--- סוף עמוד 190 ---
ת. ממש לא.
ש. ז"א אם אני עכשיו אגיד לך שחלק מהשטחים נלקחו כשטחים תפעוליים וחלק לצורך אחסנה ממושכת אתה לא תדע להגיד לי מה זה, נכון?
ת. זה לא מעניין אותי גם.
...
ת. אותי מעניין השורה האחרונה המחיר הסופי.
...
ת. מול כל האלטרנטיבות שיש.
..
ת. ובדיקה מול הנמל שיש את ההרשאה הזאת.
ש. ... אתה כשאתה הגעת למקום לא ידעת להבין בין הייעוד של השטחים, אתה ראית שבחלק מהשטח יש אחסנה, למשל הצינורות. שהם אולי 95 אחוז מהשטח אם אני לא טועה, נכון?
ת. נכון.
ש. 95 אחוז צינורות ובחלק אחר של השטח גם היה ציוד תפעולי. כל מיני דברים של תפעול, נכון?
ת. נכון".
כאן אומר העד כי אינו יכול לומר 95%, אך בהמשך אומר – "הרוב המכריע זה שטח פתוח שבו היה צנרת" ובהמשך מאשר כי הציוד התפעולי היה כ- 10- 15 אחוז מהשטח הכולל, וכל השאר צינורות. (פרו' עמ' 4217 שו' 13 – עמ' 4219 שו' 23).
103. התמונה העולה מהאמור לעיל, כי הגם שחלק היה באחסנה ממושכת, וחלק היה בשכירות לפי שטח, הרי שבפועל, השטח בו נעשה שימוש, לצורך האחסנה הממושכת ולצורך התפעול שהוא בשטח שבשכירות, הינו שטח אשר מוערך כשטח באותו סדר גודל של השטח שבהסכם בין חברת דנה לנמל.
מכאן שחברת דנה העמידה למעשה את השטחים להם התחייבה, בקירוב.
את אנשי חברת שמן לא עניין באופן כלשהו הכיצד מתבצעת קבלת השטח אל מול הנמל, והם אומרים דברים מפורשים, על כי הם קיבלו "את מלוא השטחים" שביקשו.
השאלה, האם היה על נאשם 3 וחברת דנה לומר לחברה שחתמה על חוזה עם חברת דנה, כיצד מחולק השטח במסגרת ההסכם של חברת דנה אל מול הנמל, היא שאלה של פרשנות ההסכם, וכלל אינה שאלה במישור הפלילי או במישור של החלת הוראות החוק בדבר מרמה.
--- סוף עמוד 191 ---
מובן כי לא זה המקום להכריע בשאלה של פרשנות ההסכם, האם קויים, אם לא קויים, האם מהווה אי הגילוי האמור הפרה, או הפרת חובת תום לב, או כל עניין אחר, חוזי – אזרחי. עסקינן במשפט פלילי, וסוגיה זו, איננה סוגיה להכרעה כאן.
השאלה המוכרעת במשפט הפלילי, הינה האם המעשה עולה כדי יסודות עבירת מרמה, והתשובה לכך הינה שלילית.
גם אם היתה קביעה כי מדובר בהפרה של ההסכם, או בחוסר תום לב, ויודגש כי אין כאן כל הבעת דיעה שהיא, ביחס לכך, הרי שגם אז, אין משמעות הדבר זליגה של דינים אזרחים, והפרות חוזיות, בהתקשרות עסקית בין שני צדדים, לכדי מעשה בר עונשין במסגרת המשפט הפלילי. הפרת חוזה בין שני צדדים עסקיים, ואף קיומו בחוסר תום לב, ככל שקיימים, אינם מהווים, כשלעצמם, יסוד לעבירה פלילית, אלא יש לבחון את העבירה הפלילית המיוחסת על פי יסודותיה שלה, לרבות קיום היסוד העובדתי והנפשי.