לא זו אף זו, מחומר הראיות עלה, כי התובעת סובלת מבעיות גב עוד משנת 2007 ולפיכך ברי כי אין כל קשר בין מצבה הרפואי של התובעת לתנאי עבודתה במסעדה. בעדותה בבית הדין טענה התובעת מחד כי בעייתה הרפואית מגבילה אותה מלבצע עבודה פיזית ומאז היא לא עובדת בעבודה שהיא בעמידה (עמ' 5, ש' 1-2) ומנגד העידה, כי הבעיה שלה לא מגבילה אותה בחיי היום יום (עמ' 5, ש' 23) והיא אף לא הגבילה אותה מביצוע קפיצת בנג'י בשנת 2014 (עמ' 5, ש' 31-32).
52. התובעת אף לא הוכיחה כי פנתה לנתבעות מספר פעמים לאורך תקופת עבודתה בדרישה להצבת כיסא בעמדת המארחת. מהראיות שהוצגו בפנינו עלה, כי התובעת פנתה לנתבעות בכתב בחודש אוקטובר 2016, כשנתיים לאחר שהחלה את עבודתה כמארחת. אמנם מפנייתה של התובעת לנתבעות מיום 6.10.16 עולה כי התובעת פנתה מספר פעמים לנתבעות עוד קודם לכן אולם אין כל אינדיקציה למועדי הפניה.
53. התרשמנו כי טענותיה של התובעת לפיהן היא נאלצה להמשיך בעבודתה תוך נשיכת שפתיים מתמדת ופחד מאיבוד משרתה, לא הוכחו. נזכיר כאן, כי התובעת היא זו שביקשה לעבוד כמארחת לאחר שביררה את דרישות ותנאי העבודה.
54. לאור האמור לעיל תביעת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה נדחית.
פיצוי בהתאם לחוק
55. כפי שמצאנו לעיל, הנתבעות הפרו את הוראות סעיף 2 לחוק כשנמנעו מהצבת כיסא לישיבה בעמדת המארחת (או למצער בסמוך אליה) במהלך ביצוע העבודה. אנו סבורים, כי אין מדובר בנסיבות מחמירות המצדיקות פסיקת פיצויים במלוא הסכום הקבוע בחוק ובוודאי שלא במדרג הגבוה הקבוע בחוק (מעל 20,000 ₪ ועד 200,000 ₪).
56. במסגרת השיקולים לחומרה, לקחנו בחשבון את העובדה שהנתבעת לא הציבה כיסא עבור המארחות אף לא בסמוך לעמדת המארחת; כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק הן ביחס לתובעת והן ביחס לעובדות האחרות והתקופה הממושכת של ההפרה ביחס לתובעת.
בטעמים לקולא לקחנו בחשבון את מהות עבודתה של התובעת כמארחת וכי מדובר בעבודה אשר עיקרה מתבצע בתנועה מתמדת; העובדה כי הנתבעות לא התעלמו מפניית התובעת אלא השיבו לה במענה מפורט ומנומק; העובדה כי הנתבעות לא שללו כליל את זכות התובעת (כמו גם זכותן של המארחות האחרות בנתבעות) לשבת במהלך יום העבודה וניתנה להן אפשרות לשבת לפני ואחרי שעות הסרוויס ובהפסקות; מתן הפסקות קצרות מעת לעת במהלך הסרוויס; היקף המשרה החלקי של התובעת; כן נתנו דעתנו לעובדה כי התובעת לא הוכיחה את טענתה לכאבים ונזק רפואי שנגרמו עקב תנאי העבודה וכי התובעת היא זו שבחרה לעבוד בעבודות הדורשות עמידה ממושכת וחלק נכבד מהעבודה אינו מתאפשר לביצוע בישיבה; כך גם לא שוכנענו כי התובעת הביאה לידיעת הנתבעות את מגבלותיה הרפואיות. בנוסף לא מצאנו, כי ההפרה בוצעה ביודעין.