(ראו גם עדותה בעמוד 145, שורות 29–31; עמוד 146, שורות 1–7 ותשובתה בעמוד 152, שורה 10 – "אני גם למדתי מההסכם שלא מגיעה התייקרות").
37. רוזין נשאל מה לא היה ברור בחוזה, אם כתוב בו שמחירי החוזה הם ללא הצמדה, קרי ללא התייקרות, אז איפה בכלל הייתה המחלוקת. תשובתו "אני כרגע לא יודע לענות לך על השאלה הספציפית הזאת.
יאמר כבר כעת כי מצאתי תשובתו של רוזין לשאלה מהותית זו ,כמתחמקת ובלתי מספקת.
בהמשך:
ש: אבל זאת השאלה הכי חשובה פה.
ת: על השאלה החשובה הזאת אני אומר, את ההחלטה הזאת התקבלה ביחד עם חברת הבקרה, ולכן כשישבנו ודנו על זה באותה תקופה זה כן היה התייקרות" (עמוד 126, שורות 1–5).
ובהמשך:
זה לא בניגוד להסכם. אז ישבנו באותה תקופה, וכן החלטנו. הייתה גם עליה מאוד משמעותית של המחירים באותה תקופה. ישבנו עם חברת הבקרה, ולכן התקבלה החלטה. לא באתי ועשיתי את החשבון ושלחתי אותו לחברת הבקרה" (עמוד 126 שורות 17-15).
(והשווו דבריו לעיל לעדות סטלה ליטבק בסעיף 36ד לעיל).
הוצג לרוזין שיכול ובבסיס ההמלצה שלהם לתשלום בגין התייקרויות עמד רצון שהתובעת לא תפסיד ורצון לשמור עמה על יחסים טובים, בתחילה ענה "מה השאלה?", לאחר שהוצגה בפניו השאלה בשנית השיב "עוד מעט תגידי שאני קיבלתי שוחד" ומשהובהר כי לא מדובר כי נהג שלא ביושר השיב "אם הייתי משוכנע במאה אחוז שלקבלן לא מגיע התייקרויות, הייתי עוצר אותו שם, והייתי אומר, לא מגיע לו התייקרויות" (ר' בהרחבה עמוד 126 שורות 16–32 ועמוד 127 שורות 1–14).
38. רקע הדברים והסיטואציה בה נתקבלה ההחלטה על ידי CPM ופארטו, להמליץ על תשלום התייקרויות לתובעת, נלמדים גם מדברי ב"כ התובעת בסיכומיו, לפיהם בין היתר:
תבוא חברתי ותגיד - מטעויות לא נבנים. יכול להיות אדוני, אבל כשבאים ואומרים שישנו עניין של פרשנות של חוזה, מסתכלים גם אדוני מה הצדדים התכוונו ואיך הצדדים מצאו לפרש אותו, ורואים אדוני מהפרשנות של הצדדים, מחברי ומפרטו עצמו ומכולם שהכוונה היא כזאת שכן תשולמנה התייקרויות בגללה נסיבות שהיו ועל כך אדוני, חברי מאשר בתצהירו של בורי, שהיו שם בעיות, היו התייקרויות, היה מצב של עלויות במחירי אספלט ודלק וכדומה, היה קטסטרופה. גם בית המשפט יודע לפי השנים, שהיינו בתקופת אינפלציה. אז מה באים ואומרים? רואים הצדדים את זה, מסכימים שמגיע, שזאת כוונת המשורר נקרא לזה בעברית, אבל עכשיו יש לנו פתאום פרקליטות שבאה ויש לה פרשנות משלה שאף אחד לא טען אותה (עמוד 162, שורות 10–19).
