14. התובעת הוסיפה וטענה, כי מארחות נוספות פנו לנתבעות בבקשה לקבלת כיסא אך גם הן נענו בשלילה.
טענות הנתבעות:
15. הנתבעות מכחישות את טענות התובעת ומציינות כי הן פועלות בהתאם להוראות החוק וההסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות מיום 23.10.10 (להלן – "ההסכם הקיבוצי").
16. התובעת עבדה כמלצרית ולאחר מספר חודשים ביקשה לעבור לתפקיד מארחת לאחר שביררה את דרישות ותנאי ההעסקה של המארחת והייתה מודעת לכל דרישות הנתבעות בתפקיד זה. לגרסת הנתבעות, עבודת המארחת מתבצעת חלקה בישיבה וחלקה בעמידה ורק בעת מתן שירות לאורחים (שעות הסרוויס) נדרשת המארחת לעמוד בעמדת הכניסה למסעדה, כאשר העבודה בעמידה מתבצעת למשך 3-4 שעות בלבד וביתר הזמן המארחת מבצעת את עבודתה בישיבה. הנתבעות ציינו, כי שעות הסרוויס הן שעות עמוסות בהן יש תנועה מתמדת של אנשים אל המסעדה והחוצה ממנה ותפקידה של המארחת לעמוד בכניסה, לקבל את האנשים וללוותם אל שולחנם.
17. כאמור לעיל, על תנאי העסקתה של התובעת חלות הוראות ההסכם הקיבוצי על נספחיו. בהתאם לנספח 4 להסכם הקיבוצי קיימת רשימה של תפקידים בהם הותר ביצוע עבודה בעמידה בעת הענקת שירות לאורחים. בין תפקידים אלו ניתן למצוא את תפקיד הצ'קר. למיטב ידיעת הנתבעות, עמדת התאחדות המלונאות היא כי תפקיד המארחת זהה לתפקיד ה"צ'קר" ועל כן הוא מסוג התפקידים בהם תותר ביצוע העבודה בעמידה.
18. הנתבעות מספקות למלצרים מקומות ישיבה מסודרים בסמוך למסעדה וכן באזורים עורפיים ומאפשרות למלצרים ולמארחות לשבת בשעות ובזמנים בהם לא מתבצע שירות ללקוח. המלון דואג למקומות ישיבה הולמים לעובדיו לרבות חדר אוכל והתובעת מיוזמתה ויתרה על האפשרות לאכול בחדר האוכל של המלון.
19. תביעת התובעת הוגשה בחוסר תום לב ויום לאחר שביצעה עבירת משמעת חמורה וידעה כי תזומן לבירור משמעתי. עוד ציינו הנתבעות, כי התובעת מעולם לא הביאה לידיעתן, כי היא סובלת מבעיה רפואית.
המסגרת המשפטית:
20. בסעיף 1 לחוק, "מושב לעבודה" מוגדר כדלקמן:
" 'מושב לעבודה' – מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יכול להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום".
21. סעיפים 2 ו-3 לחוק קובעים:
"2. מעסיק יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה ולא ימנע מעובד ישיבה במהלך העבודה, אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.