44. די באמור לקבוע שההגבלות שנקבעו על השימוש והמכירה של מכשירי SWAP ו-HHPP לא השפיעו משמעותית על מחיר המכשירים, שלפיכך חל החריג הקבוע בסעיף 132(ב)(1)(ג), ואין בהגבלות שנקבעו כדי למנוע הערכת שווי הטובין לפי שווי העסקה בפועל.
45. מכאן לפרשנות ההוראות הרלוונטיות בפקודה, וכפי שיובהר פרשנות הוראות אלו מובילה לאותה מסקנה.
46. סעיפים 129 - 134א לפקודה, במתכונתם הקיימת, הוספו לפקודה לאחר שמדינת ישראל הצטרפה להסכמי הסחר הבינלאומיים.
בשנת 1962 הצטרפה ישראל להסכם הכללי בדבר תעריפים וסחר (The General Agreement on Tariffs and Trade) הידוע כ"הסכם גאט"ט". בשנת 1994 הצטרפה ישראל למדינות שאימצו את ההסכם בדבר יישום סעיף VII להסכם הכללי (גאט"ט) בדבר תעריפים וסחר (Agreement on Implementation of Article VII of the General Agreement on Tariffs and Trade 1994)) ("הסכם היישום"). הסכם היישום חייב את מדינת ישראל לשנות את החקיקה לעניין שיטת הערכת הטובין לצורך מכס, ולהתאימה לשיטה שנקבעה בהסכם היישום (דורות, עמ' 124). על רקע זה תוקנה פקודת המכס בשנת 1998, וסעיפים 129 - 134א הוחלפו כך שיתאימו להוראות הסכם היישום (תיקון מס' 15 לפקודת המכס).
47. השינוי העיקרי בשיטת הערכת הטובין לצורך הטלת מכס היה במעבר משיטה של הערכת מחיר אובייקטיבית של שווי הטובין לפי מחיר שניתן לקבל בעסקה היפותטית, להערכת מחיר קונקרטית לפי שווי הטובין כפי שהתקבל בפועל. וכך הובהרו הדברים בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת המכס (תיקון 15), התשנ"ז-1997:
"ההבדל המהותי בין השיטה הקיימת לזו הקבועה בסעיף VII של הסכם גאט"ט 1994, הוא נקודת המוצא לקביעת ערך הטובין. בעוד שנקודת המוצא של השיטה הקיימת היא, כאמור, שווי אובייקטיבי ומוגדר, נקודת המוצא של השיטה המוצעת, היא מחיר העסקה בפועל של הטובין המוערכים, ורק כשאין אפשרות לקבוע מחיר זה, מאמצים שיטות חלופיות לקביעת ערך הטובין המוערכים ...".
אם טרם התיקון הוערכו טובין על פי שווי תאורטי, הרי לאחר התיקון יש להעריך את השווי לפי ערך העסקה בפועל. על רקע נקודת מוצא זו יש לפרש את הוראות הפקודה, ולאור מטרות אלו יש להחיל את הוראות הפקודה על העסקה הנדונה.
48. כדי לפרש את הוראות הפקודה המתוקנות על פי תכליתן, ניתן להיעזר במספר מקורות פרשניים, כאשר יש לקחת בחשבון כי מטרת אימוץ הסכם היישום לתוך המשפט הישראלי (כמו אימוץ אמנות נוספות) נעוצה ברצון להתאים את דיני המס הרלוונטיים לכללים אחידים ובינלאומיים. לאור זאת מקורות פרשנות חשובים הם מקורות פרשניים של הסכם היישום. וכך נפסק לעניין פרשנות סעיף 133 לפקודת המכס (ע"א 5885/13 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, (1.11.2016)):
"... הלכה היא כי בפרשנות של דברי חקיקה שנועדו לעגן בדין הישראלי כללים שנקבעו באמנה בינלאומית, יש לייחס משקל לפרשנות הניתנת לכללים אלו על ידי מדינות אחרות החתומות על האמנה ועל ידי הגופים הבינלאומיים האמונים על יישומה ... הלכה זו כוחה יפה בפרט כאשר מדובר באמנות שנועדו ליצור אחידות ותיאום בין שיטות המכס הנוהגות במדינות החתומות עליהן ... ועקרונות אלו קיבלו אף הם ביטוי בדברי ההסבר לתיקון 15 לפקודת המכס, שם צוין:
נוסח החוק המוצע קרוב ככל האפשר לנוסח שגובש בהסכם היישום [האמנה], כדי שניתן יהיה להיעזר בגופים שהוקמו במסגרת ארגון הסחר העולמי (O.T.W) לשם ייעוץ למדינות השותפות להסכם, הן ביישום ההסכם ברמה הטכנית והן בפרשנות הוראות החוק, במטרה ליצור אחדות מירבית ביישומו (שם, בעמ' 370) ..." (פסקה 26 לפסק הדין).