39. לעניין זה ראו גם דברי ב"כ CPM בסיכומיו, לפיהם בין היתר "יושב מר בורי רוזין ונציג פרטו ונציג בקר שדה בפניהם יש את הדרישה של מר אריה ארז, הם רואים את ההסכם, הם רואים את הדרישה של אריה ארז, הם מבינים שהחוזה הוא לא חוזה אופטימלי, הם מבינים שיש איזשהו קושי פרשני בחוזה הזה. על כך אין מחלוקת. ז"א אם לא היה קושי פרשני בהסכם זה, אני מתאר לעצמי שכבודו כבר היה אומר למר סגל - אדוני, ההסכם ברור מאליו, אין פה שום קושי, לכו הביתה. או שהיה אומר לנו אותם דברים. יש כאן קושי פרשני" (עמוד 197, שורות 19–25).
40. בסופו של יום ולאחר התרשמות מכלל העדויות שנשמעו והמסמכים שהונחו בפני, באתי לכלל מסקנה שאין מקום, בגדרי ההכרעה מושא פסק-דין זה, לייחס משקל פרשני (או אחר) לעמדת CPM ופארטו. סבורני כי עמדתם/המלצתם לתשלום תוספת התייקרויות לתובעת נבעה ראש וראשונה מרצונם לסייע לה לנוכח עליות המחירים השונות שאירעו בתקופת העבודה, וזאת בהתעלם מהוראותיו של החוזה ובניגוד לקבוע בו (ר' למשל סעיף 20ג לתצהיר עדותו של רוזין). רצון לסייע לחוד וחובה משפטית-חוזית לחוד. כאן סבורני כי נתערבבו לחברות הניהול והבקרה השיקולים והיוצרות (ר' גם סעיפים 46 ו-69 להלן; עמדת CPM בהליך זה כמובא אף בסיכומי בא כוחה בעמוד 202 שורות 18-33).
לגופה של מחלוקת –פרשנות החוזה
41. כפי שנקבע בפרשת סופרמאטיק לעיל, "במסגרת הפרשנות התכליתית יש ל"שלוף" את המשמעות המשפטית מבין מגוון המשמעויות הלשוניות. המשמעות המשפטית היא המשמעות הלשונית המגשימה את התכלית ...מכאן גם ברור מדוע גבול הפרשנות הוא גבול הלשון שהרי המשמעות הלשונית קובעת למעשה את הפוטנציאל הלשוני של הסעיף ורק אחת מבין המשמעויות הלשוניות יכולה לשמש כמשמעות המשפטית של הטקסט....יש לברר, אפוא, תחילה, מהו "מתחם האפשרויות הלשוניות" הטמונות בלשונו של הטקסט המתפרש" (שם, פסקאות 10-9).
42. ב"כ התובעת בסיכומיו טען בין היתר כי סעיף 59 רבתי לחוזה המדף הוא הסעיף שדן בחשבונות ביניים בלבד. לשיטתו הוא לא דן בחשבון הסופי, אלו שתי פעולות נפרדות עפ"י חוזה המדף. לדבריו סעיף 41 מתייחס אך ורק ל-62.1 ולא לכל שאר סעיפי 62 (ר' בהרחבה בעמוד 156, שורות 5–8 ו־14–20 ; עמוד 157, שורות 3–7).
43. עוד טען ב"כ התובעת בין היתר כי " מה אומר לנו 62.2 אדוני? "מוסכם במפורש כי לא יחול שינוי כלשהו בסך חוזה", וזה נכון, "אלא בהתאם לסעיף קטן 3". כלומר הם אומרים - לא יהיה שינוי במחירי החוזה, אלא בהתאם לסעיף קטן 3.
סעיף קטן 3 שוב פעם מחולק לסעיפי משנה ואומר באיזה תנאים ישולם. אנחנו נופלים אדוני לקטגוריה של 1.4, על זה אין חילוקי דעות, היינו מעל 18 חודש, אנחנו נופלים לשם.
