הטענות המקדמיות
31. לאור המסקנה אליה הגעתי לגופו של עניין, לא מצאתי מקום לדון בטענות המקדמיות שהעלו הנתבעות:
א. הרחבת חזית אסורה והעלאת טענות עובדתיות בסיכומי התובעים, שאין להן תימוכין בחומר הראיות.
ב. העדר יריבות עם הנתבעת 2, היא חברת הניהול שכלל אינה צד להסכמי המכר ולכאורה אין לה חלק בסכסוך "הקנייני" (כהגדרת התובעים עצמם).
ג. העדר יריבות עם התובעים שלא רכשו את דירותיהם ישירות מהנתבעת 1 ולא התקשרו עמה בהסכמי מכר (כאמור, מדובר במרבית התובעים שנותרו בתביעה).
ד. התיישנות תביעתם של עשרה מהתובעים, שלטענת הנתבעות רכשו את דירתם מהנתבעת 1 למעלה משבע שנים טרם הגשת תביעתם או רכשו את דירתם מצד ג', אשר רכש את דירתו מהנתבעת 1 למעלה משבע שנים טרם הגשת התביעה.
ה. מניעות, השתק ושיהוי.
ו. הטענה כי הקפיטריה אינה פעילה עוד.
32. עוד יש לציין כי בכתב-התביעה (כמו גם בחלק מתצהירי התובעים) נכללו טענות שונות, שניתן לקבצן תחת הטענה כי מכוח התב"ע החלה במקום, כמו גם מכוח הסכם המכר ומצגי הנתבעות, האחרונות מנועות מלקיים פעילות עסקית בפרויקט בכלל, ובקומות המרתף בפרט. ברם, כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים הפלוגתא היחידה שנותרה בפניי בתיק זה עסקה בשאלה הקניינית של הגדרת הרכוש המשותף בפרויקט, ובכך עסקו גם סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי התובעים. למותר אפוא לציין כי באין בפסק-דיני משום קביעה כלשהי בטענה הנ"ל.
סוף דבר
33. התביעה נדחית.
34. התובעים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות הנתבעות בתביעה זו בסך כולל של 100,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
איריס לושי-עבודי