.10לפיכך אני מציע לחבריי המכובדים לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות בסכום של 000, 10שקל.
הנשיא מ' לנדוי:ב אני מסכים.
בקוויו הכלליים נראה לי הניתוח העיוני של יסודות הסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), שערך חברי הנכבד, השופט טירקל, בחוות דעתו. עם זאת מעדיף אני את השיטה
--- סוף עמוד 769 ---
של הליכה "מן הפרט אל הפרט, בבוא שעתו ומקומו", שהציע השופט אלון בסוף דבריו בע"א 719/78 [1], בעמ' 687ב, בלי לקבוע מסמרות בדבר מראש. למשל, לא הייתי מחייב עצמי לקביעה עקרונית, שסעיף 18 יוכל לחול רק על "מצב חמור ומתמשך ולא בקושי ארעי או חולף". יתוארו מצבים של קושי ארעי וחולף, שאליו יכול "העשוק" להיקלע לפתע, שגם בו יתקיימו כל היסודות, הדרושים להפעלת סעיף .18 לא נוכל להקיף מראש בפרשנות כוללת את כל המיגוון, העשיר ללא שיעור, של תופעות, שמציאות החיים מעלה אותן, והן מתגלות לנו מדי פעם מחדש ב"מעשים שהיו", המובאים להכרעתו של בית המשפט.
גם לי נראה, שבמקרה דנן הוכחו כל היסודות של עושק, כמשמעותו בסעיף 18, עד כדי הצדקת הביטול של עיסקת החליפין, שנעשתה עם המשיבה. עלי להודות, שאין אני רואה את עובדות המקרה בצבעי "שחור לבן" בלבד, כי גם המערערים הם מעלובי החיים, וטיב הדירה, שעליה ויתרה המשיבה לטובתם, תואר על ידי מר מ' רוטשטיין, השמאי מטעם המשיבה, במלים "איכות מאד פשוטה" וכן "במצב תחזוקה מוזנח". הדירה נמצאת בשכונה מרוחקת. הדירה שמסרו המערערים למשיבה תוארה גם היא כמוזנחת ובעלת טיב ירוד, בקומת ביניים של בנין גדול בו קומת קרקע לחנויות ולמלאכה, אבל היא נמצאת בסביבה המקובלת למגורים ולמסחר, במרכז העיר, והיא "מתאימה לאיש בודד או זוג ללא ילדים" - הכול לפי האמור באותה חוות-דעת. הצטרפתי למרות כל אלה למסקנת חברי הנכבד, לא מפני שהמשיבה ויתרה על דירה טובה כנגד דירה גרועה, אלא בעיקר מפני שדירתה של המשיבה היתה בבית דו-משפחתי, הבנוי על מגרש, ששטחו מאפשר הוספת בנייה בשטח כולל של כ- 120מ"ר ו- 30מ"ר מרפסות. למשיבה היה חצי החלק בזכות החכירה של נכס זה כולו. אפשרות הבנייה, הטמונה במגרש זה, נראתה לשמאי חשובה, עד כדי כך שהוא כתב בסוף חוות-דעתו, כי "הדירה הקיימת על המגרש אינה מוסיפה באופן מהותי לשווי הנכס". כך, ולאו דווקא בגלל ההבדל בטיבן של שתי הדירות כשהן לעצמן, מוסבר ההבדל העצום בין שווים של שני הנכסים שהוחלפו (000, 52ל"י כנגד 000, 140ל"י). לעיסקה כזאת לא היה אדם מסכים, אלמלא עלה בידי המערערים, או המתווך שפעל מטעמם, לנצל את חולשתה השכלית וחוסר ניסיונה של המשיבה, כפי שהסביר חברי הנכבד. בנסיבות אלה מוכן אני לומר גם, שהבדל כזה בין ערכם של שני הנכסים שהוחלפו (אפילו תוך הוספת סכום של 000, 2ל"י במזומן) מהווה, הוא עצמו, ראיה על ידיעת המערערים, שעיסקה כזאת אי אפשר לעשות אלא עם אדם, שאינו יודע כראוי את אשר לפניו.