פסק דין
לפנינו תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת חוק הזכות לישיבה בעבודה ובתנאים הולמים תשס"ז–2007 (להלן – "החוק").
רקע כללי וההליכים בתיק:
1. התובעת הועסקה אצל הנתבעות מיום 23.3.14 ועד להתפטרותה בחודש 4/2017 במסעדת הרברט סמואל במלון ריץ' קרלטון בתל אביב (להלן - "המסעדה").
2. מיום 23.3.14 ועד ליום 30.9.14 הועסקה התובעת כמלצרית והחל מיום 1.10.14 ועד להתפטרותה הועסקה התובעת בתפקיד מארחת.
3. התובעת עבדה במשרה חלקית בהיקף משתנה ובמקביל למדה לתואר ראשון במשפטים.
4. בתיק התקיימו דיון קדם משפט ביום 7.6.17 ושני דיוני הוכחות בתאריכים 17.9.18 ו-29.10.18. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה וכן הגב' זיו וינשטיין והגב' יובל שני אשר עבדו עם התובעת במסעדה.
מטעם הנתבעות העידו מר יובל פומרנץ, סמנכ"ל משאבי אנוש, גב' נוף עמנואל ששימשה כמנהלת צוות אירוח במסעדה ומנהלת התובעת וכן הגב' עמית כזום, מארחת במסעדה.
טענות התובעת:
5. התובעת טענה כי בתקופת עבודתה הן כמלצרית והן כמארחת נאסר עליה לשבת. בתפקידה כמארחת נאלצה התובעת לעמוד בכניסה למסעדה משך שעות ארוכות ואף נאסר עליה להישען על שולחן המארחת או על הקיר שמאחוריה.
6. התובעת פנתה מספר פעמים לנתבעות והסבירה כי היא סובלת מכאבי גב ומכאבי רגליים ונענתה כי היות ומדובר במסעדה יוקרתית של מלון ברמה של 5 כוכבים אין זה מכובד או הולם כי המארחת תשב וזאת גם אם אין אנשים הממתינים להיכנס למסעדה.
7. לגרסת התובעת, זמן העמידה במשמרת הינו כ–5 שעות ויותר שכן המארחת נדרשת לעמוד בעמדתה גם כאשר אין אורחים הממתינים להיכנס למסעדה ועליה להמשיך בכך גם אחרי שהמטבח נסגר ואחרון הסועדים יצא את המסעדה.
8. המארחת אינה מקבלת הפסקות מסודרות בזמן הסרוויס אלא רק לעיתים ולדקות ספורות ובכל מקרה גם במהלך ההפסקות לא סיפקו הנתבעות מקום ישיבה לעובדי המסעדה לאכילה ולמנוחה. למארחת אין מקום ישיבה למנוחה כלל. לעתים יושבים העובדים בכיסאות מיותרים הנמצאים במסדרון מאחורי המסעדה אם אלו נמצאים ואינם בשימוש.
11. אין כל מניעה אמיתית ופיזית מהצבת כיסא בעמדת המארחת ואין כל מניעה מבחינת תפקיד המארחת לשבת בהפוגות כאשר אין אורחים המגיעים למסעדה או כאשר המסעדה נסגרה אך עדיין יש בה סועדים.
12. לטענת התובעת היא סובלת מבעיה רפואית בגבה והעמידה הממושכת במהלך העבודה גרמה לה להחמרה בכאבי הגב.
13. התובעת ציינה, כי ביום 6.10.16 היא פנתה למנהלת המסעדה בבקשה להצבת כיסא בעמדת המארחת בכניסה למסעדה (נספח ה' לתצהיר התובעת). ביום 26.10.16 השיבה מנהלת ההדרכה, כי בקשתה נדחית בשים לב לכך שמדובר בתפקיד אשר בעת מתן השירות לאורח מחייב עבודה בעמידה וכי בפרק זמן זה מתאפשרות הפסקות מנוחה במסגרתן ניתן לשבת במקומות המיועדים לכך (נספח ו' לתצהיר התובעת).
14. התובעת הוסיפה וטענה, כי מארחות נוספות פנו לנתבעות בבקשה לקבלת כיסא אך גם הן נענו בשלילה.
טענות הנתבעות:
15. הנתבעות מכחישות את טענות התובעת ומציינות כי הן פועלות בהתאם להוראות החוק וההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות מיום 23.10.10 (להלן – "ההסכם הקיבוצי").
