במאמר זה מתייחס ד"ר מרגלית לעניין קביעת ההורות המשפטית בהסכמה (במאמר מדובר רבות על הורות משפטית של מי שביקשו לעשות שימוש בזרעו של נפטר כהוריו המשפטיים של הילד).
במאמר קיימת התייחסות לאבחנה המסורתית בין סטטוס לבין חוזה, תוך הדגש כי כאשר המדובר בחוזה, קיים חופש הן באשר לשאלה עם מי מתקשרים, והן בשאלת עיצוב תוכן ההתקשרות.
בלשונו של ד"ר מרגלית: "כלומר, בעוד הסטטוס מסדיר באופן ציבורי לא רק את מערכת היחסים הפנימית של המתקשרים החוזיים אלא גם את מערכת היחסים החיצונית שלהם, כלפי צד ג', בראש ובראשונה כלפי המדינה, חופש החוזים בא לידי ביטוי, בין היתר, בחופש ההתקשרות של הצדדים לכתוב עבורם את "המשפט הפרטי" שלהם... במחקר העדכני יותר ניתן למצוא בצד הסטטוס המסורתי, גם את הסטטוס המודרני. אם הסטטוס המסורתי מוכתב פעמים בידי המדינה, הן על מי שהוא חל והן במשמעות החלתו, הרי הסטטוס המודרני מאפשר "חופש חוזי" והסכמה פרטית רק על מי הוא יוחל. כאשר הוא מוחל, מכתיב הוא את תנאיו... ניתן לראות בסטטוס מודרני זה שביל זהב בין הסטטוס המסורתי ובין חופש החוזים... כיוצא בזה, לטעמי, יש להגדיר נורמטיבית את קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה כסטטוס מודרני ולא סטטוס מסורתי..."
8. בנוסף לכך קיימים מקרים נוספים שבשל טעמים ואילוצים שונים נקבע סטטוס של הורות במישור של בית-משפט אזרחי, לצרכי מזונות, שאינו מחייב ואינו קובע לעניין בית הדין הרבני ולעניין ההלכה.
עיין לעניין זה ב-עמ"ש 24955-03-11 נ' ואח' נ' ה' ואח' (28/8/12) בפסק דינו של כב' השופט שנלר.
9. לצרכי השוואה, ניתן להשוות תיקון/קביעת אימהות באופן רטרואקטיבי לסוגיית תיקון גיל.
גם פסק-דין בעניין קביעת גילו של אדם הינו פסק-דין הקובע מעמד, וקביעה כזו פועלת כלפי כולי עלמא (עיין סעיף 5 לחוק קביעת גיל תשכ"ד-1964).
השאלה הינה האם אותה קביעה שמשמעותה שמלכתחילה גילו של אדם היה שונה מזה שהיה רשום לפני פסק-הדין שתיקן את הגיל, תחול באופן רטרואקטיבי, או שהשינוי יכנס לתוקפו ממועד השינוי ואילך.
בעניין זה נפסק על-ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי תיקון הגיל לא יחייב לתקופה רטרואקטיבית ולא ישנה זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה.
עיין לעניין זה ב-עב"ל 516/05 רחל מולאיוף נ' המוסד לביטוח לאומי (9/1/07) בפסק-דינו של כב' השופט צור, ובפסק-דינו של כב' השופט פליטמן.
וכן ב-עב"ל 9551-11-16 זאב לנציצקי נ' המוסד לביטוח לאומי (4/6/18) בפסק-דינה של הנשיאה וירט ליבנה, אשר אף בו צוין כי גיל הינו עובדה מהותית שממנה נגזרות חובות וזכויות שונות, וכי תחולה של שינוי בעובדה מהותית מקימה זכות מכאן ואילך ולא זכות רטרואקטיבית.