנות הוא גבול הלשון שהרי המשמעות הלשונית קובעת למעשה את הפוטנציאל הלשוני של הסעיף ורק אחת מבין המשמעויות הלשוניות יכולה לשמש כמשמעות המשפטית של הטקסט.." (שם, פסקה 9) (ר' גם עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית נ' אוניברסיטת באר-שבע (פורסם בנבו, 6.8.12) פסקה 3)).
30. כך גם נפסק בעע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות ואח' נ' משרד הבריאות ואח' (פורסם בנבו, 28.2.11) בין היתר כי:
ככלל, כללי היסוד בפרשנות של טקסט משפטי, אחידים הם לכל טקסט הטומן בחובו נורמה משפטית (עע"מ 2849/07 עיריית תל אביב– יפו נ' אנרגי', סעיף 6 ([פורסם בנבו], 8.4.09) (להלן: עניין אנרג'י) ראו גם אהרן ברק פרשנות במשפט- חלק ראשון: תורת הפרשנות הכללית 128-127 (להלן: ברק)). בהתאם לכך, כשנדרש בית המשפט לפרשנותם של מסמכי מכרז, יחיל על אלה את כללי הפרשנות התכליתית, והם יפורשו לא רק לאור לשונם, אלא גם על רקע מטרותיהם (ראו למשל עניין סופרמאטיק, סעיף 9; עע"מ 7111/03 "יוסף חורי" חברה לעבודות בניין בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 170, 178 (2004); עע"מ 6352/01 חדשות ישראל (טי.אי.אן.סי) בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נו2) 97, 125 (2001)). במסגרת זאת, "תישלף" מתוך מגוון האפשרויות הלשוניות ש"סובלת" לשון המכרז, המשמעות המשפטית של הטקסט, היא המשמעות המקיימת את תכליותיו. בצד האמור, ברי כי לאופיו הפרטני של טקסט המהווה חלק ממסמכי המכרז, ולהבדלים הנורמטיביים בינו לבין נורמות משפטיות אחרות, יש משמעות בגדר הליך הפרשנות, וזו תוביל לשוני בין השיקולים השונים שבהם יש להתחשב בפרשנות הטקסט, במשקל הניתן לכל אחד מהם ובאיזון ביניהם (ענין אנרג'י, סעיף 6) (שם, פסקה 31).
פרשנות חוזה ככלל
31. קיתונות של דיו נכתבו בסוגיה זו של פרשנות חוזים. להלן תובא בקצרה תמציתם, כפי שנתחדדה בפסיקה. בע"א 8763/15 יואל זיו נ' גספא הנדסה (פורסם בנבו, 4.1.17) נפסק בין היתר כי:
נראה, כי אין בנמצא דימוי הולם לנפתולי סוגיית פרשנות החוזה, שעניינה בא במסגרת ערעור זה, כפרשת הבכורה. שניים מתרוצצים בקרבה - הלשון והנסיבות - האחת מבקשת את בכורתה על זולתה. דומה כי המחלוקת לא תמה; גם כאשר נדמה כי הלשון זוכה בבכורה, הנה מתגלה כי 'הנסיבות' אוחזות בעקב חברתן - ומתחזקת העמדה כי לא על הלשון לבדה יחיה הפרשן. חולף זמן, ומבקש הפרשן לישב בשלווה - להפרידן זו מזו, ואף המחוקק נזקק למלאכה - והנה, 'קופץ' עליו רוגזן של הנסיבות, שוב והמחלוקת מתעוררת - ברכות שמים וארץ ניתנות ללשון החוזה מפי מלומד זה, והאחר כוללן יחד ומצרפן יחדיו (שם, פסקה 28).
