"אין צורך בהעמקת יתר כדי להבין ולידע כי עבירה זו של הפרת אמונים עבירה היא שגבולותיה – כהגדרתה – גבולות פרוצים הם משהו". (בעמ' 434)
"עיון בעבירה זו של הפרת אמונים מעלה בדעתנו עבירה אחרת השוכנת בחוק העונשין, עבירה דומה ושאינה דומה, הלא היא העבירה הקרויה "תקלה ציבורית"" (עמ' 434, 435).
כב' השופט מ. חשין מבחין בין שתי העבירות, אולם מוסיף כי הגם שהמושג "תקלה ציבורית" הינו מושג "שאין לו שיעור", והעבירה של הפרת אמונים מצמצמת עצמה לעובדי ציבור בלבד, הרי "שגם כך תחומי תחולתה של עבירת "הפרת אמונים" תחומים רחבים הם למדי...". בית המשפט מציין את התפקיד החשוב של עבירת הפרת אמונים לדרכי התנהלות עובדי ציבור, ומוסיף: "ואולם גם זו אמת, שחייבים אנו להיות זהירים בדרכי יישומה של העבירה, שכן פרישתה באורח גמיש יתר על המידה על פני מרחבים יקרב אותה קרבה מסוכנת אל העבירה של "תקלה ציבורית", ומתוצאה זו שומה עלינו ליזהר כמפני אש מכלה" (כב' השופט מ. חשין, בעמ' 435, 436 להלכת שבס).
גם כב' הנשיא ברק, אשר להגדרתו את יסודות העבירה הצטרפה דעת הרוב בהלכת שבס, מתייחס להעדר הגדרה מדויקת לגבולות העבירה – "אכן, גבולותיה של הפרת אמונים מעורפלים הם". (בעמ' 406).
ואולם, כפי שנפסק בהלכת שבס, הבעייתיות הכרוכה בשאלת גבולות העבירה של הפרת אמונים, אין משמעותה אי יישומה או ביטולה, אלא, בשל היותה מכשיר חשוב להבטחת פעולה ראויה של המינהל הציבורי, הדרך הנכונה הינה פרשנותה הראויה.
"התרופה למצב דברים זה אינה בביטולה של העבירה, אלא בפירושה הראוי. התרופה אינה בביטול העבירה, שכן על ידי כך תחסר שיטת המשפט שלנו מכשיר חשוב להבטחת פעולתו הראויה של המינהל הציבורי.... אכן, האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה, או אף צמצומה מעבר לנדרש, יפגעו בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון" (הלכת שבס, בעמ' 406).
--- סוף עמוד 19 ---
ביחס ליסודות של עבירת הפרת אמונים, נבחנו הערכים המוגנים ע"י האיסור ונקבע כי הוא בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים שהם: אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור, ואינטרס הציבור עליו מופקד עובד הציבור (עמ' 408 להלכת שבס).
כל אחד משלושת הערכים האמורים, נקבע כי הוא ערך מוגן בפני עצמו, לא קיימת דרישה כי ייפגעו כל השלושה גם יחד, ודי בפגיעה במי מהם כדי להקים יסוד זה של העבירה (עמ' 409 להלכת שבס).