16. התובעת עבדה כמלצרית ולאחר מספר חודשים ביקשה לעבור לתפקיד מארחת לאחר שביררה את דרישות ותנאי ההעסקה של המארחת והייתה מודעת לכל דרישות הנתבעות בתפקיד זה. לגרסת הנתבעות, עבודת המארחת מתבצעת חלקה בישיבה וחלקה בעמידה ורק בעת מתן שירות לאורחים (שעות הסרוויס) נדרשת המארחת לעמוד בעמדת הכניסה למסעדה, כאשר העבודה בעמידה מתבצעת למשך 3-4 שעות בלבד וביתר הזמן המארחת מבצעת את עבודתה בישיבה. הנתבעות ציינו, כי שעות הסרוויס הן שעות עמוסות בהן יש תנועה מתמדת של אנשים אל המסעדה והחוצה ממנה ותפקידה של המארחת לעמוד בכניסה, לקבל את האנשים וללוותם אל שולחנם.
17. כאמור לעיל, על תנאי העסקתה של התובעת חלות הוראות ההסכם הקיבוצי על נספחיו. בהתאם לנספח 4 להסכם הקיבוצי קיימת רשימה של תפקידים בהם הותר ביצוע עבודה בעמידה בעת הענקת שירות לאורחים. בין תפקידים אלו ניתן למצוא את תפקיד הצ'קר. למיטב ידיעת הנתבעות, עמדת התאחדות המלונאות היא כי תפקיד המארחת זהה לתפקיד ה"צ'קר" ועל כן הוא מסוג התפקידים בהם תותר ביצוע העבודה בעמידה.
18. הנתבעות מספקות למלצרים מקומות ישיבה מסודרים בסמוך למסעדה וכן באזורים עורפיים ומאפשרות למלצרים ולמארחות לשבת בשעות ובזמנים בהם לא מתבצע שירות ללקוח. המלון דואג למקומות ישיבה הולמים לעובדיו לרבות חדר אוכל והתובעת מיוזמתה ויתרה על האפשרות לאכול בחדר האוכל של המלון.
19. תביעת התובעת הוגשה בחוסר תום לב ויום לאחר שביצעה עבירת משמעת חמורה וידעה כי תזומן לבירור משמעתי. עוד ציינו הנתבעות, כי התובעת מעולם לא הביאה לידיעתן, כי היא סובלת מבעיה רפואית.
המסגרת המשפטית:
20. בסעיף 1 לחוק, "מושב לעבודה" מוגדר כדלקמן:
" 'מושב לעבודה' – מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יכול להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום".
21. סעיפים 2 ו-3 לחוק קובעים:
"2. מעסיק יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
3. בלי לגרוע מהוראות סעיף 2, מעסיק יעמיד לרשות העובדים במקום העבודה כסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין, לישיבה בעת הפסקה בעבודה".
סעיף 6 לחוק קובע:
"חוק זה בא להוסיף על זכותו של עובד מכוח דין, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי חוזה עבודה או נוהג ולא לגרוע ממנה".
22. בע"ע (ארצי) 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ – זואילי, 16.11.2011, הדן בזכות לישיבה ובחוק הזכות לעבודה בישיבה עמדה הנשיאה (בדימוס) כב' השופטת נילי ארד על חובותיו של המעסיק על פי החוק:
"הזכות לעבודה בישיבה מתחייבת מתוקף הערכים החוקתיים של כבוד האדם העובד, האוטונומיה האישית והשמירה על חייו וגופו של האדם באשר הוא אדם. הזכות לישיבה בעבודה נמנית על זכויות המגן הראשוניות של העובד כזכות חוקית, קיומית ומובנת מאליהָּ, הבאה לענות, בין היתר, על צרכיו הפיזיולוגיים-ארגונומיים והבריאותיים של האדם העובד במקום העבודה.
לפי הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה, נדרש המעביד להעמיד לרשות העובד מושבים מתאימים וראויים במקום העבודה באופן שביצוע העבודה יתאפשר בישיבה. בד בבד חובה על המעביד להעמיד לרשות העובד מושבים לשם מנוחה סבירה בעת ההפסקה. לא תישמע טענת הגנה של המעביד כי יצא ידי חובתו במתן אפשרות ישיבה לעובד במהלך עבודתו, בכך שהעמיד לרשותו מקום ישיבה בהפסקה. מדובר בחובות נפרדות החלות על המעביד, אותן עליו למלא כלפי העובד, כל אחת בפני עצמה.
סעיף 2 לחוק מקים חזקה שבדין לפיה, ביצועה הרגיל של כל עבודה מאפשר ישיבה. נטל השכנוע בדבר הפרכת החזקה מוטל על המעביד.
טענת הגנה של המעביד לפיה "ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה" תפורש בצמצום. בתוך כך, יש לדחות גישה פרשנית לפיה חוק הזכות לעבודה בישיבה חל על עובדים "מוחלשים" בלבד. בחינתה של טענת ההגנה של המעביד תיעשה בשים לב לנסיבות המקרה הנדון, באיזון כלל השיקולים הנדרשים לעניין ובהם שיקולים של סבירות, מידתיות והאותנטיות שבטענה; ובחינה לפי אמות מידה אובייקטיביות; לרבות המקום והזמן של ביצוע העבודה. סעיף 3 לחוק מטיל על המעביד חובה סטטוטורית נוספת ומצטברת של חזקה חלוטה בדבר העמדת מקומות מושב לרשות העובדים בהפסקה. חובה זו היא מנדטורית בכל סוג של עבודה במקום העבודה, מבלי שתקום בצידה טענת הגנה למעביד".