ובהמשך:
מן הכלל היסודי לפיו אומד דעת הצדדים עשוי להתפרש מתוך הגיונו הפנימי של ההסכם מסתעפת ההנחה הפרשנית לפיה החוזה משמש מערכת הסכמית אינטגרטיבית, סגורה, שבה כל סעיף וסעיף משמש על - פי תכליתו הכוללת. סעיפי החוזה אינם 'חלקיקים' הנעים בחופשיות בחלל, ובידוע כי על הפרשן להימנע מלבודד הוראה אחת מן המכלול, כפיסת קרקע-ארץ העומדת בפני עצמה; הסעיף החוזי הוא תבנית נוף מולדתו - מהותו קשורה במארג ההסכמי הסובב אותו... על פי כלל זה, יפורש הסעיף הטעון פרשנות על פי הקשרו הקרוב מבחינת ארגון וסידור ההסכם, ככל שיש בכך כדי להגשים את התכלית החוזית (או אחת מן התכליות), ואין בכך כדי להוביל לתוצאה קשה או אבסורדית. אכן, סעיף המצוי בפרק מסוים של ההסכם - יפורש, לעיתים, על פי התכלית הקרובה אליו באותו פרק; מילה שמשמעות רבת אנפין לה, עשויה לקבל את פירושה הנכון על פי ההקשר הקרוב אליה בגוף ההסכם; וכן על זה הדרך - "הקרוב - קרוב קודם" - ככל שתכלית הסעיף עשויה להתפרש מתוך ההקשר הקרוב להוראה החוזית, אין ליתן פרשנות "מרחיקה" העוקרת אותה ממקומה הסדור בחוזה... קיצורם של דברים - למיקומה, ארגונה וסידורה של ההוראה החוזית בתוך המכלול, ישנה חשיבות פרשנית, כחלק מהערכת אומד דעת הצדדים מתוך לשון החוזה ותוכנו... (שם, פסקאות 32-34).
וכך אף נקבע בע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג ואח' (פורסם בנבו, 16.10.17) בין היתר כי:
...אין חולק שהלשון מהווה נקודת מוצא לכל הליך פרשני, ובין היתר נפסק כי כל זמן שלשון החוזה ברורה וחד משמעית וזו מלמדת באופן מפורש מהו אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה (ע"א 643/14 מנהל העיזבון יחזקאל שבו נ' ג'ראיסי, פסקה 9 (27.05.2015); רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' EMI MUSIC PUBLISHING LTD, פסקה 19 (22.07.2014)). ברוח זו קובע סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק משנת 2011) (להלן: חוק החוזים): "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו..(שם, פסקה 12).
דיון והכרעה
32. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שבאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.
33. אכן ועל כך סבורני שאין (באמת) חולק, בשלב מסויים ניתנה הסכמה מצד המדינה לתשלום התייקרויות בסך של כ-1.1 מיליון ₪ וזאת לאחר קבלת עמדת CPM ופארטו. באותה עת התובעת היתה בדיעה כי מגיע לה סך של כ-1.43 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, ולאורה של מחלוקת זו התשלום בסופו של יום לא בוצע. לאחר בחינה נוספת, מאוחרת ועצמאית מצד רשות הפיתוח הגיעה היא לכלל מסקנה שכלל לא מגיע לתובעת תשלום בגין התייקרויות בהתאם להוראות החוזה, ומכאן המחלוקת מושא התובענה. משזו מסקנת בית המשפט לא נמצא מקום לדון במשמעות המילים "...נכון להרגע אין חתימה על חשבון במחוז" במכתב משנת 2012 (ר' נספח א לתצהיר סטלה ליטבק; עדות מנהל התובעת בעמוד 31 שורות 25-18 ; עדות ליטבק בעמוד 151 שורות 23-8).
34. בעניין זה אישר מנהל התובעת כי גורמים שונים ב-CPM ניסו במהלך השנים להביא את המחלוקת בינו לבין המדינה לידי סיום (עמוד 34, שורות 24–32), והוא נשאל כדלקמן:
ש: למה לפי איך שאתה רואה את הדברים לא קיבלת את הכסף של ההתייקרויות?
ת: כי הם לא רצו לשלם.
ש: מי זה הם?
ת: מהמדינה.
ש: למה המדינה לא רוצה לשלם לך?
ת: לא יודע. התחכמות של איזו מישהי בסוף, לא יודע להגיד. אני גם יכול להגיד לך למה. אושר ה-1,437,000 שקל. אחרי ארבע שנים פתאום אושר 1,107,000 שקל (עמוד 35, שורות 5–11).
ובהמשך:
מינהלת הבדואים שלחו מכתב ואמרו וגם אליך, אנחנו מוכנים לשלם 1,103,000 שקל. שלחתם לי את המכתב, אריה תקשיב, הם מוכנים כבר לשלם אבל הסכום הוא 1,103,000 שקל. אמרתי, למה, יש את הסכום שאתם ביקשתם? אני ביקשתי 1,600,000 שקל, אתם ביקשתם 1,400,000 שקל. תעשו פגישה איתם, כתבתי בפירוש במכתב, הנה הוא פה שלעשות פגישה עם מי שצריך. נסביר לו את הטעות כי זו טעות שהיא נקודתית. נסביר לו את הטעות, והוא יגיע ל-1,400,000 שקל וישלם עם כל מה שצריך עם הפרשי הצמדה וכל מה שצריך לשלם על השש שנים שהיה אז. אמרתם, ככה? אחרי ארבע ימים. אמרתי, עושים פגישה. קבעתם את הפגישה.
