הוא נפגש עימם, נאמר לו דבר המצוקה של חברת נשר והתבקשה עזרה. הנאשם 2 אמר להם שיש חברות שמטפלות בנושא הזה וצריך פיקוח, והבקשה ממנו היתה לתת מישהו ספציפי כעת, הואיל והם צריכים לשחרר את צוואר הבקבוק. נאשם 2 מעיד: "אמרתי לו תשמע, אמרתי לך יש חברה אחת שהיא מתעסקת בתחום הזה, אני במחשבות שלי, אני אומר, אני חשבתי דנה כי היא היחידה שהיה לה ניסיון בפיקוח איכות סביבה בגרוטאות כבר. ואני אמרתי לו, אתה רוצה אני אשיג לך את הטלפון שלה כי לחוץ לך. אז הוא אומר לי שניר, לא, אני יודע מי הם, אני מכיר אותם והוא לא רצה לקבל. ואמרתי לא אני אדאג שמישהו מהנמל ידבר איתך כי אני חייב לעוף לשדה תעופה. וזה מה שהיה ... זה התהליך שהיה, אני ניסיתי לעזור ללקוח, כמו שעזרתי להרבה לקוחות אחרים... לקוח במצוקה, מפעל שלו עומד להיסגר, הדבר הראשון שאני קופץ זה לעזור לו... זה בדיוק האסטרטגיה שלי לעזור ללקוחות. " (פרו עמ' 6556 שו' 11-21).
נאשם 2 נשאל למה נוצרה המצוקה והוא משיב: "מאותה בעיה של איכות הסביבה. הרציפים לא זז שום דבר. הכבודה שם בקושי היתה זזה, הרצפים מלאים, אין מקום לאוניות להיכנס אפילו. הוא עומד אין שתי אוניות בחוץ". לשאלה מדוע הכבודה לא זזה משיב נאשם 2: "בגלל שאנשים פחדו", וכשנשאל מיהם אותם אנשים שפחדו הוא משיב: "העובדים, פחדו. כל דבר קטן אמרו אלה מגישים להם כתב אישום עוצרים עוצרים, לא היתה תפוקה כמעט, תפוקה שאתה לא כיול למלא איתה כלום. ואני בבעיה, גם המנהלים שלי, אפילו וקסמן אמר לי, אני לא מעניין אותי אני משבית אני אחר כך חוטף גם כן, עזוב אותי לא מעניין אותי . מה, אלה כל היום רק תוקפים אותנו איכות סביבה, עזוב אותנו אנחנו לא לקוחים את האחריות על כל המדינה." (פרו' עמ' 6556 שו' 25- עמ' 6557 שו' 5).
עדותו האמינה של נאשם 2 אינה מרחיקה את עצמו מהטענה כי הוא הציע לאנשי חברת נשר, במצוקתם, ליצור קשר עם אנשי חברת דנה. הוא מסביר זאת הסבר המתיישב עם הראיות ועם ההיגיון, על כי היתה זו מצוקה רגעית של אנשי נשר והיה צורך בפתרון רגעי, מר שניר ביקש פתרון דחוף ומיידי למצב בו אניות עומדות, והוא הציע את חברת דנה ומר שניר סירב. בהקשר זה קיים שוני בין עדות מר שניר לבין עדות נאשם 2 ובאופן ברור יש להעדיף את עדותו האמינה של נאשם 2
--- סוף עמוד 143 ---
על פני עדות מר שניר, אשר היו בה שינוים מסוימים בין חקירתו הראשית לחקירתו הנגדית, והוא אף הוזהר על ידי בית המשפט כי מחובתו לומר את האמת, יותר מפעם אחת.