120. עד המדינה אומר מפורשות כי התפקיד שלו הוא התפקיד המרכזי לאורך כל הדרך, הוא נשאל אם התפקיד מרכזי יותר משל כל האחרים, והוא עונה שתפקידו שווה לתפקידו של בלטר, והוא ומר יניב בלטר היו "חצי חצי ברווחים, חצי חצי בהשקעות. הוא מטפל בצד של האוניה ואני מטפל בצד של הדלקים". ביחס לכל האחרים, למעט מר בלטר, אומר העד כי תפקידם שוליים, וכך הוא אומר גם לגבי נאשם 3, העד אומר שגם מר אריק דולב היה עיקרי ומרכזי אך הוא לא הרוויח מהעניין.
הנה כי כן, עד המדינה אומר כי הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים בפרשה הראשונה של גניבת הדלקים.
לעד הוקרא האמור בהסכם עד המדינה שהוא חתם עליו ביום 7.7.14 (ת/425) שם נכתב כי "והואיל והעדים מצהירים שחלקם בפרשות משני ואין הם מהווים עבריינים עיקריים" והוא נשאל האם המשפט הזה נכון, והוא משיב בשלילה. ולאחר מכן מוסיף "דני הוא משני, אני לא משני". (פרו' עמ' 5071 שו' 1-4).
דומה שאין צורך בדבריו אלו של עד המדינה כדי להבין שהוא איננו משני כלל וכלל, אלא הוא המרכזי, ואף המרכזי ביותר בכל הפרשה.
אולם, העד גם אומר את הדברים הללו מפורשות בעדותו בבית המשפט. עד המדינה אומר כי הוא ומר יניב בלטר, הם המרכזיים, זו גרסתו.
--- סוף עמוד 221 ---
הנה כי כן, עד המדינה המרכזי מעיד כי סעיף מרכזי בהסכם עד המדינה, עליו הוא חתם, איננו נכון.
יש לדחות את כל הניסיונות הפרשניים שהועלו ע"י ב"כ המאשימה במהלך אותו דיון, לאי ההבנה של העד, או לכך שהוא אינו משפטן, בנותנו את התשובה האמורה.
מדובר בתשובה ברורה של העד, אשר משמיטה עובדה בסיסית ומהותית בהסכם עד המדינה שהוא חתם עליו, עובדה אשר מהווה, במקרה זה, ובמקרים אחרים, את אחד השיקולים בגיוסו של אדם להיות עד מדינה.
כך, על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.2201 (50.031), בעניין עד מדינה, סעיף 2 אשר מונה את השיקולים להפיכתו של שותף לעבירה לעד מדינה, מפרט באחד הנימוקים – בס"ק ד', את: "מעמד העד ומרכזיותו – שיקול נוסף למעמדו של העד – אם בעבירה עצמה ואם בחבורה העבריינית אליה הוא משתייך. ככלל, לא ייחתם הסכם עד מדינה עם העבריין העיקרי בפרשה או עם ראש הכנופיה העבריינית, מי שהוא בגדר "מנהיג מובהק"... במקרים חריגים ניתן לשקול הסכם גם עם מבצע עיקרי, ככל שישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון איכות המידע, כמותו, האפשרות לפענח באמצעותו פרשיות חמורות ולהעמיד לדין שורה של עבריינים שהם מבצעים עיקריים ...".