35. כן ראו בקצרה עדות מנהל הרשות לפיתוח בנושא זה דלהלן:
ש: תסכים איתי שהנתון שהובא לך שישנה הסכמה של CPM, של פארטו ושל התובעת שמגיע 1,400,000 שקל. אני קורא לזה 1,400,000 שקל בלי להיכנס למספרים.
כב' השופט: זה היה 1,600,000 שקל, 1,400,000 שקל, זה בסדר.
עו"ד סגל: של 1,400,000 שקל, נכון? אמרו לך את זה שישנה הסכמה בעיקרון וצריך לשלם את זה?
ת: היה איזה שהוא סכום שהייתה עליו הסכמה.
ש: אתה זוכר אותו?
ת: משהו כמו 1,700,000 שקל שכלל התייקרויות של 1,000,000 שקל או משהו כזה.
ש: כלומר אם מורידים את ה-499,000 שקל של המקדמה, זה בערך יוצא 1,400,000 שקל?
ת: לא. 1,100,000 שקל בערך.
ש: ה-1,100,000 שקל אתם הסכמתם לשלם, נכון?
[...]
העד: כבר בתחילת החקירה אני אמרתי שאני מכיר שיש חשבון שכבר אישרנו אותו. הוא היה צריך רק לחתום עליו, על היעדר תביעות.
כב' השופט: על איזה סכום?
העד: זה היה בערך כולל של 1,100,000 שקל של התייקרויות (עמוד 54, שורות 19–32; עמוד 55, שורות 10–20).
וכן:
כב' השופט: אתם לא אישרתם 1,100,000 שקל באיזה שהוא שלב?
העד: אישרנו כן. עמדנו לקבל את זה. לקחנו את אותו חשבון שהיה והעברנו אותו בהתאם לכל האישורים של CPM ושל פארטו. זה מה שנאמר. יכול להיות שאולי יש פה שגיאה בניסוח הראשוני.
כב' השופט: אבל אתם אישרתם חשבון של 1,100,000 שקל.
העד: בערך כ-1,100,000 שקל בהתייקרויות.
כב' השופט: כן. אז זה אושר על ידכם ה-1,100,000 שקל?
העד: שוב, זה היה לפני שאנחנו נכנסו כניסה פנימה לתוך המחלוקת.
כב' השופט: הבנתי.
[...]
כב' השופט: לא, אני מדבר על ה-1,100,000 שקל כי אמרת שאישרתם את זה. אז אתה רוצה להגיד לי שאישרתם את זה לפני שנכנסתם למחלוקת?
העד: כן. הגיע חשבון בתקופת החפיפה. הגיע חשבון מלכתחילה עם סכום מסוים שאנחנו רצינו לשלם אותו " (עמוד 62, שורות 24–32; עמוד 63, שורות 4–9).
ובהמשך:
ת: ...ואני אגיד עוד פעם, החשבון הזה כמעט היה צריך להיות משולם. אבל משום מה המחלוקת בין CPM ופארטו אני חושב יחד עם הקבלן כי כנראה מגיע לו סכום יותר ש-CPM גם לא הייתה מוכנה לשלם אותו. בא והביא את הקבלן לכאן ופתחנו את החוזה. יכול להיות שאם לא היינו פותחים את החוזה עוד פעם ומסתכלים עליו, ואומרים, חבר'ה המחלוקת הזאת, יכול להיות שלמדתי בדיון פה שזה בין 1,100,000 שקל ל-1,400,000 שקל, המספרים האלה השונים אולי זה מה ששמעתי עכשיו בדיון. יכול להיות שלא היינו מגיעים לפה. יכול להיות שזה היה משולם. המדינה הייתה משלמת. אף אחד לא היה יודע, אף אחד לא היה חושב על הדברים האלה כי זה היה עובר. כי בדרך כלל ככה זה צריך להיות, החברה המנהלת אמורה להגיש. אנחנו סומכים על היושר שלה. הבקרה אמורה לבדוק. אנחנו סומכים על היושר, ונעשו דברים אולי בתום לב. אבל אין מצב שהמדינה לא אמורה לשלם אלא אם כן תגיע, ואני אמרתי את זה גם קודם. אם תגיע למסקנה ששולם החשבון בטעות...(עמוד 74, שורות 12–26).