כלומר אדוני מה קרה? אם מישהו היה רוצה לבוא ולהגיד - אין התייקרויות ולא חשוב באיזה נסיבות, מה רע היה וקשה יותר לבוא ולהגיד - בוא, תבטל גם את 2, 3. למה לא ביטלת? עצם העובדה שזה לא בוטל, מצביע על כך שהיתה כוונה שזה יחול " (עמוד 157, שורות 24–34; עמוד 158, שורות 1–7) ( ר' גם טיעונו בעמוד 157, שורות 24–34; עמוד 158, שורות 1–7).
44. בהתייחס לסעיף 9 לכתב הגנת הרשות לפיתוח, ציין ב"כ התובעת בין היתר: "מדובר כאן שלא ישולם התייקרויות. זה לא אופן תשלום. סעיף 62.3 לא מדבר על מקור התשלום או על אופי תשלום. הוא אומר – ישולם התייקרויות או לא ישולם התייקרויות [...] אנחנו טוענים אדוני משלא נמחק סעיף 62.2, הרי השכר המגיע הינו בתנאי שמתקיים אחד מהתנאים של 62.3, כפי שראינו. חייב להתקיים. לא מתקיים - לא תקבל" (עמוד 160, שורות 11–26).
45. ב"כ הרשות לפיתוח טענה בסיכומיה בין היתר ובתמצית כי הפרשנות שמציעה התובעת, לפיה בהתאם לחוזה היא זכאית לתשלום בגין התייקרויות זו "פרשנות שלא יכולה להחזיק מים. כתוב בסעיף 41 לחוזה שלו עם CPM: "העבודה במחירים קבועים ללא כל הצמדה". איך שלא נהפוך את זה, בוטל הסעיף הזה, לא בוטל הסעיף הזה, בוטל, לא בוטל, זאת היתה המשמעות האמיתית" (עמוד 174, שורות 19–22).
46. ב"כ CPM טען בסיכומיו בין היתר כי העוגן הלשוני הוא שתי הוראות חוזיות שמצויות בהסכם, בסעיף 37 ובסעיף 41 לחוזה, שבהן כתוב 'ברחל בתך הקטנה' כי לא ישולמו התייקרויות. לדבריו, "את ההוראות העוגן הטקסטואליות בהסכם על כך שלא ישולמו התייקרויות, הן הוראות בולטות, מפורשות, חד משמעיות שאין לי ספק שמר אריה ארז ראה אותן, קרא אותן, הבין אותן. [...] אז לעניות דעתי הפרשנות הנכונה יותר של ההסכם, היא כי לא צריך לשלם פה התייקרויות כי זה מה שכתוב בהסכם בצורה הכי מפורשת שלו" (עמוד 202, שורות 18–33).
כן הפנה ב"כ CPM את בית המשפט לסעיף 25 לחוק החוזים, בו נאמר בין היתר כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שעולה מלשון החוזה ויש לפרש את הכתוב והחתום ככזה הממצה את הסכמות הצדדים (עמוד 203, שורות 1–17) (ר' גם ת"א (תל אביב) 17421-09-10 אריה ארז בנין תשתיות נ' מקיף פיתוח ותשתית ומדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.5.15); מוצג נת/2).
47. יודגש, כי אין מחלוקת ולא נטען על ידי התובעת, כי חוזה המדף אינו חלק ממסמכי המכרז (ר' סעיף 24 לעיל). התובעת אף הסכימה כי "הוראות נספח זה (החוזה –ד"ח) באות להוסיף על הוראות חוזה המדף ו/או להחליף את חלקן ובכל מקרה גוברות הוראות נספח זה על האמור בחוזה המדף".
48. הוראות החוזה שבמוקד הדיון:
א. סעיף 37 קובע בין היתר:
לסעיף 59(1) לחוזה המדף:
[...]
- תיקון לסעיף 59(1)ג לא תשלום (צ"ל: לא תשולם – ד"ח) כל התייקרות למחירי החוזה...
ב. סעיף 41 קובע כדלקמן:
לסעיף 62(1) לחוזה המדף:
העבודה במחירים קבועים ללא כל הצמדה.
