ביחס לאישום זה, עלתה בעייתיות מסוימת בגרסת נאשם 3, ואולם, בסופו של הליך שמיעת הראיות, המסקנה הינה כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכח המיוחס לנאשם 3, ברף הנדרש במשפט פלילי.
--- סוף עמוד 15 ---
האישום הרביעי
11. האישום הרביעי עניינו בהעברת פרוטוקולים של דירקטוריון חברת הנמל ודו"ח ביקורת פנימי לחברת דנה, ואלו הוגשו לבית המשפט במסגרת הליך שקיימה חברת דנה כנגד הנמל.
לא הוכח כי מי ממסמכים אלו היה מסמך סודי. לא הפרוטוקולים של הדירקטוריון, ולא דו"ח הביקורת הפנימי, אשר אין מחלוקת כי תוכנו פורסם עוד קודם לכן בכלי התקשורת.
במסגרת שמיעת הראיות עלה כי חברת דנה הוצאה מהנמל בהליך שהיה בניגוד להחלטת הדירקטוריון, ובמצב דברים שבו המסמכים מובאים בפני בית משפט על מנת שיוכל לרדת לחקר האמת, אין מדובר בפעולה בניגוד לאינטרס של הנמל, ואין מדובר במרמה או הפרת אמונים.
12. מכל האמור, לא הוכח המיוחס לנאשמים בכתב האישום, ויש לזכותם מכל העבירות המיוחסות להם.
--- סוף עמוד 16 ---
הכרעת הדין - בהרחבה
13. לפני התייחסות לאישומים, תיבחן תחילה המסגרת הנורמטיבית לעבירת מרמה והפרת אמונים, שהדיון בה נמצא במרכז המחלוקות. בהתאם לעקרונות הפרשניים וליסודות שנקבעו לה, יבחן המיוחס לנאשמים במסגרתה.
הואיל וחלק מהנטען כנגד הנאשמים נשען על ראיות נסיבתיות, ועל מסקנות שמתבקש להסיק מראיות חלקיות, נתייחס בהמשך גם לכללים לבחינת ראיות נסיבתיות.
עבירת מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, ועקרון החוקיות
14. סעיף 284 לחוק העונשין קובע: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".
אין מחלוקת של ממש ביחס להיות הנאשם 1 עונה להגדרת "עובד ציבור", ולפיכך, ההתייחסות תהיה לשאר יסודות העבירה.
המתח בין העבירה של מרמה והפרת אמונים אל מול עקרון החוקיות, קיבל התייחסות נרחבת כאשר נדונו שאלות פרשניות הקשורות ביישומו על מסגרת עובדתית כזו או אחרת.
כך, בבג"צ 2534/97 ח"כ יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח' פ"ד נא(3)1, בעמ' 17 נאמר כי "העבירה של הפרת אמונים היא עבירת מסגרת, אשר יסודותיה העובדתיים אינם מוגדרים דיים. כתוצאה מכך מהווה האשמה המוסרית אחד המנגנונים לוויסות היקף התפרסותה של העבירה".
התייחסות דומה ניתן לראות בע"פ 884/80 מ"י נ' יצחק גרוסמן פ"ד לו(1), 405, בעמ' 416: "המחוקק השתמש בביטוי קצר מבלי להגדירו. לכך יש, כמובן יתרונות, שכן ניתן לצקת בהוראה זו תוכן, כפי שמתבקש על פי נסיבות החיים המשתנות. אך יש לכך יש גם חסרונות, שכן הכוונה החקיקתית היא דלה, ויציקת התוכן נעשית, כטבע ההליך השיפוטי, לאחר התרחשותו של אירוע תוך הטלת הנורמה למפרע". ובעמ' 417 "עלינו להלך על חבל דק, המפריד בין האיסור הפלילי מזה לבין ההתנהגות הלא פלילית מזה, גם אם זו האחרונה פגומה מבחינה אסתטית או אתית".