23. עוד חל על יחסי העבודה בין הצדדים ההסכם הקיבוצי בו נקבע בנספח 4, בין היתר, כדלקמן:
"1. .....
2. ככלל, המלון יעמיד לרשות העובדים כיסאות העונים על הגדרות החוק.
3. מוסכם כי רק עובדים בתפקידים אשר יצוינו להלן, יהיו מורשים לבצע עבודתם בעמידה בעת הענקת שרות לאורחים. במחלקות בהם נמצאים עובדים אלה, יוצבו כסאות בעמדת העבודה ואם לא ניתן בסמוך לה והעובדים יוכלו לשבת כאשר הדבר מתאפשר מביצוע העבודה. נוסף על כך יוצבו כסאות לישיבה לרווחת העובדים במשרדים העורפיים של המחלקות.
4. המלון מתחייב לאפשר לעובדים לשבת, בזמנים בהם אינם מבצעים בפועל עבודה של מתן שירות, או עבודה הדורשת ניידות במלון או מחוץ למלון, וזאת בכפוף לצורכי העבודה. כמו כן מתחייב המלון לאפשר לעובדים, לשבת בזמני הפסקות המנוחה כקבוע בחוק.
5. .....
6. המלון ימנה את אחד המנהלים להיות ממונה על יישום הוראות החוק וההסכם. העובדים במלון יוכלו לפנות לממונה או לנציג ועד העובדים, בתלונות על אי קיום הוראות החוק וההסכם. הממונה יטפל בכל תלונה שתוגש בדרך שתבטיח את קיום הוראות החוק וההסכם.
7. במקרה של תלונה או אי הסכמה שלא תיפתר במסגרת המלון, יועבר הטיפול לועדה פריטטית כמקובל ומחויב מההסכם הקיבוצי הכללי בין הצדדים. הוועדה הפריטטית תורכב ממזכיר ארצי של עובדי המלונאות בהסתדרות ונציג התאחדות המלונות.
8. התפקידים שבהם תותר ביצוע העבודה בעמידה בהתאם לסעיף 3 לעיל:
8.1 עובדים בקבלה, מודיעין ובלבויס
8.2 מלצרים וברמנים
8.3 טבחים, קונדיטורים ועובדי מטבח
8.4 מאבטחים/קב"טים
8.5 עובדים בנקיון ומשק
8.6 עובדים בבריכה/ספורט ומועדוני בריאות
8.7 עובדים באחזקה
8.8 צ'קרים
8.9 עובדים בצוות בידור
8.10 עובדים בתפקידים נוספים שיאושרו במידת הצורך ע"י התאחדות המלונות וההסתדרות החדשה במשותף"
מן הכלל אל הפרט:
מהות תפקיד המארחת והאם התפקיד חייב עבודה בעמידה בלבד
24. הלכה למעשה אין מחלוקת בין הצדדים באשר למהות תפקידה של התובעת כמארחת, אופי התפקיד ודרישותיו. כעולה מחומר הראיות, תפקידה של המארחת הינו לקבל את פניהם של אורחי המסעדה בפתח הכניסה למסעדה, ללוותם מהכניסה למסעדה אל שולחנם וכן להיפרד לשלום מאורחי המסעדה בעת יציאתם מהמסעדה. בנוסף המארחת אחראית על מענה טלפוני במסעדה וכן על ביצוע שיחות טלפון על מנת לוודא את הגעתם של האורחים למסעדה.
25. לפני פתיחת המסעדה יכולה המארחת לבצע את עבודתה (כגון מענה טלפוני ווידוא הגעה) בישיבה. עם פתיחת דלתות המסעדה נדרשה המארחת לבצע את עבודתה בעמידה. הגב' נוף, עדת הנתבעת, תיארה בעדותה בפנינו את תפקיד המארחת בעת הסרוויס והעידה, כי "בזמן המשמרת כלומר שהסרוויס עצמו מתחיל משמרת בוקר שתיים עשרה וחצי עד שלוש, משמרת ערב, סרוויס התחיל בשש וחצי ועד עשר וחצי. זה הזמן שלמעשה העבודה בעמידה בתנועה, כלומר חלק מהעבודה המארחת צריכה להושיב את האורחים לקבל אותם. ..." (עמ' 21 ש' 33-32;עמ' 22 ש' 1-3). עוד ציינה הגב' נוף, כי במהלך הסרוויס אין בעמדת המארחת כיסא (עמ' 21, ש' 29-32).