49. מנהל התובעת ציין כזכור כי "התייקרויות זה הצמדות" (עמוד 40, שורות 19–20).
רוזין נשאל על ידי בית המשפט האם הוא מסכים שעצם ההגדרה "ללא הצמדה" הכוונה היא שלא משולמת התייקרות, תשובתו: "ללא הצמדה זה ללא התייקרות" (עמוד 125, שורות 29–31).
(ר' גם עדותה של טטיאנה רזניקוב בעמוד 93, שורות 7–12).
50. מנהל התובעת אישר בחקירתו הנגדית כי לעניין אי־תשלום ההתייקרויות הוא ראה שבוטלו סעיפים ולמרות זאת חתם על החוזה. לדבריו "בוטלו סעיפים, זה נכון וצריך לשלם התייקרויות. הסעיפים שבוטלו עדיין אומרים שצריך לשלם התייקרויות [...] זאת הבנת הנקרא שלי, שלך, של כולנו. זאת הבנת הנקרא" (עמוד 15, שורות 12–22). עוד טען מנהל התובעת כי "הסעיפים שיש מחדדים את זה שיש התייקרויות. מחדדים את זה בפירוש. מה שרציתם לבטל, ביטלתם, ומה שרציתם להשאיר, השארתם. זה אתם כתבתם את החוזה, לא אני. גם את הביטולים" (עמוד 15, שורות 30–31; עמוד 16, שורות 1–7) (ר' גם ה"הואיל" האחרון בחוזה מתחם 5 , עמוד 19; טיעון ב"כ הרשות לפיתוח בעמוד 182, שורות 2–5).
51. סעיף 37 לחוזה, המפנה לסעיף 59(1)(ג) לחוזה המדף, קובע בלשון ברורה כי לא תשולם כל התייקרות למחירי החוזה. הכותרת שמעל סעיף 59 לחוזה המדף מדברת על "תשלומי ביניים". סעיף 59(1) קובע כי אחת לחודש יגיש הקבלן למפקח חשבון שיפורטו בו - "(ג) ההתייקרות המגיעה בגין שינוי בתנודות במדד כמוגדר בסעיף 62(3)(א) לתנאי החוזה".
52. סעיף 41 לחוזה, המפנה לסעיף 62(1) לחוזה המדף, קובע בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי "העבודה במחירים קבועים ללא כל הצמדה". הכותרת שמעל סעיף 62 לחוזה המדף מדברת על "תנודות במחירי החומרים ובערך העבודה". בסעיף 62(1) נאמר בין היתר "בחוזה זה – "מדד" – מדד מחירי תשומות הבנייה למגורים כפי שמתפרסם בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה... "חודש בסיסי"... "תנודות במדד" – ההפרש שבין המדד בחודש הבסיסי לבין המדד בחודש בו בוצעה העבודה, או המדדים בהם בוצעה העבודה, עבורה זכאי הקבלן לתשלום ביניים לפי סעיף 59 בתנאי החוזה".
53. ס"ק א בסעיף 59(1) לחוזה המדף עוסק בהגשת חשבון מטעם התובעת בקשר ל"ערכו של חלק המבנה שבוצע מיום התחלת ביצוע המבנה עד למועד אליו מתייחס החשבון...".ס"ק ב מתייחס להגשת חשבון אחת לחודש בקשר עם "ערכם של החומרים המצויים במקום המבנה לשם ביצוע המבנה" בהתאם לסעיף 36 בתנאי החוזה. עולה אם כן, כי סעיפים קטנים אלו אינם עוסקים כלל ועיקר בסוגיית ההתייקרויות, להבדיל מס"ק ג שעניינו, כאמור, בהתייקרויות כמוגדר בסעיף 62(3)(א) בחוזה המדף.
