לא ארחיב במובאות נוספות לסתירות וחוסר היגיון בעדותו של עד זה, והמסקנה הברורה הינה כי לא ניתן לתת אמון בגרסה חסרת הבסיס שהוא מעלה.
--- סוף עמוד 226 ---
מכל האמור, אין בפני ראיות של ממש להוכיח זיוף כלשהו שבוצע ע"י נאשם 3 ביחס לחתימה על החוזה ת/426.
אין בפני ראיה שניתן לקבוע על סמכה ממצא במשפט הפלילי, האם החוזה האמור הינו חוזה פיקטיבי אם לאו.
124. אשר לטענה בדבר פיקטיביות – גם על פי עדויותיהם, הלא אמינות, של עדי המדינה, קיימת אפשרות מסוימת, כי החוזה כלל אינו פיקטיבי. אין מחלוקת של ממש כי הכספים אכן הועברו. הטענה של עדי המדינה הינה כי חלקם הגדול הוחזר. גם אם הוחזר חלק מהכספים, העובדה שנכתבה בחוזה על כי מדובר בכספים שחברת דנה העבירה, אינה פיקטיבית. אם הועברו כספים כגרסת עדי המדינה עצמם, הרי שהחוזה מתאר את אותה ההעברה. העובדה שהושבו כספים, אינה הופכת את הרישום האמור בחוזה לכוזב.
מכל מקום, אין בפני ראיות שמכוחן ניתן יהיה לקבוע אם גרסה זו או הגרסה האחרת היא האמינה, ולא ניתן לשלול את העמדה כי החוזה אכן פיקטיבי, אך מנגד לא ניתן לשלול את העמדה כי הנתונים אשר בו אינם פיקטיביים.
כך הוא גם ביחס לטענה המבקשת לייחס רישום כוזב של ההוצאות, כספי ההשקעה של יניב בלטר, בעסקאות האמורות אשר יצאו אל הפועל, בטרם נכנס הנאשם 3 לתמונה.
כל שניתן ללמוד, וגם זאת לצד ספקות, שכן רב הנסתר על הנגלה, הוא שבפרשה הראשונה מר יניב בלטר הוא זה שהיה פעיל. אין כל ראיה לכך שהנאשם 3 ביצע פעולה כספית כלשהי ביחס לכספים האמורים. אין כל ראיה לכך שהנאשם 3 ביצע, הוא עצמו, או שהוא נתן הוראה לכך, לרשום בפנקסי חברת דנה ובספריה, דבר הכנסה או הוצאה הקשורה בעסקאות הללו, שהוא כלל לא היה חלק מהן. כך גם לא ביחס לאותה אופרציה שלישית שהחל הוא להיות מעורב בה, אך היא לא יצאה אל הפועל.
גם רישום ההוצאה, ככל שנרשמה, אין הוא לכשעצמו בבחינת רישום כוזב, ככל שההוצאה הזאת היתה אכן בפועל.
הטענה כי זהו רישום כוזב לאור כך שחלק מהכספים הוחזרו, היא טענה שאין לקבלה, שכן הכזב הנטען איננו ברישום של ההוצאה, אלא הוא באי רישום, נטען, של הכנסה שהכספים הושבו. ואולם, לא רק שנאשם 3 איננו בעל מניות, איננו מנכ"ל ואינו דירקטור בחברת דנה, אלא שעולה שהוא כלל לא קיבל לידיו כספים כלשהם.
--- סוף עמוד 227 ---
125. מכל האמור, לא עמדה המאשימה בנטל להוכיח את המיוחס לנאשם 3, ויש לזכותו מהמיוחס לו, מחמת הספק.