33. אשר לאמות המידה בקביעת שיעור הפיצוי נפסק בעניין זואילי כי קביעת שיעור הפיצוי תיעשה "לאור מהותן של הזכות לעבודה בישיבה והזכות לישיבה בהפסקה, כזכויות חוקיות מוגנות הנגזרות מערכים חוקתיים .. ובשים לב לנסיבות המקרה ...", תוך התחשבות בשיקולים אלה:
"מידת ההפרה וחומרתה. במסגרת זו תילקח בחשבון התנהלות המעביד בהפרת זכויותיו של העובד, כפי שנקבעו בסעיפים 2 ו-3 לחוק, תוך שייבחנו שאלות אלה: האם המעביד התעלם כליל מהוראות החוק; האם המעביד שלל, הלכה ולמעשה, אפשרות ישיבה במהלך ביצוע העבודה, בין לנוכח סוג העבודה או אחרת; האם נשללה זכות העובד לישיבה בהפסקה, שאז תיחשב חומרה יתירה בהפרת הזכות; האם נעשו התאמות במקום העבודה וסביבת העבודה לצורך הבטחת הזכויות המוגנות ואכיפתן, ובכלל זה, מקומות הישיבה שהוקצו לעובדים במהלך ביצוע העבודה ובהפסקה; מספר הכסאות ביחס למספר העובדים במקום העבודה, וביחס לסביבת העבודה; האם הופרו המלצות של מומחים ורופא תעסוקתי בנוגע ליישום ההגנה על הזכויות המוגנות תוך התאמה למקום העבודה, וכל כיוצ"ב; משך ההפרה. האם מדובר בהפרות חוזרות ונשנות כלפי העובד התובע, או כלפי עובדים אחרים; האם ההפרה בוצעה ביודעין ובכוונה תחילה; האם מדובר בהפרה כשיטה הנוהגת אצל אותו מעביד במקום העבודה; האם ההפרה נעשתה למרות התראות מצד העובד התובע, או מצד ארגון העובדים, או אחרת; תום ליבם של הצדדים; האם הופר צו שיפוטי; וכיוצ"ב; מהות הפגיעה בעובד כתוצאה מן ההפרה ונסיבותיו האישיות של העובד כלפיו בוצעה ההפרה, כגון, גילו של העובד, מצב בריאותו, האם מדובר בעובד בעל מוגבלות הנדרש להתאמות מיוחדות למוגבלותו; עובדת בהריון או בטיפולי פוריות וכדומה; השיקול הציבורי ההרתעתי יבוא אף הוא בחשבון השיקולים לקביעת שיעור הפיצוי. במסגרת זו יישקל הצורך בהטמעת המוּדָעוּת לזכויות המוקנות בחוק והדרישה לאכיפתן ויישומן בפועל, וביסוס הנורמה, הלכה למעשה, בקרב העובדים ובקרב המעבידים".
49. כאמור לעיל, מצאנו, כי הנתבעות הפרו את הוראות סעיף 2 לחוק. בנסיבות אלו נבחן מהו הסעד הראוי למקרה זה.
50. במסגרת תביעתה עתרה התובעת לפיצוי כספי בשיעור של 200,000 ₪ בגין הפרת סעיפים 2 ו-3 לחוק ולפיצוי בגין כאבים, סבל ועוגמת נפש בסך של 30,000 ₪ .
פיצוי בגין עגמת נפש כאבים וסבל
51. התובעת טענה כי היא סובלת מבעיה רפואית בגבה וכי העמידה הממושכת שהוכרחה לעמוד גרמה לה להחמרה בכאבי הגב. טענה זו של התובעת לא הוכחה כלל. התובעת אמנם צירפה מספר מסמכים רפואיים אולם אין במסמכים אלו ללמד כי תנאי העבודה של התובעת הם אלו שהחמירו את בעייתה הרפואית של התובעת. יתרה מכך, לא שוכנענו כי התובעת יידעה את הממונים עליה על בעיותיה הרפואיות.
בפנייתה של התובעת אל הנתבעות מיום 6.10.16 אין כל אזכור לבעיותיה הרפואיות והתובעת לא הביאה ראיות אחרות להוכחת טענתה כי יידעה את הנתבעות על בעיותיה הרפואיות.