54. מכוח הוראת סעיף 37 לחוזה נקבע ביחס לסעיף 59(1)(ג) בחוזה המדף, כי לא תשולם כל התייקרות למחירי החוזה. סעיף זה הינו חד־משמעי וברור בתוכנו. הוא קובע כי לא יתווספו כל התייקרויות למחירי החוזה ובקשר עם סעיף 62(3)(א) לחוזה המדף. דהיינו, ביטול תוספת ההתייקרויות המוגדרת בסעיף 59(1)(ג) בחוזה המדף גם גוררת עמה מניה וביה ומבטלת כל אפשרות לדרוש התייקרויות, כמפורט ובהתאם לסעיף 62(3)(א) על כל סעיפי המשנה שבו.
55. סעיף 41 לחוזה קובע מפורשות ביחס לסעיף 62(1) לחוזה המדף כי העבודה תהא "במחירים קבועים ללא כל הצמדה". ראוי לזכור כי סעיף 62(1) לחוזה המדף פותח באלו המילים: "בחוזה זה". משמעות לשון הדברים היא כי בחוזה זה – בחוזה המדף – העבודה היא במחיר קבוע ולא יתווספו לה כל הצמדות – התייקרויות.
56. עוד יודגש כי הכותרת הבאה לפני סעיף 62 בחוזה המדף היא, כאמור, "תנודות במחירי החומרים ובערך העבודה". משקובע סעיף 37 לחוזה ביחס לסעיף 62(3)(א) לחוזה המדף, כי לא יתווספו כל התייקרויות למחירי החוזה, וכך גם קובע סעיף 41 לחוזה ביחס לסעיף 61(1) לחוזה המדף, כי העבודה היא במחירים קבועים וללא הצמדה, הרי שהמסקנה המתבקשת מלשונו הברורה של החוזה היא, כי לקבלן לא ישולמו,במסגרת החוזה, תוספות כלשהן בגין "תנודות במחירי החומרים ובערך העבודה".
57. לכאורה, יכול ודרך המלך מבחינה ניסוחית–לשונית הייתה לקבוע מפורשות כי הוראות סעיפים 62(2) ו־62(3) לחוזה המדף אף הן מבוטלות, ולא להסתפק בביטול סעיפים 59(1) ו־62(1) בחוזה המדף, על דרך ההפניה מסעיפים 37 ו־41 לחוזה, בהתאמה. ברם אולם, גם אם נקבל טענה זו עדיין לשונו של ההסכם ופרשנותו נוכח ביטולם של שני הסעיפים הנ"ל (59(1) ו־62(1)), מובילה בבטחה למסקנה, כי בגדרו של החוזה מושא התובענה (נספח 1) נקבע ברורות והוסכם כי לא משולמות התייקרויות.
58. לא למותר לציין כי על פי החוזה, שהוראותיו כמוסכם עדיפות על הוראות חוזה המדף, למדים אנו מפורשות כי "לא תשולם כל התייקרות למחירי החוזה" (סעיף 37) וכן כי "העבודה במחירים קבועים ללא כל הצמדה" (סעיף 41). דהיינו, לשונו של החוזה "העדיף במעמדו" ברורה וחד־משמעית ומכוחה עולה כי בהתאם לחוזה שבמחלוקת לא משולמות התייקרויות – הצמדות.
59. מצאתי כי מסקנתי לעיל מתבקשת מפירוש הוראות החוזה לפרטיהן וכמכלול והיא נובעת מלשונו של החוזה, מחיבור חוליות פרטי ההסדר החוזי, מהן ניתן ללמוד ולהסיק על אומד דעתם של הצדדים ועל "המהות האינטגרטיבית של המארג החוזי" (ר' ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (פורסם בנבו, 1.9.05), פיסקה 8; ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פד"י נ(1) 562, 567).
חוזה מתחם 3 (מוצג ת/1)
60. הצדדים ניסו איש–איש כמיטב יכולתו לעשות שימוש בחוזה מתחם 3 (רהט דרום) כתנא דמסייע לפרשנות המוצעת על ידם.