26. הגב' כזום, אף היא עדת הנתבעת, העידה באשר לתפקידה של המארחת (עמ' 23, שורות 28-33):
"ש. מה תפקיד של מארחת?
ת. לקבל את פני האורחים, להכניס הזמנות למערכת. בעיקר לתת שירות ללקוח. היא הממשק בין הלקוח לבין המנהל.
ש. ז"א בתפקיד שלה היא נייחת ועומדת באותו מקום כל הזמן?
ת. לא. היא זזה ומטיילת על הפלור, לצורך העברת מידע ושיתוף עם בעיות לקוח, היא לא נשארת בעמדה. כל הזמן בתזוזה. "
אף הגב' כזום העידה, כי בעמדת המארחת אין כיסא (עמ' 23, ש' 14-15).
27. אין חולק כי עבודת המארחת בשעת הסרוויס הינה עבודה דינמית המחייבת בחלקה הארי תנועה מתמדת מעמדת המארחת בכניסה למסעדה, אל המסעדה וחזרה וכי לא ניתן לבצע חלק זה של העבודה בישיבה. כך גם אין מחלוקת, כי מחוץ לשעות הסרוויס יכולה המארחת לבצע את עבודתה בישיבה.
28. אלא, שכאמור לעיל, בשעת הסרוויס המארחת נדרשת בין היתר לשהות בעמדת המארחת בכניסה למסעדה בהמתנה לאורחים, כאשר לטעמנו, חלק זה של העבודה ניתן לבצע בישיבה. הנתבעות אמנם טוענות כי אין זה מכובד לקבל את פני האורחים כאשר המארחת ישובה ולכן התובעת, כמו יתר המארחות שהועסקו בנתבעות נדרשה לעמוד בעמדת הכניסה בשעת הסרוויס גם בעת ההמתנה להגעת האורחים, ברם, עצם ה'מכובדות' הנטענת אין בה כדי להצדיק הימנעות ממתן אפשרות למארחת לשבת בעמדת עבודתה.
29. במסגרת הליך זה אין בית הדין מתיימר לקבוע מסמרות בשאלה האם זה ראוי לקבל את אורחי המסעדה בישיבה אם לאו ודי לנו בקביעה כי במסגרת עבודתה כמארחת יכולה הייתה התובעת לבצע חלק זה של עבודתה בישיבה ולו למספר דקות, בין ליווי לקוחות לשולחנותיהם.
30. לא זו אף זו, גם אם נקבל את טענת הנתבעות כי יש לקבל את פני האורחים בעמידה, מתוך כבוד ונימוס, יש להניח כי גם בשעות הסרוויס קיימים פרקי זמן, גם אם קצרים ומעת לעת, בהם לא מגיעים אורחים אל המסעדה ו/או אורחים לא יוצאים את המסעדה ובפרקי זמן אלו יש לאפשר לתובעת לשבת בעמדת המארחת לצורך מנוחה והתרעננות.
31. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעות המתבססת על ההסכם הקיבוצי. כאמור לעיל, הנתבעות טענו, כי עבודת התובעת הינה למעשה עבודת הצ'קר במלון וכי בהתאם להסכם הקיבוצי בתפקיד זה תותר עבודה בעמידה.
ראשית, טענה זו של הנתבעות לא הוכחה. תפקיד המארחת אינו בין התפקידים המנויים בסעיף 8 לנספח 4 להסכם הקיבוצי. הנתבעות לא הוכיחו ולו לכאורה כי אכן תפקידה של התובעת הוא למעשה תפקיד הצ'קר אליו התכוונו הצדדים להסכם הקיבוצי. כל שטען נציג הנתבעות, מר פומרנץ (סעיף 12 לתצהירו) הוא, כי "למיטב ידיעתי, עמדת התאחדות המלונאות היא כי תפקיד המארחת הוא זהה לתפקיד הצ'קר והמדובר באותו תפקיד". אין די ב'מיטב הידיעה' והיה על הנתבעות לזמן לעדות את נציג התאחדות המלונאות על מנת שימסור עמדתו.
שנית, סעיף 8 כולל פירוט רב של בעלי תפקידים וברי, כי לו הצדדים להסכם היו מבקשים להחיל את הסעיף על תפקיד המארחת, התפקיד היה נרשם באופן ברור.
שלישית, אף אם תפקיד המארחת היה נרשם במפורש כאחד מהתפקידים בהם תותר עבודה בעמידה, ספק בעינינו אם הנתבעות היו פטורות מהצבת כיסא בעמדת המארחת וזאת לנוכח הוראות סעיפים 3 ו-4 לנספח להסכם הקיבוצי והוראת סעיף 6 לחוק לפיה אין בהסכם קיבוצי כדי לגרוע מהוראות החוק.