(ר' גם עדות סטלה ליטבק בעמוד 141, שורות 6–23).
נוכח המפורט מעלה לא ניתן לגרוס, כפי שאכן אף לא נטען על ידי התובעת, כי הרשות לפיתוח מחוייבת בתשלום הסך של 1.1 מיליון ₪, לפי שבקשר להסכמתה זו של הרשות ("הצעת המדינה") לא ניתנה הסכמת התובעת ("קיבול") ולא התקיימו לגביה בפועל, מפגש רצונות וגמירת דעת.
36. לאחר בחינת כלל העדויות והתיעוד שבא בפניי, באתי לכלל מסקנה כי סוגיית זכאות התובעת לתשלום התייקרויות, לא הייתה בעיני נציגי CPM ופארטו חפה מספקות משמעותיים, כבר מלכתחילה ועוד בטרם העבירו את חשבון ההתייקרויות למדינה, ויפורט בעניין זה כדלקמן:
א. בורי רוזין (להלן: "רוזין") העיד כי נושא ההתייקרויות בנוגע לפרויקט רהט 5 עלה בסוף חודש אפריל – "לקראת סוף הפרויקט", והוא אישר כי "במסגרת החשבון הזה הסופי (מס' 21 – ד"ח) אריה הגיש את ההתייקרויות" (עמוד 102, שורות 15–18; עמוד 103, שורה 8).
ב. רוזין העיד כי "העניין של ההתייקרויות בגלל שפה כמו שאמרת הוא לא חדש משמעי (צריך להיות: חד-משמעי – ד"ח)" (עמוד 118 שורה 16).
הוא נשאל האם כשקיבל את דרישת התובעת בסעיף ההתייקרויות הוא חשב שהוא כלול בחוזה או לא כלול, והשיב: "אז כמו שגם אמרתי בתצהיר, זה לא היה חד משמעי. לכן לא קיבלתי את ההחלטה אני אלא ישבנו עם חברת הבקרה, ודנו בנושא הזה, וגובשה החלטה שכביכול מגיע פה ההתייקרות" (עמוד 120, שורות 24–30) (ר' גם סעיף 20גIII לתצהיר עדותו).
ובהמשך:
לא. זה לא המסקנה שלנו. המסקנה הייתה לדעתי שאין פה, החוזה לא חד משמעי כביכול. ככה זה היה נראה לנו. ולכן ראינו לנכון שחד משמעית זה לא מגיע לקבלן, אז בטח לא היינו באים וממליצים לרשות ללכת, לגמור את זה בצורת פשרה (עמוד 122, שורות 25–27).
ג. רוזין אף העיד כי "כשהתקבלה ההחלטה העקרונית של הבקר לאשר את ההתייקרויות הלכנו וחישבנו את ההתייקרויות" (עמוד 124, שורות 12–13).
ד. בעניין זה העידה סטלה ליטבק:
ש: ...האם ידוע לך שבהסכם שבין CPM לבין הקבלן כתוב היה בנספח השינויים לגבי סעיף 62.1 להסכם המדף כתוב "לא ישולמו התייקרויות". האם ידוע לך כזה דבר?
ת: אני לא יודעת מה זה נספח השינויים. אני יודעת שבחוזה היה כתוב שאין התייקרויות.
ש: עכשיו את העובדה הזאת שבהסכם עם הקבלן עם התובעת אין התייקרויות, את ידעת את זה לפני שאישרתם את סעיף ההתייקרויות או אחריו?
ת: לפני. מלכתחילה אני ידעתי שזה הסכם בלי התייקרויות (עמוד 145, שורות 12 – 19).
ובהמשך:
ת: אני לא אקח על עצמי להגיד, אפילו לא יודעת מה להגיד לך, כן או לא. זה לא חד משמעי. אם זה היה חד משמעי, לא היו דנים על זה שנתיים. אז כנראה שזה היה לא חד משמעי.
ש: זה בעיניים שלך, אבל את אמרת שאת ידעת מההתחלה שלא משלמים התייקרויות.
ת: אני יודעת לקרוא את הטקסט הישן. כתוב "ללא התייקרות". זה מה שאני מבינה. את כל מה שמעבר לזה הוא מסתתר בין השורות של החוזה, ואפשר לפרש אחרת, לא עליי (עמוד 153, שורות 8–15).