כזכור, בתצהיר העדות הראשית מטעם גיל, המצהיר היחיד מטעם נובולוג, טען גיל, כי השיק לא הותנה בתנאי, וכי היווה שטר חוב כנגד יתרת חוב מגובשת. עוד טען גיל, כי נובולוג המתינה עם פירעון השיק על מנת לאפשר לסמל ליישב מחלוקות עם לקוחותיה ולהסדיר את חובה, ובלשונו: "לא זו בלבד שנובולוג לא התחייבה מעולם לא להפקיד כביכול את הצ'ק ללא אישורה או
--- סוף עמוד 27 ---
הסכמתה של סמל, וממילא לא הפרה התחייבות כלשהי עם הפקדתו, אלא שנובולוג הפגינה סבלנות רבה מהנדרש, בהמתינה כחצי שנה, לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר לסמל ליישב את המחלוקות עם לקוחותיה, ופנתה אליה פעמים אין ספור בבקשה שתשלים את בירור יתרת החוב ותסדיר את פירעונה" (סעיף 28 לתצהיר העדות הראשית מטעם גיל). גיל הדגיש, כי נובולוג נאלצה להפקיד השיק מאחר שסמל לא הסדירה את המחלוקות עם לקוחותיה, ובמילותיו: "חרף היענותו של מר לאור להפצרותיו של מר ברקוביץ' וביצוע התשלום מיום 21.8.2014, וחרף הבטחתו של סמל להסדיר לאלתר את המחלוקות עם לקוחותיה, בפועל לא נעשה דבר וחצי דבר על-ידי סמל" (סעיף 29 לתצהיר העדות הראשית מטעם גיל).
ברם בסיכומיה סיפרה נובולוג סיפור שונה. כעת טענה נובולוג כי העיכוב בפירעון השיק נועד לאפשר לצדדים להשלים את ההתחשבנות ביניהם, כאשר נובולוג תלויה בשיתוף פעולה מצידה של סמל, ובלשונה: "על כן מוכנה הייתה נובולוג להמתין עם הצגת השיק לפירעון עד לתום עריכת ההתחשבנות, כאשר נובולוג תלויה בשיתוף הפעולה של סמל בעניין זה. אלא שסמל ניצלה את הסיטואציה לרעה ובאופן ציני, ועיכבה עד אין קץ את ההתחשבנות במחשבה כי בטקטיקה פסולה זו יעוכב פירעונו" (סעיף 12.3 לסיכומי נובולוג). משמע, שבניגוד לגרסה המקורית שמסר גיל, לפיה העיכוב נגרם אך ורק בשל כך שסמל לא הסדירה מחלוקות עם לקוחותיה, הרי שבסיכומיה הודתה נובולוג גם באחריותה היא להשלמת ההתחשבנות, אלא שטענה כי היתה תלויה בשיתוף פעולה מצידה של סמל, וכי זו עיכבה את ההתחשבנות. עצם שינוי הגרסה המשמעותי שומט הקרקע תחת טענתה החדשה של נובולוג.
אך גם אם אתעלם מפערי הגרסאות, ולגופם של דברים, לא נמצא כל ביסוס לטענת נובולוג כי דווקא סמל הכשילה את השלמת ההתחשבנות. נובולוג הודתה בסיכומיה באחריותה להשלמת עריכת ההתחשבנות לבירור טענותיה לחוב של סמל. נובולוג אמנם טענה כי היתה תלויה בשיתוף פעולה של סמל בעניין זה, אך לא הסבירה מדוע דווקא התנהלותה של סמל הכשילה את הבירור. כזכור, בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען גיל רק כי סמל התמהמהה מלהסדיר מחלוקות עם לקוחותיה. לראשונה בחקירתו, טען גיל לניסיונות כושלים לתאם פגישה עם טמיר ועם קלרה פיינברג, ששימשה, במועדים הרלוונטיים, כמנהלת סחר ופיתוח עסקי אצל סמל: "ניסינו לאחר קבלת מתן השיק לקבוע עם קלרה ועם טימי, נעשו מאמצים לתאם פגישות כדי לדבר ולקבל ממנה, להראות לה את תעודות החיוב ולקבל ממנה אישורים, להוציא זיכויים ללקוחות. בתקופה לאחר מועד קבלת השיק נעשו ניסיונות רבים שלא צלחו" (עמ' 62, שורות 6 – 8). טענה זו נטענה כלאחר יד, וללא כל ביסוס. היא אינה עולה מתצהיר העדות הראשית מטעם גיל, ואף לא נלמדת מחומר הראיות שבתיק.